אפריל 20, 2021
אשדוד נטו

40 שעות באוטובוס, תאונה אחת ושני ראשים ערופים

שובל זקס ניצלה בתאונה שקרתה בין אוטובוס לרכב פרטי, בזמן ששהתה בטיול בארגנטינה, אבל זה רק חיזק אותה. "גיליתי שאני הישראלית היחידה באוטובוס, על החלונות היה דם, קראתי תהלים, ויצאתי מזה מחוזקת וגאה בעצמי ובהתמודדות שלי". שובל, שאף אחד מבני משפחה ומכריה לא האמין שתצליח לעבור חצי שנה במסע בדרום אמריקה, מספרת ל"מגזין": "שום סיפור ושום הדרכה לא מכינים אותך לחוויה האישית והעוצמתית שלך. טיפסתי על צוקים תלולים, עשיתי טרקים, ראיתי לגונות, הרים צבעוניים, ירד עלי שלג, יקדה עלי השמש, יצאתי למסיבות משוגעות, ביקרתי בפבלות מסוכנות בריו דה ז'נירו, ראיתי את הקרנבל". ולמי שמתלבט האם לצאת לטיול היא אומרת: "צאו לטייל, אל תפחדו, האושר הזה שווה מיליונים. הכרתי את עצמי והכרתי חברים שהפכו למשפחה. האושר מרכוש עובר, האושר מחוויות נשאר איתך".

40 שעות באוטובוס, תאונה אחת ושני ראשים ערופים

מה גורם לצעירה מחושבת ושקולה, שכבר מגיל צעיר מתכננת את העתיד שלה בקפידה, לקום בוקר אחד ולהחליט שהיא יוצאת למסע בן חצי שנה בדרום אמריקה? שילוב של מספר אירועים אישיים וחלום בערב ראש השנה על ים כחול. תכירו את שובל זקס (22) ילידת אשדוד, רקדנית, חיית במה ומפעילת ימי הולדת תחת השם "שובלי מסיבה לי", שמשפחתה וחבריה יעידו שהרבה יותר מתאים לה לעשות שופינג בלונדון מאשר טרק באורוגוואי… "עבדתי בביטוח לאומי באשקלון ועשיתי הפעלות, תמיד הייתי מחושבת ורצינית, וחשבתי שהעתיד שלי כבר מתוכנן וסגור, אבל גיליתי שזה לא בדיוק כך, ואז אמרתי לעצמי שאני רוצה לחיות את ההווה. בראש השנה חלמתי שאני מתעוררת מול ים כחול, קמתי והחלטתי לטוס לדרום אמריקה עוד לפני שהתייעצתי עם מישהו. התקשרתי לאיסתא והזמנתי כרטיס טיסה לארגנטינה וכרטיס חזרה לישראל ממקסיקו חצי שנה לאחר מכן. הסוכן שאל אותי מתי אני רוצה לטוס, ועניתי עוד חודשיים. לא ידעתי במה זה כרוך, אין לי חברים שטסו לשם, לא ידעתי מה זה מוצ'ילר, מה מזג האוויר ומה צריך. רק כשהגעתי, התחלתי להבין".

איך בכל זאת מתארגנים לקראת נחיתה רכה?
"סיפרו לי שיש קבוצה בפייסבוק, הצטרפתי, כתבתי שאני מחפשת שותף, פנו אלי בנות והתארגנו כקבוצה. הן סגרו את ההוסטלים ואת המקומות, ואני זרמתי. הבנות הפכו למשפחה שלי, זכינו אחת בשנייה. הרבה מתפצלים בטיול, ואנחנו מהרגע הראשון היינו יחד. היו פיצולים קטנים, אבל חזרנו לטייל יחד".

ישראלית יחידה, 40 שעות ותאונה אחת
שובל מספרת כי רצתה להוכיח לכולם שהיא לא תלויה באף אחד. "בעבר די הייתי תלותית. אף פעם לא הייתי עצמאית באופן כזה. זו עצמאות שאם לא תקומי לבשל, אף אחד לא יבשל לך. את זו שצריכה לדאוג לכביסה, לגור לבד, לסגור טיסות לבד", היא מספרת.

