אתחיל בגילוי נאות. לקראת הבחירות לראשות העיר אשדוד ולמועצה שהתקיימו בשנת 2013, כתבתי במקומון "היי קיו", שהיה בבעלותה של שירלי נתן עוד בטרם נבחרה למועצת העיר מטעם סיעת "אשדוד ביחד".
הכרתי את שירלי עוד קודם לכן. מדובר באישה דעתנית, אשר היושרה תמיד עמדה לנגד עיניה. הייתי עדה למצבים רבים בהם עמדה לצד מי שביקש עזרה, ומיד נעתרה לכך. כאשר התפרסמו לפני כשנתיים, במקומון שהתחרה בעיתון שהיה בבעלותה, כתבות אשר מיהרו להכפיש את שמה הטוב, הצרתי על כך מאוד. המהירות לצאת בכותרות פוגעניות מבלי לחשוב פעמיים היא רעה חולה בחברה שלנו. היום "בזכות" הרשתות החברתיות גם יש לכך כינוי: "שיימינג".
השבוע שמחתי לשמוע כי אותו מקרה שפורסם, התברר כשקרי, ושירלי זכתה בניצחון מוחץ. מדובר בתביעה שהגיש לפני כשלוש שנים הגרפיקאי יהודה בן מויאל נגד העיתון שהיה בבעלותה, ובה טען כי לאורך תקופת עבודתו מנעו ממנו זכויות כגון דמי הבראה, דמי חופשה וכו'. עוד טען כי במהלך חודש מרץ 14' הועברה פעילות החברה, הוא פוטר מעבודתו מבלי ששולמו פיצויים ומבלי שנערך גמר חשבון, והבעלים החדשים לא רצו להכיר בזכויותיו.
בתאריך 11.3.15 התקיים דיון בבית הדין לעבודה. שירלי לא הגיעה לדיון ולא הגישה כתב הגנה, וכתוצאה מכך פסק בית הדין כי עליה לשלם פיצויים, שהצטברו לסכום שקרוב לרבע מיליון שקלים. הסיבה לאי הגשת כתב ההגנה לא נבעה מזלזול בבית הדין או בשל אי רצונה של שירלי להגיש כתב הגנה, ולכן כאשר פנתה באמצעות עורכת דינה לורה מישוק אל בית הדין, הוא אכן ביטל את פסק הדין. אלא שהביטול הזה קרה לפני כשנה וחצי, ואילו התובע מיהר לפרסם את המקרה מיד לאחר הדיון במרץ 15'. וכך, עוד בטרם קבלת כתב התביעה לידיה, נחשפה שירלי לעניין התביעה ולהשמצות נגדה באמצעות המקומון שהתחרה בה לאורך השנים.
אם כן, פסק הדין בוטל, ולפני כחודש כאשר נערך דיון חדש בבית הדין לענייני עבודה, השופט דחה את התביעה על הסף. השופט אף הורה לתובע לשלם את הוצאות המשפט. זאת אומרת, שמלכתחילה כל הכותרות הפוגעניות היו שקריות. כל ניסיון להציג את שירלי באור שלילי היה בעצם הטעיה. ומה שעצוב במקרה הזה, ובעוד הרבה מקרים אחרים, שאנחנו קוראים וזוכרים את הרע שנכתב באותיות של קידוש לבנה, וגם אם צִדקת האדם מוכחת, הוא ומשפחתו כבר ספגו פגיעה בשמם הטוב.
"לא היה שום 'בשר' ושום תוכן לתביעה", מדגישה עו"ד לורה מישוק באת כוחה של שירלי, "בינואר '16 הגשנו בקשה לביטול פסק הדין ובית המשפט ביטל את פסק הדין במטרה לעשות צדק ומשפט ולאפשר לשירלי לטעון את טענותיה. בין היתר טענו כי החישובים של התובע בדבר הפיצויים המגיעים לו אינם נכונים, התובע ציין תקופות עבודה לא מדויקות, תוך שהוא מייחס את כל התקופה שעבד בה כעצמאי כאילו עבד כשכיר, וניסה להאדיר את התביעה שלו. הוכחנו כי הוא מטעה את בית הדין לסבור כי הוא היה שכיר בחברה, כשבפועל הוא היה עצמאי והוציא חשבוניות למעסיק והיה 'פרלינסר', והרשו לו לשבת במשרדי החברה ולבצע עבודות עבור גורמים אחרים. בדיון הסברנו את הטענות שכל התביעה נולדה בשקר, מאחר שהחברה שהוא תבע נמכרה לצד שלישי, ואותו צד הוא זה שהעסיק את התובע, ומעצם ההעסקה כל הזכויות של החברה המוכרת עברו לחברה הקונה לרבות תשלומים לעובדים, ועם החברה הקונה התובע הגיע להסכם פשרה כבר בדצמבר 14".
שירלי עצמה סיפרה כי כאשר התייעצה בעבר עם מספר עורכי דין בקשר לאפשרויות העומדות בפניה, אמרו לה שהסיכוי לבטל את פסק הדין קטן מאוד, מאחר שמדובר בבית דין לענייני עבודה, שנוטה לצדד בעובד. "מי שהרימה את הכפפה ואמרה לי 'ננצח כי את צודקת', זו לורה", מספרת שירלי, "היא ליוותה אותי במשך כל התהליך. מעציב אותי שאדם שהתפרנס ממך קרוב לעשור במשכורת כמעט כפולה משאר העוסקים במלאכה, חושב בכלל לנסות ולנצל הזדמנות ולהרוויח כסף, מפרסם בראש חוצות ומכפיש את שמי, שהפסדתי ולא שילמתי. העובדה שניצחנו בבית הדין לעבודה, והוא חויב בסופו של דבר לשלם לי, רק מוכיחה עד כמה פעל שלא בתום לב, ובמטרה להרוויח שלא ביושר. אני שמחה שהצדק יצא לאור".
