אם גדלתם באשדוד, וודאי שמעתם לא פעם על סרן אביב חקאני ז"ל, "קצין המנהרות הראשון" שנפל בקרב בציר פילדלפי שברפיח ביום כ"א באייר תשע"ד (12/5/2004). 13 שנים חלפו מאז, ומשפחתו ממשיכה לעשות כל שביכולתה על מנת להנציח את שמו, בעיר ומחוצה לה. אמו עדנה, מורה מוכרת בעיר שיצאה לגמלאות, מקדישה את חייה על מנת לקיים את שהבטיחה לאביב בעת נופלו, כי תעשה הכל על מנת שאף אחד לא ישכח אותו, וכשם שהוא נתן את חייו למען המדינה, כולנו נפיח חיים בזכר שמו.
אביב נולד ב-4/4/81, ראש חודש ניסן תשמ"א, ביום הראשון של האביב ולכן נקרא כך. בן בכור לחיים ועדנה ילידי אשדוד. לאחר חופשת הלידה, סיימה אמו עדנה את לימודי ההוראה והוריו עברו להתגורר בשער הנגב בעקבות משרה שהוצעה לאמו. לאחר חמש שנים בהן גדל אביב בקיבוץ בעוטף עזה הוא ספג ערכים של שותפות, אחריות ואהבה גדולה לטבע.
לקראת עלייתו לגן חובה חזרה המשפחה לאשדוד, אביב התחנך בתחילה בבית הספר "צפרירים", בו לימדה אימו, ולאחר מכן עבר לבית הספר החדש "נוף ים" ולקח חלק במחזור הראשון שלו. את התיכון למד במקיף ו'.
אביב היה ילד יצירתי שחושב מחוץ לקופסא וכבר בכיתה ד' הצטרף לתנועת "הצופים" בה עבר את כל מסלולי ההכשרה עד סיום התיכון.
ב-21/3/00, היום הראשון של האביב על פי לוח השנה הלועזי, התגייס חקאני לצה"ל לחיל ההנדסה הקרבית. למרות שמבחינת הפז"ם הוא נחשב ל'אפרוח', הוא תמיד הוקפץ קדימה בקורסים ותוך שנה מגיוסו כבר הפך לקצין. כולם כינו אותו ה"מטאור". תפקיד הקצונה הראשון שלו היה בחברון, כקצין המבצעים של הנדסה באיו"ש. שם חווה משבר כשאיבד באירוע ציר המתפללים את חברו הטוב תומר נוב ז"ל ששירת במשמר הגבול.
בתקופה זו נמצאת האינתיפאדה השנייה בעיצומה, והארץ יודעת פיגועים קשים בכל אזוריה. מפקדו של אביב קודם בתפקיד והטיל עליו לחשוב כיצד ניתן לבלום את פעולותיהם של המחבלים. אביב וחבריו הגיעו למסקנה שחייב להפריד בין המחבלים לבין השגת חומר הנפץ. בדרכים הקונבנציונליות עצר צה"ל הברחה של חומר נפץ, ולכן הם הגיעו למסקנה שמדובר בפעילות מנהרות. בזכות עבודה שעשה אביב בכיתה י', הוא הכיר סוגי אדמה שונים ולמד לזהות היכן עוברות מנהרות. הוא כונה "קצין המנהרות הראשון", והקים צוות של חיילים שונים מחילות שונים, כל אחד על פי כישוריו. בשונה מן המסגרת הצבאית, לאביב ניתן חופש פעולה מוחלט, מפקדיו סמכו עליו בעיניים עצומות וידעו כי יש לו דרכי חשיבה מיוחדות וכי הוא מאוד אחראי. כל פעולה שלו כונתה כ"ממד אביב" ואושרה מיד. אביב והצוות שהקים איתרו ונטרלו 90 מנהרות, חלקן ממולכדות.