איך מצאת את עצמך מעורבת בתאונת דרכים?
"מבואנוס איירס יצאתי עם שני מטיילים לשבועיים באורוגוואי. חזרנו לבואנוס איירס, ומשם נסעתי לרוזריו כי שמעתי שיש שם שיט מעניין, ומשם תכננתי להגיע לברילוצ'ה להיפגש עם הבנות. מכיוון שאני והבנים התמהמנו עם הזמנת כרטיס הטיסה, גילינו שהמחיר עלה ל-400 דולר לכרטיס, ואני רציתי לחסוך, והחלטתי לקחת אוטובוס. מדובר בנסיעה של 33 שעות, בלי עצירות. יש באוטובוס שירותים, מחלקים אוכל וכסאות יורדים אחורה למיטה. קניתי לי ממתקים לדרך, נגמרה לי הסוללה בטלפון ונרדמתי. פתאום הרגשתי 'בום'. הנהג נכנס ברכב שהיה ממול, הזוג שהיה במכונית, בעל ואישה, נהרגו. נערפו להם הראשים. הנהג פונה לבית חולים, בכל האוטובוס היו צעקות, על החלונות היה דם. המשטרה הגיעה לראיין, בדקו אותנו וגיליתי שאני הישראלית היחידה. העבירו אותנו לאוטובוס אחר, ואז המשכנו. עם כל העיכובים הנסיעה הגיעה ל-40 שעות".

איך התמודדת עם אירוע טראומתי כזה?
"קראתי תהלים, ההשגחה העליונה שמרה עליי, ומהאירוע הזה יצאתי חזקה והערכתי את עצמי יותר. אני מתגאה עד היום בהתנהלות שלי, וגם בטיול עודדתי בנות שהיה להן קשה, ואמרתי שאם אני עברתי 40 שעות לבד, אין סיבה שהן לא יצליחו להתמודד עם קושי. החברות בטיול קראו לי 'אבא', כי מצאתי את עצמי מעודדת אותן. גם בכל ערב שישי הקפדתי להכין ארוחת שבת. לא אכלתי בשר, רק בבית חב"ד או במקום כשר. עשיתי קידוש, שמרתי שבת, הרגשתי הכי יהודייה".

blank

"אם זה הזיווג שלי הוא יחכה"
חודש אחרי ששובל סגרה את הטיסה היא הכירה את מי שהיום הוא בן זוגה. "נסעתי לעבודה, חתכתי ונכנסתי במכונית. הנהג תבע אותי בבית משפט במקום להפעיל את הביטוח. הבוס שלי אמר לי שיש משרד עורכי דין מולנו, הלכתי לשם וראיתי עורך דין צעיר. ביקשתי את עזרתו, התחלנו לדבר והתפתח סיפור אהבה. מספר ימים לפני הטיסה רציתי לבטל, כי התאהבתי, בסוף החלטתי שאם זה הזיווג שלי, דרכנו יצטלבו והוא יחכה".

וכך, אחרי ארבעה חודשי מסע, הודיע לה החבר כי הוא יצטרף אליה במקסיקו, לשלושת השבועות האחרונים של הטיול. שובל, שהייתה אמורה להגיע לקנקון במקסיקו מבוגוטה שבקולומביה, פספסה את הטיסה. "זו הייתה הפעם השלישית שיצא לי לפספס טיסה בטיול", היא מספרת, "הפעם בגלל שכנראה הזנתי לא נכון את הפרטים של כרטיס האשראי שלי. בסופו של דבר קניתי כרטיס, כמובן, ובקנקון החבר חיכה לי מחוץ לשדה התעופה. היה מרגש, מלווה בדמעות, הוא בא עם חבר ונשארו כולנו ביחד עד לסוף הטיול".

שובל חזרה לישראל ביום העצמאות. "אני עדיין לא מבינה מה קורה", היא אומרת, "אני מדברת עם החברות מהטיול, אנחנו לא מצליחות להיפרד, עוד לא הסתדרו לי השעות, ופתאום אני מבינה שהתעוררתי מחלום. צריך לחזור לעבודה, להתמקד בהפעלות כי זה דבר שאני רוצה להתקדם בו, ואני רוצה גם להירשם ללימודי משפטים".

למתלבטים האם לצאת לטיול שכזה היא ממליצה: "צאו לטייל, אל תפחדו, האושר הזה שווה מיליונים. זה טיול של פעם בחיים, של גיל מסוים, של תקופה מסוימת ואתגאה בו כל החיים. הכרתי את עצמי והכרתי חברים שהפכו למשפחה. האושר מרכוש עובר, האושר מחוויות נשאר איתך".

