במהלך 60 שנותיה של העיר אשדוד ניתן להצביע על השינויים שחלו בה מקצה לקצה בכל תחומי החיים. מ-22 משפחות שהגיעו אל חולות העיר בשנת 1956, גדלה אשדוד והיא מונה כרבע מיליון תושבים. הישג חסר תקדים בכל קנה מידה אפשרי. על מנת להכיר טוב יותר את העיר, רגע לפני חג החירות של עם ישראל, החלטתי להכיר את אחד מראשי העיר המשמעותיים שהיו באשדוד, אשר תרמו להצלחתה לאורך השנים.
ד"ר אריה אזולאי (84) נולד בעיר פס שבמרוקו ועמד בראש ההנהגה הארצית של התנועה במרוקו. בשנת 1955 הוא עלה לארץ עם רעייתו רחל והצטרף לקיבוץ דורות. הוא יצא בשליחות תנועת הבונים לארגנטינה, שם סייע למוסד ללכוד את אדולף אייכמן. לאחר מכן חזר ארצה, למד לתואר ראשון בהיסטוריה וספרות והיה יו"ר ועדת החינוך. הוא הוציא גם תואר שני, ולאחר שליחות נוספת מחוץ לגבולות הארץ, עבר דירה לאשדוד.
בשנת 1972 הקים את תיכון מקיף ג' אשדוד, וניהל אותו במשך עשר שנים. לאחר מכן נבחר לראש עיריית אשדוד מטעם מפלגת העבודה למשך קדנציה אחת (שארכה חמש וחצי שנים). מאז, הספיק אזולאי לשמש כראש המחלקה לעלייה ולקליטה של הסוכנות היהודית, להוציא דוקטורט בנושא תנועות הנוער היהודיות במרוקו בשנים 1944-1964 ולהוביל מספר גופים שונים. נפגשתי איתו בתחילת השבוע ושמחתי להכיר אדם מרתק ונעים, איש משכיל מאוד שבמשך שנותיו צבר ניסיון רב בתפקידים שונים ומכובדים ותמיד נרתם לעזרת העיר והציבור.
כאיש חינוך וכמנהל מקיף ג' בעברך, האם חלה התפתחות משמעותית מבחינת השקעה בחינוך והישגים למצוינות בעיר?
"אני חושב שנושא החינוך עדיין נמצא במרכז העשייה העירונית, אבל בגלל ההתפתחות הענפה של העיר הוא מעט נפגע. בזמן שאני ניהלתי את התיכון, עד שנת 1983, היו בעיר 90 אלף איש. באופן טבעי בגלל הגדילה של העיר וההתמקדות בנושאים רבים, מערכת החינוך סופגת לא מעט קשיים. אני מרגיש שיש חוסר איזון בין החינוך החילוני, לדתי ולחרדי. כפי שאני רואה את זה, הכול נובע ממעמד המורה. יש אי טיפול כללי במדינת ישראל בנושא, וזה פוגע בסופו של דבר בחינוך של הילדים שלנו. כל מי שמכיר מורים שומע על הקשיים שלהם, על העומס בכיתות, על המשכורות הנמוכות. שיפור מעמד המורה בעיני התלמידים ובעיני הציבור הוא הבסיס להצלחת החינוך. בגלל הגידול והעליות החדשות לעיר הכיתות עמוסות, ואין באמת טיפול נקודתי בכל קבוצת אוכלוסייה על פי הצרכים שלה. כל כמה שנים מתחלף שר חינוך ומביא איתו רפורמות חדשות שלא מספיקות לצאת אל הפועל לפני שהוא מסיים את תפקידו וזה יוצר בלאגן במערכת".
מהו הפתרון לבעיות הללו לדעתך?