אמו עדנה מספרת כי משום שאביב וחבריו לצוות לא היו תחת תקן או יחידה מוגדרת, הוא רצה לתת להם תחושה שהם מיוחדים והקביל אותם לחבורת "צבי הנינג'ה", והכין להם תגי יחידה. כשהוא עצמו הסתובב עם תג של "מאסטר ספלינטר". כל ילד יודע שמטרתם של צבי הנינג'ה היא להציל את העולם ולסלק ממנו את הרוע והם פועלים בביובים של ניו יורק. אביב הסביר לחייליו כי עליהם מוטל לגרש את הרוע (בדמות חמאס) מהמדינה ולהציל את האזרחים, ולצערו זה נעשה דרך הביובים של רפיח ולא ניו יורק. כצ'ופר אחרי כל משימה מוצלחת הוא היה נעזר באמו ודאג להזמין פיצות לכל החיילים.
ב-11/5/04 התפוצץ נגמ"ש של גבעתי בזיתון, הפעילות באזור הופסקה והחיילים שנכחו במקום הודיעו למפקדיהם כי הם שומעים רעשים מתחת לאדמת מוצב טרמית.
אביב הובא לאזור ואיבחן סימנים של מנהרה, למרות הסיכון הגדול הוחלט לאתר ולפוצץ את המנהרה בטרם יעשה בה שימוש והנזק יגיע למימדים גדולים יותר. על פי החישובים היה צריך כמות מאוד גדולה של חומר נפץ כדי לפוצץ את המנהרה, הוחלט לעשות את זה בבת אחת עם טון חומר נפץ לאור יום.
אביב פיקד על המשימה ויחד איתו היה צוות של ארבעה לוחמים: עימן גדיר, זוהר סמלאייב, ליאור וישינסקי ואלעד כהן. הם הגיעו למנהרה והתחילו לחפור פירים כדי לשפוך דרכם את חומר הנפץ. הם הופתעו ע"י טיל RPG שנורה מבית ברפיח, שפגע ישירות בנגמ"ש ופוצץ את טון חומר הנפץ שהביאו איתם. כולם נהרגו אך במקום לא נותרו הוכחות לכך.
חברתו של אביב דאז, אלינור כהן, שירתה כקצינת חמ"ל, היא תפעלה את האירוע כולו וכשהסתבר שמדובר בבן זוגה שנעדר, הוצאה מהחמ"ל. האירוע התרחש בשעה 16:40 ובמשך שעות ארוכות חמשת החיילים הוגדרו כנעדרים. שום סימן אליהם או לנגמ"ש לא נותר במקום.
עדנה מה קורה איתך באותן שעות? איפה זה תפס אותך?
"עוד לפני ששמעתי על המקרה, האינסטינקט האימהי שלי סימן לי שמשהו לא טוב קרה. התקשרתי לאביב והוא לא ענה. התקשרתי לחברתו אלינור והיא סיפרה לי שהיה פיצוץ גדול אך עדיין לא ידעה שאביב היה מעורב בו. אלו היו שעות של סיוט, חוסר וודאות מוחלט ולא היה עם מי לדבר. אף אחד לא ידע או רצה לומר לי שאביב היה שם. בשעה 22:20 קציני העיר הגיעו אלינו הביתה ובישרו כי היה אירוע על ציר פילדלפי שאביב היה מעורב בו וכרגע הוא מוגדר כנעדר. במשך ארבעה ימים חיילים של קורס מ"כים נכנסו לשטח כדי לערוך חיפושים אחר הגופות. רק במוצאי שבת הרב וייס הודיע לי באופן רשמי שאביב יובא לקבורה למחרת בזכות העובדה שמצאו בחולות ממצאים של דגימות הדם שלו. אביב הובא למנוחות ביום ראשון כה' באייר ה-16/5/04 באשדוד. היו למעלה מ-5,000 איש בהלוויה. הייתה היערכות אמיתית של כל העיר. כחצי שנה לאחר המקרה הוקמה יחידת סמו"ר – סליקים ומנהרות, שם אותו אני הצעתי לצבא, ומיד לאחר מכן ב-12/12/04 הוענק לאביב צל"ש אלוף על המבצע הזה".
מה עשו אחיותיו של אביב בתקופה הזו?
