המשפט הזה מהדהד בראשי כבר מספר שבועות… סביר להניח שבשל העובדה שזה שמו של האלבום החדש של אייל גולן, שלא יורד מהכותרות בתקופה האחרונה. עצרתי לרגע לחשוב מה יש במשפט הזה שהופך אותו למתחכם מצד אחד ולריאליסטי מצד שני.
כשאנו מדמיינים אדם פשוט, הוא מצטייר בעינינו כמישהו שאיננו מחפש להתבלט, סגנון הלבוש שלו איננו מהודר, הוא בעל כבוד הדדי לסביבתו ושעיקרון השוויון לא פסח עליו, כלומר רואה את כולם בעיניים, ללא דופי.
אז מהו ההפך מאדם פשוט? אני שואלת את עצמי…
האם העובדה שאנו מתעוררים בבוקר למציאות שמניעה אותנו לעבוד קשה על מנת לרכוש עוד מותרות הופכת אותנו לאנשים "לא פשוטים"? שאלה מורכבת למדי, היות ועל-פי ההיגיון האנושי, כל מוצר נלווה לפת לחם, מים וקורת גג ייחשב כמותרות… אמנם זה נשמע קיצוני מידי, אך זה נועד לחזק את התיאוריה שאני רוצה לדון בה.
אריסטו, מגדולי הפילוסופים אמר: "חשוב כמו בן אדם חכם, דבר כמו בן אדם פשוט…". גם בתקופות קדומות יותר, אנו רואים שעיקרון הפשטות היווה יסוד חזק ובלתי מעורער. השנים חלפו, הטכנולוגיה התפתחה וכך גם רמת החיים שלנו.
במציאות שבה לכל ילד בן 7 יש סמארטפון, לכל מתבגר שרק הוציא רישיון יש רכב, וארוחת ערב משפחתית במסעדה עולה כמו מנוי שנתי לחדר כושר, קשה להישאר פשוטים.
כולנו חווים את זה בדרך כזו או אחרת, כולנו מרימים גבה על יוקר המחייה ועדיין ממשיכים לנהל אורח חיים ראוותני. וזה לגמרי בסדר… הפשטות שההורים שלנו מדברים עליה מתנדפת כמו קצב השקת דגמי האייפון החדשים של אפל.
אנחנו מדברים על כמה טוב להיות אדם פשוט, להסתפק במה שיש, לחיות בגובה העיניים ולקבל הכל באהבה, ומצד שני נשארים לעבוד שעות נוספות כדי שבסוף החודש נוכל לשרוף עוד אלפיים שקלים ב"זארה".
אני חושבת שהגיע הזמן להפסיק להתנצל על זה. הפשטות של פעם היא לא הפשטות של היום! בתור כלכלנית, למדתי שהשוואה בין חלופות תתבצע כשמדובר בחלופות בתנאים זהים, אחרת זה לא אינדיקציה.
וזו בדיוק הנקודה, המציאות שההורים שלנו חיו בה איננה משקפת כלל את המציאות של היום, ולכן החוכמה היא להיות פשוט ביחס לתקופה שבה אנו חיים. כל אחד יכול להגדיר פשטות מנקודת המבט שלו, ובנינו, כל אחד גם יודע מתי הוא קופץ מעל הפופיק… תהיו חופשיים ואל תתנצלו על זה, בסופו של יום, כשאנו מניחים את הראש על הכרית, ההרגשה שמלווה אותנו היא הפשטות האמיתית.