"השבחת ההוראה. לתת למנהלים סמכויות לניהול עצמי של בית הספר. כל מוסד חינוכי צריך לפעול לגופו ולחנך בשיטה שמתאימה לתלמידים שנמצאים אצלו. ברגע שהמנהל והמורים של בית הספר יבנו את האיזון הנכון להם הכל יראה טוב יותר. כיום כולם מסתכלים כל הזמן על מספרים וציונים ופחות על כל תלמיד באופן אישי. החינוך מחייב הסתכלות מחודשת ופחות תלות במשרד החינוך. חינוך הוא לא רק מבחנים, צריך להגיע ללב ולראש של התלמידים דרך ההרגלים שלהם כמו האינטרנט, העולם שלנו פתוח וצריך לעדכן גם את מערכת החינוך לכך. תחום שאני מרוצה ממנו בחינוך בעיר הוא ההתפתחות של תנועות הנוער. החינוך הבלתי פורמלי הוא חינוך שמתמקד בערכים. הגישה של עיריית אשדוד לנושא חיובית כי היא עוזרת לפתח את אותן תנועות נוער וזה מעשיר את עולמם של התלמידים, מסייע לקליטת עולים ומסייע בחינוך ערכי".
העיר שלנו מתפתחת בקצב מהיר מאוד, אתה מביט בסיפוק על מה שנעשה?
"אני מסתכל בסיפוק מבוקר. תמיד אמרתי שהעיר צריכה לשאוף להגיע עד ל-300 אלף תושבים, ולא לגדול מעבר לזה. כך יהיה לה את כל היתרונות של עיר גדולה, אבל היא תוכל לשמור על היתרונות של עיר אינטימית, חמה ופלורליסטית שאפשר לחיות בה יחד. אני מרגיש שצריך קודם לעכל את הגידול הקיים ורק אחר כך להמשיך להתפתח ולהמשיך בבנייה. חשוב מאוד לשמור על המרחבים הפתוחים שיש בעיר כמו הדיונה הגדולה והמצודה, ולא לבנות סמוך לחוף כדי לא לאבד את הנכסים הטבעיים של העיר. אני חושב שלפני שדואגים להביא לעיר עולים נוספים מחו"ל, צריך לחזק את קליטת הילדים שלנו בעיר. צריך לסייע בהוזלת מחירי הדיור, לבנות דירות שמתאימות לצעירים וכמובן להמשיך לשפר ולשדרג את השכונות הוותיקות של העיר. אשדוד התחילה עם 20 משפחות ותוך 60 שנה יש לנו 250,000 איש, זה נתון חד פעמי ואין עוד מקרה כזה בכל הארץ".
יש תהליכים ופרויקטים משמעותיים שהחלו בתקופתך והסתיימו כיום?
"בוודאי. המרינה, רעיון בניית בתי המלון, בית החולים, מוסדות להשכלה גבוהה. בשנת 85' התחלנו לתכנן את בית יד לבנים, את התחנה המרכזית בסיטי וקנינו את השטח של בניין העירייה שעם השנים נבנה. התכנון של כל השטח התרבותי במרכז העיר היה עוד בתקופתי, איפה שכיום נמצאים מרכז מונארט, המשכן לאמנויות הבמה, המרכזייה הפדגוגית ובית יד לבנים. הכנו את השטח מאז וכיום הכל פעיל. אין ספק שהעיר התפתחה בצורה משמעותית ביותר. מעל בית יד לבנים ייבנה בקרוב סינמטק של שלושה אולמות קולנוע עם סדנאות של כל המקצועות הקשורים בקולנוע, מחלקת הדרכה והקרנה של סרטים ייחודיים. לא סתם את חלוקת האוסקר הישראלי עושים באשדוד כבר בפעם השלישית. אני חושב שהאגף התרבותי בעיר עושה עבודה מצוינת".
מהם היתרונות של המגורים באשדוד?
"המרחב של העיר, אשדוד יכולה לספק את כל הצרכים החברתיים והתרבותיים בלי עומס רב כמו שקיים בערים הגדולות. יש לנו נמל, חברת חשמל, בתי זיקוק ומרכזי קניות גדולים מאוד. אשדוד נגישה מאוד לערי המרכז וכיף לגור בה. לא סתם אחוז האבטלה של העיר הוא בין הנמוכים ביותר".
