נתחיל כמובן באיחולי הצלחה. באמת מכל הלב (אם כי מיד בהמשך תבינו שהלב לא ישחק תפקיד אלא הראש) הצלחה שלו היא אולי הצלחה של הכדורגל הישראלי. אני מתכוון לרן בן שמעון, עד לא מכבר מאמן מ.ס אשדוד ועכשיו מאמן נבחרת קפריסין. ישראלי שמאמן נבחרת אירופאית, גם אם לא מהנבחרות הגדולות, זה תמיד יחסי ציבור טובים למדינה (בתנאי שיצליח). אנחנו בעד.
אבל ויש אבל. עלתה כאן בעיניי שאלה אחרת. האם מאמן או שחקן יכולים להפר חוזה? מה קורה כשקבוצה מפרה חוזה אנחנו יודעים. מדוע דעת הקהל היא בעד שחקן או מאמן שטוענים שהם עוזבים בכדי להתקדם לקבוצה גדולה יותר או לאירופה, גם אם תחת חוזה, ויוצאת בצדק נגד קבוצה שמפרה הסכם ומשחררת שחקן? שאלה טובה.
אז אם היא טובה, בואו נענה עליה. בעיניי זה אותו הדבר. לבן שמעון היה הסכם ל-3 עונות עם מ.ס. ההצעה הגיעה מקפריסין. אין ספק זה קידום, אבל כשאתה חותם על הסכם אתה מתחייב לצד השני. אתה כותב סעיפים על סעיפים על סעיפים, בכדי לשמור על ההסכם ועל זכויותיך שלא יפגעו בעתיד, נניח אם לא תצליח. שכן חוזה הרי נועד לרגע שבו אחד הצדדים לא רוצה. אז אם המאמן היה מפוטר, הייתה קמה צעקה גדולה ובצדק. גם ההפך זה צריך להיות זהה.
הסכם צריך לכבד. בעיניי בן שמעון, שהוא אדם נהדר בלי קשר לעניין, השאיר עתה את אשדוד כחודש לפני פתיחת העונה בלי מאמן. הוא בחר את השחקנים, הוא בנה את העונה והוא…הלך. יפה מצידה של אשדוד שאפשרה לו ללכת לתפקיד בכיר יותר, אבל יש בזה גם סיכון. קחו את הדבר הכי פשוט, יגיע מאמן שלא ירצה את שחקן או שחקנים שבן שמעון הביא. זכותו. שיטתו אחרת, הוא לא חושב שאפשר להיעזר בשחקן הזה. אז מה יהיה אז? איפה ההגנות כאן? אגב בן שמעון בעצמו אמר בפרידה, שהוא מצטער בפני השחקנים שהביא. זה לא יעזור להם, אם וכאשר. ולא אמרתי מילה אם הקבוצה והמאמן החדש לא יספיקו להתאקלם עד פתיחת העונה.
אל תתבלבלו אף אחד לא מאשים את בן שמעון שרצה ללכת. הטענה היא שאכן הלך. כשם שקבוצה לא יכולה להשאיר מאמן ללא עבודה או שחקן ללא קבוצה, זה עובד גם ההפך. אגב, כשמאמן עוזב הוא מבקש לא פעם פיצוי או תשלום על כל חוזהו….אולי אפשר לבקש מבן שמעון לשלם את השכר של המאמן הבא?…
תודו שזה רעיון לא רע…
לא כמשל
אותו דבר אבל הפוך. כך אני נוהג להגיד כשאני רוצה להסביר את הדבר ההפוך ביותר שיש. דוגמא והיפוכה. ככה אותו הדבר לגבי משחקי ההכנה לליגת העל שיצאו זה מכבר לדרך. יודעים מה תכניסו פנימה גם את משחקי גביע הטוטו שצפויים לנו.
אני יודע שאוהדים רוצים שהקבוצה שלהם תנצח בכל משחק. גם את זה 5 על 5 בקט רגל בטורניר שכונתי במתנ"ס המקומי. אבל חשוב לזכור שמשחקי הכנה נועדו בדיוק להיות כפי שמעיד שמם, להכין את הקבוצה, ללמוד אותה. הם לא מלמדים כלום על העונה שתהיה. לא לטובה ולא לרעה.
