450 חיילים שעלו ממדינות ברחבי העולם והתגייסו לשרת במגוון תפקידים בצבא, סיימו בתחילת החודש את הפרק הראשון והמשמעותי בשירותם הצבאי: קורס עברית בבסיס מחוו"ה אלון. הלימודים במחוו"ה אלון לא מסתכמים רק בשפה, אלא כוללים גם לימודים על התרבות הישראלית ועל ההתנהלות בצבא. הבסיס מכשיר את החיילים לא רק לדבר עברית ולהיות חיילים, אלא גם להיות אזרחים במדינת ישראל.
בין המסיימים את הקורס בלט טוראי ניקולאי קולייצ'ק (30) מאשדוד או אם נדייק, הטוראי ד"ר ניקולאי קולייצ'ק. ניקולאי עלה יחד עם אשתו ובתו בת השלוש לפני כשנתיים מאוקראינה, שם היה רופא אף אוזן גרון במשך חמש שנים. כשעלה ארצה, ניקולאי למד באולפן באשדוד, במרכז הקליטה "בית קנדה", והמשיך ללמוד בו בקורס ייעודי לרופאים במשך חצי שנה על מנת להסב את לימודיו מאוקראינה. תוך כדי קליטה באשדוד ניקולאי החליט שהוא רוצה לשרת כרופא בצבא. "זה היה החלום שלי אחרי שעליתי לארץ", הוא מספר לנו.
וכך, לפני כשלושה חודשים התגייס ד"ר ניקולאי לצה"ל, והחל במסלול ייעודי לעולים חדשים בבסיס מחוו"ה אלון, שכולל טירונות ולימודי עברית. מרכז חינוך והשכלה ע"ש יגאל אלון (מחו"ה אלון) הוא בסיס צבאי השייך לחיל החינוך והנוער, ושוכן על הר לבנים שברכס הרי שגור בגבולו הצפוני של הגליל התחתון. מגמת עולים בבסיס היא מגמה המכשירה טירונים עולים לרמת רובאי 02', תוך שיפור רמת העברית והעמקת הקשר למדינת ישראל, מורשתה ותרבותה. החיילים לומדים עברית ובנוסף לומדים שיעורי ציונות – מלחמות ישראל וידע בסיסי מטרום קום המדינה ועד ימים אלו. הקורס מיועד לעולים בגילאים 18 ומעלה אשר ממשיכים לשירות באורך שונה כתלות בגיל עלייתם לארץ.
בהחלטה הזו גלומים קשיים רבים, כמו למשל, גיל מבוגר, שפה חדשה, ארץ חדשה ותרבות שונה. "זה נכון שאני יותר מבוגר מרוב החיילים והמפקדים", הוא אומר, "הם בני 18-19, המפקדות שלי היו בנות 20, ואני הייתי הכי מבוגר. בהתחלה הרגשתי קצת לא נוח, אבל אחרי שבועיים כבר התרגלתי, וגם הכרתי חברים".
חברים בני 18?
"במחלקה היו בערך 70% עולים מאוקראינה והשאר מצרפת וארה"ב. היו שם גם רופאים כמוני, אבל צעירים ממני, בני 26, שהם אחרי שנה סטאז', והתחברנו".
מה עוד היה קשה לך?
"התרגילים הפיזיים. בהתחלה היה לי קצת קשה לרוץ, אבל עכשיו אני רץ. היה גם מעט קושי להבין הרבה מידע חדש שלומדים ועוד בשפה העברית, כי בכל זאת אין לי ניסיון בעברית, אבל יש לי מקצוע טוב והתמודדתי ועמדתי מול אותם קשיים. עשיתי שמירות, פטרולים, תורנות מטבח וקיבלתי מוטיבציה מהמפקדות שלי. ידעתי גם שמדובר רק בחודש וחצי, וזה עובר. לא האמנתי שאהיה חייל בצבא ישראל, ועכשיו אני עם נשק, נמצא בבה"ד 10 בעיר הבה"דים, ועובר קורס לרופאים צבאיים".
לניקולאי אין קרובי משפחה באשדוד. האח של אשתו גר ברמת גן. כששואלים אותו מדוע עלה לארץ ועזב עבודה, ומדוע בחר באשדוד, הוא עונה: "זו באמת החלטה שנעשתה אחרי הרבה מחשבה. בתחום הרפואה באוקראינה אין התפתחות. אחרי שעובדים שם מספר שנים, מרגישים את זה. בישראל הטכנולוגיה יותר טובה, הכל הרבה יותר מודרני וחדש. את אשדוד ואת הים באשדוד אני מאוד אוהב, ואני די בטוח שאשאר לגור בה, אף על פי שאין לי כאן משפחה".
מה אשתך אמרה על כך שפתאום בעלה הפך לחייל שעושה טירונות?
"היא הסכימה, אמרה בסדר, אבל היא רוצה שאהיה יותר בבית כי עכשיו אני מגיע הביתה רק בסופי שבוע. גם הילדה שלי, שהיא בת שלוש, יודעת שאני חייל ומתגעגעת אליי".
את הקורס, שיימשך כחודשיים וחצי, יסיים ניקולאי באמצע ספטמבר, ממש לקראת תחילת השנה העברית החדשה. עם קבלת השנה החדשה, יקבל ניקולאי הצבה חדשה כרופא בגדוד או במרפאה וגם הדרגה שלו תשתנה. הוא יהיה רופא קצין בדרגת סגן. "שירות החובה שלי הוא שנה וחצי בסך הכל", אומר ניקולאי, "ואחרי שירות החובה, אני יכול להיות רופא צבאי בשירות קבע. אני כבר מחכה לסיום הקורס ולשיבוץ שלי כרופא. אני רוצה לתרום למדינה".