את הטיול סיכמה שובל בפוסט בפייסבוק בזו הלשון: "טסתי ב-19 מטוסים, 12 מעבורות, עליתי על 57 אוטובוסים ושברתי שיא של 33 שעות נסיעה (מרוסריו לברילוצ'ה), עשיתי תאונה עם האוטובוס שבו נהרגו שני בני אדם, פספסתי שלוש טיסות. חמישה חודשים של יקיצה טבעית, של חופש, ללא עבודה, שהדאגות היחידות שלך בחיים הן כביסה ומה בא לי לעשות היום? אז עשיתי צניחה חופשית ממטוס, טיפסתי על הר געש פעיל!, עשיתי סנפלינג מפלים, נפצעתי ברגל, נפצעתי בידיים, ראיתי שני פלאי תבל, הייתי בבתי חב"ד, שיחקתי פיינטבול בבית של פבלו אסקובר, ביקרתי בפבלות מסוכנות בריו דה ז'נירו, ראיתי אשכרה את הקרנבל!

טיפסתי על צוקים תלולים, עשיתי טרקים, ראיתי לגונות, הרים צבעוניים, ירד עלי שלג, יקדה עלי השמש, יצאתי למסיבות משוגעות, התמקחתי עם נהגי מוניות, הרווחתי בקזינו, ראיתי חופים עוצרי נשימה, אכלתי מלא אננס, נהגתי על טרקטורון ואופנוע (אל תרדו מהאגזוז!), ראיתי זריחות, ראיתי שקיעות, למדתי לגלוש (טוב, לא), למדתי שפות, מצאתי את עצמי לא פעם נקלעת לוויכוחים על רקע פוליטי עם תיירים ומקומיים שמכנים את ארצנו 'פלשתין' – מבטיחה לכם שלא משתי מהם עד ששינו את דעתם! תתפלאו, זה עבד לי, ואפילו חלק ממש השתכנעו גם לבוא לבקר בארץ הקודש.

ישנתי בקאסות בקולומביה, הייתי בפינקות, רקדתי על יאכטה באמצע לב ים הכי כחול שתראו, התאהבתי בטראנס, בטבע, ישנתי בשדה תעופה, כמעט נעצרתי בברזיל, שחיתי על דולפין וראיתי אגם בצבע ורוד! כל ילד שראיתי, מצאתי את "שובלי מסיבה לי" משתלטת עליי, ומתחילה לעשות מופעים באמצע הרחוב. מה לעשות? אי אפשר לקחת זאת ממני… שמרתי שבת וכשרות לאורך כל הטיול, כי יהודי זה יהודי – גם בחו"ל! חבר שלי הפתיע אותי והצטרף אליי במקסיקו לשלושה שבועות חלומיים. יצאתי לטיול הזה לבד. איבדתי כמעט את כל המזוודה, ומצאתי אושר, הגשמתי חלומות, חציתי גבולות, קיבלתי פרופורציות, כעסתי, התפוצצתי מרוב אושר ואז בכיתי. שום סיפור ושום הדרכה לא מכינים אותך לחוויה האישית והעוצמתית שלך. ראיתי בעיניים שלי אנשים שמתאהבים בנפש אחד של השני, התאהבתי והתאהבו בי. הכרתי אנשים יפים ומוארים שהעצימו אותי, ונכנסו לי ללב. יש פשטות באוויר, יש אהבה באווויר, קמים כל בוקר לכלום, וכל יום הוא כמו מתנה! זכיתי לטייל… וזכיתי להכיר מלא אנשים מדהימים שראו והוציאו ממני את שובל האמיתית. הכרתי אנשים שהיום הם משפחה, הכרתי את עצמי. למדתי על מה זה להיות רחוקה מהבית, ועל איך יש אנשים שגורמים לך להרגיש הכי בבית. עשיתי את הטיול של החיים! תודה על ערבים שלמים של ישיבות, שיחות וצחוק מתגלגל עד שזה כבר כואב בבטן. והנה, באתי הביתה!

דרום אמריקה, יבשת אהובה, היית חזקה ביותר. תודה על מה שחוללת בי, תודה לך על הרעש, תודה על השקט, על החיוך האמיתי ועל התובנות שהבאתי ממך. אתגאה ואתפאר בך כל חיי!
נ.ב. צאו לטייל, תעשו לעצמכם טובה".

blank

 


אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל: ashdodonline1@gmail.com




כתבות שאולי יעניינו אותך

"נהג מונית היום זה חלטורה, זה משכורת רעב, זה סיכון חיים ובריאות"

צוות האתר

האשדודי שמשבש את המערכות של אויבי ישראל

משה סידי

פעילות מיוחדת לילדי גן חבצלת מטעם איחוד הצלה

משה אלבז