לפני כחודש הכרזנו בעיתון "המגזין" ואתר החדשות המוביל בעיר "אשדוד אונליין" על קמפיין חדש: "אפס הרוגים בתאונות הדרכים באשדוד". מאז, עברנו לשלב המעשים וקיבלנו כבר לא מעט תגובות נרגשות מקוראים ואזרחים אכפתיים שמבינים שהכל נמצא בידיים שלנו וחייבים לעשות שינוי.
אחת הפניות שקיבלנו בעקבות ההכרזה על הקמפיין היא מהמטה לבטיחות בדרכים, ששמחו מאוד על ההירתמות שלנו לנושא. לאחר פגישה מעמיקה החלטנו לשלב זרועות ולצאת לדרך משותפת בדרך אל המטרה המיוחלת, כביש ללא נפגעים.
אילנית אלימלך, מנהלת המטה העירוני לבטיחות בדרכים באשדוד, הסבירה לנו שבטיחות בדרכים נשענת על שלושה מרכיבים מרכזיים:
חינוך והסברה – ההתנהגות של כל אדם בפני עצמו, לא משנה אם הוא הולך רגל או נהג. המפתח לשמירה על חיינו נמצא בידנו ואם לא נשים לב כפי שצריך עלולות להיגרם תאונות דרכים.
תשתיות – דרכי הנסיעה בעיר, מקום בו יהיו מכשולים בכבישים וברמזורים הוא בסיס שלילי לבטיחות בדרכים.
אכיפה – חוקי התנועה שהרשות צריכה לדאוג ולהשגיח מקרוב שהם מתקיימים.
כששאלנו אותה היכן נמצאת אשדוד בכל אחד מן הגורמים הללו, אלימלך סיפרה שבנושא החינוך וההסברה יש בעיר פעילות רחבה בכל בתי הספר. מבחינת תשתיות אשדוד היא עיר מסודרת מאוד, אך משום המבנה הרשתי שלה, במוקדים המרכזיים יש המון תאונות דרכים ומבחינת אכיפה אנחנו בבעיה – חסרים שוטרי תנועה שיסייעו לעשות סדר בכבישים. ביחס לעיר של רבע מיליון תושבים, ישנו מספר מאוד מצומצם של שוטרי תנועה שנעזרים רק בניידת אחת. רוב הפעילות בכבישים נשענת על מתנדבים גמלאים, שאפילו לא זוכים לתנאים המינימאליים שמגיעים להם על עבודתם (כמו הסעה ממקום למקום).
מספרי תאונות הדרכים של השנים האחרונות במדינת ישראל ככלל ובעיר אשדוד בפרט, מדאיגים מאוד. יש אינסוף הסחות דעת לנהג ולהולך הרגל, ורק הבנה מעמיקה של הדברים עשויה לחולל שינוי מחשבתי והתנהגותי בכולנו. כמה פעמים ראיתם הולך רגל חוצה את הכביש כשהוא שקוע בכתיבת הודעה בטלפון הנייד ובכלל לא מסתכל אם הדרך שלו פנויה ובטוחה? כמה פעמים אתם בעצמכם סימסתם או החזקתם את הטלפון בנהיגה ורק בדקתם בזווית העין שאין שום שוטר בסביבה?
אם היינו כולנו מבינים שגניבת רמזור אדום לא תיתן לנו שום דבר חוץ מכמה שניות, היינו מסכנים את החיים שלנו בכל פעם שאנחנו ממהרים? חמש הדקות שנחסוך ביום על כל הרמזורים שנגנוב שוות את החיים עצמם?
נכנסנו אל הנתונים העירוניים וגילינו שבאזור הסיטי, הסטאר סנטר והיציאה הדרומית יש את מספר תאונות הדרכים הגבוה ביותר בעיר. אלו אזורים שוקקי חיים ולכן זה לא מפתיע במיוחד, אך מדוע באזורים המלאים בתנועה והולכי רגל, הזהירות לא גבוהה יותר? מסתבר כי ברוב תאונות הדרכים בעיר מעורבים הולכי רגל ולאו דווקא מדובר בתאונות בין רכבים.
אחד מתוך כל שלושה הרוגים בתאונות הדרכים הוא הולך רגל, ואחד מתוך כל ארבעה הולכי רגל שנהרגים מקפח את חייו על מעבר החצייה. להולכי רגל ישנה 'אשליית בטיחות', שאומרת שהיכן שיש מעבר חצייה מותר תמיד לחצות את הכביש, אך מבזקי החדשות מוכיחים אחרת. אסור לסמוך על הנהג שיושב ברכב, משום שאי אפשר לדעת מיהו ומה עובר עליו באותו הרגע. ולכן, המסקנה העיקרית בנוגע לחציית כביש היא לייצר קשר עין עם הנהג ורק לאחר שהוא סימן לך בוודאות שאתה יכול לעבור, אפשר לעבור.