"יש לי עוד שתי בנות, הגדולה עינב הייתה חיילת באותה תקופה, היום יש לה שלושה ילדים. אדווה הקטנה הייתה בת 11, היום בת 24, היא התגייסה לצה"ל וביקשה לשרת בהנדסה כמו אביב. היא נחשפה לנושא המנהרות מקרוב ובכך סגרה מעגל עם אחיה".
ומה שלום אלינור, בת זוגו לשעבר של אביב, אתן בקשר עד היום?
"כן בוודאי אנחנו בקשר מאוד טוב. היא היום נשואה לקצין הנדסה. הבן הבכור שלה נולד ב-20/3, היום הראשון של האביב…".
שמעתי שאתם עושים הרבה על מנת להנציח את אביב, ספרי לי על הפעילויות הללו.
"יש באשדוד קבוצת כדורסל שנקראת 'בית"ר אביב אשדוד', יש שבט 'אביב' בצופים אשדוד. לקראת יום הזיכרון יש ערבי שירה במקיף ו' ובבית הספר "צפרירים", יש יום ספורט על שמו של אביב בבית הספר "נוף ים", יש מצעד לפידים בנר ראשון של חנוכה במתנ"ס י"א ויש סדנאות להגנה עצמית על שם אביב, אותן מעביר בעלי חיים, שהוא מדריך קרב מגע במשטרה. בבית הספר "צפרירים" יש גם אנדרטה וספריה על שמו והוא מונצח גם במוזיאון של בית הספר. בנוסף, אני מרצה הרבה בבה"ד 1 ובחולדה בקורסי קצינים ובקורסי מ"כים, שמעתי המון פעמים מחיילים שהם ביקשו להתגייס להנדסה בגלל הסיפורים ששמעו על האביב וזה מחמם את הלב".
את בקשר עם חבריו של אביב?
"כן, אני בקשר הדוק עם החברים שלו וגם עם המשפחות של החיילים שנהרגו יחד עם אביב. החלק הכואב ביותר בזה הוא לראות את כולם נשואים עם ילדים ולדעת שגם אביב היה צריך להיות היום אבא. בכל יום זיכרון אני עושה בבית 'יום פתוח', לאחר הטקס בבית העלמין ועד כניסת ערב העצמאות, מגיעים אלינו המון אנשים. בני משפחה, חברים וגם כאלה שכלל לא הכירו את אביב אך באים לשמוע עליו. אנחנו רואים יחד תמונות וסרטונים שלו ומעלים זיכרונות. זה המפגש השנתי שלי עם כל האנשים שסבבו את אביב".
אני מניחה שהוא מלווה אותך כל הזמן, אבל מהם הדברים שמזכירים לך אותו במיוחד?
"הנכד שלי, הבן של עינב, דומה לו שתי טיפות מים, הוא שובב וסקרן כמוהו. כל המקריות הזו עם היום הראשון של האביב והמספרים של הארבע והארבעים, זה תמיד צף מחדש ומלווה אותי כמסר מאביב. הוא הכי חסר לי בימים המשמחים, כשנולד נכד או כשיש חתונה, ובימים העצובים, אמא שלי נפטרה לפני שלושה חודשים וכל הנכדים הרימו את האלונקה על הכתפיים והוא היה מאוד חסר לי שם, הוא גם היה צריך להיות חלק מזה".
איך את בוחרת לזכור אותו?
"כילד שובב, סקרן, אחראי, אחד שחושב מחוץ לקופסא, מאוד יצירתי ומיוחד. אלו הכלים שעזרו לו להתקדם כל כך מהר בכל מקום. תמיד היה לו חשוב להסתכל על זכויות האנשים, הוא לא היה "יס-מן", תמיד חקר ושאל".
אילו יכולת לומר לאביב משהו אחרון, מה היית אומרת?
"שאני מאוד אוהבת אותו ומתגעגעת אליו ושאני מקווה שהוא גאה במה שהוא השאיר אחריו ובכל מה שאנחנו עושים למענו."
האזכרה השנתית תצוין ב-17/5 בשעה 17:00 בבית העלמין הצבאי באשדוד, מוקירי זכרו מוזמנים להגיע.