מהן החוזקות של העיר, ומה עדיין חסר בה לדעתך?
"כמו שאמרתי, חסר מגורים לדור הצעיר, כולל מקומות בילוי ותרבות לצעירים. צריך לחשוב גם עליהם. צריך לצאת קצת מהמתכונות הרגילות ולעשות חישוב מחדש יחד עם הצעירים כדי להוסיף גם להם עניין בעיר. אני חושב שזאת עיר מדהימה ביופייה, עם הים והרוחב שלה. אני חושב שאשדוד התברכה בזה שהיו לה מעט ראשי ערים. ד"ר לסרי הוא ראש העיר הרביעי של אשדוד מאז שהוכרזה כעיר, לכן יש לעיר יציבות ותוכניות לטווח הארוך יכולות להימשך ולהתבצע. כל ראש עיר תרם לטוב ולרע, אבל בסופו של דבר ההתפתחות הכוללת היא משותפת. אני מאוד מברך את גישתו של לסרי, אני מברך אותו על שהוא הצליח לפתוח פה באשדוד את בית החולים הציבורי הראשון מאז הקמת המדינה. אנשים מתבלבלים וחושבים שזה בית חולים פרטי, אבל זה בית חולים ציבורי ממשלתי וזה הישג ענק לעיר. ראש העיר בעיניי מתפקד היטב, הוא ממשיך תוכניות, מפתח חזון חדש של פתיחות של העיר לים התיכון ואני חושב שעם הזמן אשדוד יכולה להיות המקום המגשר עם כל אגן הים התיכון".
אשדוד היא עיר קולטת עלייה. כמי שכיהן כראש המחלקה לעלייה בסוכנות, האם אשדוד היוותה מודל לערים אחרות?
"אשדוד היא מודל לערים אחרות בקליטת עלייה ובגיוון באוכלוסיה, יש פה כמעט 99 קהילות שונות. זו עיר של עולים שקולטים עולים. למרות הגיוון בין העליות השונות ובהבדלי הדת זו עיר שקטה ושלווה. חיים פה בניסיון מתמיד להתפשר ולהסתדר, יש קשיים אבל מצליחים לגשר עליהם. חשוב מאוד לטפל באיכויות האנשים ולא רק בכמויות".
מה דעתך על פרויקט התחבורה הירוקה שהחל בעיר?
"אני חושב שזה פרויקט אדיר, עוד לא ראינו את תוצאותיו, אבל אני סומך על ראש העיר. הוא הבטיח שבסיום העבודות נרגיש בשיפור בתחבורה ואני מאמין לו. תחבורה ירוקה זה רעיון נפלא ואני מקווה שהוא יעבוד כמו שצריך. למרות הפקקים שנוצרו, אני בטוח שאין פה כוונות רעות, ושיש פה ניסיון לנצל את התקציב האדיר שקיבלנו. אני בעד להיות עיר הניסיון שמשקיעים בה תקציבים מבחינה מדינית, כך היינו גם בתחום החינוך. אני בעד לתת לראש העיר את הגיבוי על המהלך הזה ובסופו נוכל לשפוט".
את עבודת הדוקטורט שלך עשית על תנועות נוער יהודיות. אתה מרצה עד היום בנושא? עד כמה קיימת אליו מודעות?