וכמובן שישנה הדדיות בעניין. הולך הרגל צריך לחכות לאישורו של הנהג והנהג צריך לחפש את הולכי הרגל, הרי אף אחד מאיתנו לא קם בבוקר ונכנס אל הרכב עם רצון להרוג.
נתון עצוב מאוד הוא שבתאונות הללו מעורבים המון קשישים. הראייה והשמיעה שלהם לקויות, קצב ההליכה איטי וקשה להם לאמוד את המרחק והמהירות של הרכב שלפניהם. בכל שנה נהרגים במדינת ישראל כחמישה קשישים מעל גיל 70.
מתוך הבנה שהרבה מאוד תלוי בחינוך, המטה העירוני לבטיחות בדרכים דואג לקיים סדנאות הסברה לתלמידים בעיר. הם מלמדים את תלמידי בתי הספר היסודיים כיצד לקרוא את הכביש, להכיר את התמרורים החשובים, לדעת כיצד לציית לרמזור, מתי מותר לחצות את הכביש (ומתי לא. ילד מתחת לגיל 9 לא חוצה כביש לבד), ואיך להסתכל נכון על הסיכונים האורבים לכולנו בכבישים. הם נותנים להם פרספקטיבה למה שעובר על הנהג ברכב על מנת לשנות את התפיסה ונקודת המבט של הילדים.
בבתי הספר התיכוניים מעבירים שיעורי בטיחות, בהם שמים כיום דגש על רכיבה על אופניים רגילים, חשמליים וגלגליות ועל החשיבות המכרעת של חבישת קסדה בזמן הנסיעה. בנוסף, מסבירים להם על הסיכונים של נהיגה תחת השפעת אלכוהול, על חשיבות הנהג התורן ועוד. אך כמה שיסבירו בבית הספר, ברור לכולנו שהדוגמא האמיתית נמצאת בבית של כל אחד מהילדים ואם ההורים לא ינהגו בעצמם על פי הכללים, גם הילדים שלהם יגדלו לנהוג עם עבירות תנועה מסכנות חיים.
כאמור, אחד הסיכונים העיקריים לצעירים בכביש הם האופניים החשמליים. ניתן לרכב עליהם מגיל 16 ומעלה וחובה לנהוג עם קסדה. כמה באמת מצייתים לחוק הזה? לא הרבה. האבסורד האמיתי מצוי בכך שעל אופניים כאלו רוכבים על הכביש ורוב הילדים הרוכבים עליהם, כלל לא עברו את מבחן התיאוריה ולא יודעים תמרורים. אז איך הם נמצאים על הכביש עם כלי כה חשוף ומסוכן? את החוק הלא הגיוני הזה חוקקה הכנסת אך מניעתו נמצאת בידיים של ההורים. המינימום לירידה לכביש הוא להכיר את כללי ההתנהגות שבו. על ההוברבורד (סאגווי ללא מוט אחיזה ( נוסעים ילדים מכל הגילאים, הם נופלים, שוברים איברים ומחליקים לכביש. הוא עובד על סוללה מסוכנת ובניו יורק יצא כבר מחוץ לחוק. לכן, גם אם קונים את אחד מכלי הרכב האלו, חשוב לדעת מאיפה קונים אותם ולא להתפתות למקומות פיראטיים, סוללות הליטיום שלהם עלולות להתפוצץ ולסכן את הבריאות של ילדכם.
פרויקט REWAY הנבנה בימים אלו בעירנו עשוי לשפר מאוד את התנועה. בזכות 500 מיליון שקל המושקעים בימים אלו בתשתיות העירוניות, יסללו שבילים המיועדים להולכי רגל ולרוכבי אופניים ויפרידו אותם מתנועת הרכבים. יהיו פחות כלי רכב על הכביש בזכות הנוחות של התחבורה הציבורית, ובכך ירדו העומסים והצפיפות בכבישים המונה כיום למעלה מ-100,000 רכבים ביום. במטה לבטיחות בדרכים הסבירו לנו כי מדובר בלא פחות ממהפך תחבורתי שהעיר עוברת על מנת לאפשר לתושביה להגיע בצורה מהירה ונוחה יותר אל מחוז חפצם, וכשם שזה עובד בערים באירופה, זה עשוי לשפר גם פה בצורה משמעותית את חווית הנסיעה ובעיקר לצמצם את מספר הנפגעים.