אני לא מתרגש ולא התרגשתי בכמעט 41 שנות כדורגל מגיל 9 (כן כן אתם קוראים את הטור שלי ואני חוגג 50 ברגעים אלו…אבל זה רק בנינו)…מכל מיני משחקים לפני שהליגה רגילה. נכון האוהדים מנתחים את התוצאות ובעיקר את ההפסדים ואף אחד לא אוהב להפסיד, אבל הליגה היא הלחם, לא משחקי האימון או גביע הטוטו. שם אפשר לעשות את כל הטעויות, את הנקודות האמיתיות סופרים החל מהמחזור הראשון בליגת העל. עד אז אפשר לבוא להתרשם לחיוב או שלילה משחקן זה או אחר וללמוד איפה המצב טוב ואיפה פחות…וגם לבוא בטענות (מותר. תמיד מותר.)
אבל הכי חשוב ללמוד. כי אם לא למדתם ממשחקי ההכנה…אז את השכר תשלמו ב"מזומן", בליגה. רק אומר.
המכבייה למשל
נניח כל ארבע שנים היו מתאספים ספורטאים מוסלמים מהעולם ועורכים תחרות רק למוסלמים. מה הייתם אומרים? לא, אני לא מנסה להרגיז אתכם עכשיו או להגיד משהו נגד המכבייה, אבל השאלה המעניינת אותי היא האם המכבייה, שמיועדת לספורטאים יהודיים בלבד או ישראלים, במקרה של ישראל), היא טובה או רעה ליהודים? לכו על זה.
מבחינתי, האמת, למרות שנים על גבי שנים בספורט (הסגרתי בקטע הקודם כמה…תתאמצו ותראו), אני עדיין לא החלטתי האם זו מכונת יחסי ציבור לישראל ולספורט היהודי, או בזבוז כספים לא קטן, של המדינה ושל הספורטאים היהודיים שמגיעים לכאן, שאגב הם משלמים אם לא ידעתם כסף ואפילו לא מעט.
האם העובדה שספורטאי או ספורטאית יהודים מגיעים לישראל אחת ל-4 שנים, עושה לנו במדינות מהם הספורטאים מגיעים, רק טוב ומאדירה את שמה של ישראל, או שבעצם זו דרך מצוינת אחת ל-4 שנים לספורטאים שלא מקבלים במה בארצותיהם, לפחות חלקם, להגיע לכאן וליהנות משמש ים ומישראל האהובה עליהם (כך אני מקווה).
מיד יבואו אנשים ויגידו שיש ספורטאים כמו טל ברודי , דיוויד בלאט ואחרים, שהגיע ונשארו. זה מצוין. אבל האם משרד הספורט, או המכבייה הם משרד לענייני עלייה? האם אין לנו כאן את משרד הקליטה שמטפל בזה? שאלה טובה. בנינו עוד דבר הרי גם התוצאות שמשיגים אותם ספורטאים אינם ברמה של שיאי עולם, אירופה, או קרובים אליהם. זה נדיר מאוד לתוצאה כזו במכביה.
רגע לפני שאקבל באופן רשמי את תואר "מעכיר השמחות הרשמי של המכבייה", אגיד שאין תענוג גדול יותר לראות יהודים (וגם שאינם), מגיעים לארץ כתיירים, כספורטאים כמה שתרצו. זה טוב לנו כמדינה, טוב להם להכיר אותנו, אולי לנו אותם ובעצם בכללי זה טוב. מה רע. אם לא רע, אז זה טוב…נו הבנתם.
ולא אמרתי מילה אחת על האסון לפני 20 שנים כשגשר המכבייה קרס לתוך נחל הירקון, בטקס הפתיחה וגבה חיים של 4 אנשים ועוד 69 פצועים. לפחות מאז למדנו…אני מקווה.
וחכם סידי : "החיוך הוא המדד הטוב ביותר….לדעת ליד מי להישאר"….
.