"אני כל הזמן מרצה בנושא, לקהילה במרוקו הייתה זיקה עמוקה לארץ ובזכות תנועות הנוער הייתה עלייה מאוד גדולה לארץ. הם באו לבנות ולהיבנות. אני דוחה את עמדותיה של שרת התרבות מירי רגב על המזרחיות. אני לא רואה קשר מהותי בין יהודי מרוקו ליהודי תימן יותר מאשר בין יהודי מרוקו לגרמניה. כל עדה היא עולם אחר, וצריך להתייחס לכולם יחד ככלל ישראל. צריך לפתח את מה שכל קהילה הביאה איתה ולא לעשות את ההפרדה של אשכנזים ומזרחים. סיימנו את העניין של ההפרדה, הנכדים שלנו משולבים, יש שינוי חיובי וצריכים לדעת לקבל את כולם. הדיבור הפוליטי הזה על עימות בין אשכנזים למזרחים מרגיז אותי. אנחנו צריכים לחזור לתפיסה הבסיסית של בן גוריון, שזו לא רק מדינה לגור בה אלא אור לגויים, צריך לפתח תרבות וערכים של ראיית האחר אצל הנוער שלנו. אנחנו לא מזרח ומערב או ימין ושמאל. ציונות זו לא רק מדינה אלא איכות החברה".
במה אתה עוסק כיום?
"אני ממשיך להיות קרוב וזמין לצרכים של העיר על פי צרכיו של ראש העיר הקיים, אני יושב ראש בית יד לבנים. יסדתי את 'קרן אשדוד' ואני עד היום יושב בראשה, זו קרן שמגייסת כספים לקידום תוכניות עירוניות. בנוסף אני חבר דירקטוריון של המשכן לאמנויות הבמה מאז היווסדו, ואני עוזר בכל מה שקשור בקשרים הבינלאומיים של העיר. אני ממשיך ללוות את הבנייה והפיתוח של הסינמטק והבנייה של הארכיון העירוני בבית האמנים החדש. מחוץ לאשדוד ומטעם מפלגת העבודה, אני חבר בוועדת העלייה והקליטה של הסוכנות היהודית וחבר בנשיאות הוועד הפועל הציוני שמשמש אסיפה כללית של קרן קיימת. אני יושב ראש של ברית יוצאי פס (עיר במרוקו) כבר 30 שנה. כרגע אני מתחיל לחשוב על העברת מספר תפקידים לדור הצעיר שיתפוס את העמדות, בכל מקום שיש החלפה נכונה אני בעד. בבחינה האישית שלי אני מרגיש טוב מאוד באשדוד וחי את העיר. מאוד אוהב את הקהילות שנוצרות באשדוד ואת האופי הסולידרי שלה. אני מברך את הדור הצעיר שנכנס לפוליטיקה כדי לשפר ולעזור. אני לא בעד לבוא בטענות אלא לעשות ולתרום. הפוליטיקה זה מקצוע לכל דבר וצריך ללמוד אותו".
באיזה הישג אתה הכי גאה בקריירה שלך?
"התחום שאני הכי מתחבר אליו הוא התחום החינוכי. המקצוע שלי הוא חינוך וההובי זו הפוליטיקה. תלמידים שהיו בתקופתי במקיף ג' היום הם סבים וסבתות, זה דור שלם שגדל פה ואני גאה מאוד לראות איך הם פיתחו משפחות וקריירות. זה הסיפוק האישי שלי".
יש לך תחושת החמצה בנוגע למשהו?
"הייתי ראש עיר קצת יותר מקדנציה אחת, במשך חמש שנים. אני חושב שהמינימום לראש עיר זה שתי קדנציות, כדי שהוא יוכל באמת לממש את התוכניות שלו ולהוציא אותן לפועל. אם הייתי ממשיך, האוניברסיטה הייתה כבר קיימת ללא ספק וגם בית החולים. החלפה של ראש עיר מבלבלת את המערכת ומביאה סדרי עדיפויות שונים באופן טבעי. בשבילי זאת החמצה, אבל אני שמח לראות שעכשיו זה נבנה".
ומהבחינה האישית והמשפחתית?
"אני נשוי לרחל ויש לנו שלושה ילדים ו-12 נכדים. לראות את הילדים והנכדים זה הסיפוק האמיתי והאישי שלי, וכמובן שגם הבוגרים של בית הספר הם חלק מהמשפחה".
מה אתה מאחל לתושבי אשדוד לחג הפסח?
"שיהיה לכולם חג פסח שמח ורגוע, ושיוכלו ליהנות מכל השירותים שאשדוד מפתחת למענם ובשיתופם".
