כדי שיחשוב האדם בעשותו כל אלה, כי חטא לאלוקיו בגופו ובנפשו, וראוי לו שיישפך דמו ויישרף גופו, לולא חסד הבורא שלקח ממנו תמורה, וכיפר הקרבן הזה שיהא דמו תחת דמו. כאשר האדם יתבונן ויחשוב שמה שנעשה בבהמה היה צריך להיעשות בו, בוודאי שתתעורר נפשו לשוב בתשובה שלמה.
שכתוב בפסוק "ויקרא" 'א' זעירה רמזה לנו התורה, שכלל ראשון בהבאת הקורבן הוא השפלה, והכנעה. כתוב שאדם בעל גאווה נמסר ביד ייצרו "כי תועבת ה' כל גבה לב", ואדם שהוא תועבת ה' אין לו "סייעתא דישמיא".
שאדם שהוא בעל תאווה ואינו מתגבר על יצרו, דומה לאחד ששוכב על ערימת זפת חמה ביום חורף קר וגשום, הזפת נעימה לו, הגוף מתחמם, הרגשה טובה. אך ברגע שיחפוץ לקום ממקום משכבו ייווכח שנלכד במלכודת, וכל גופו דבוק לזפת, ושוב אין ביכולתו לנוע וללכת לאן שליבו חפץ. זהו מצבו של בעל התאווה, בשעה שהוא ממלא את תאוותיו והולך שבי אחר רצונותיו, טוב לו ונוח לו. אבל אחר מעשה מצבו נורא ממש.
הלכות ומנהגי פסח
כל כלי חרס שנשתמש בו חמץ, לא עוזר לו לא הגעלה ולא ליבון. אבל התנורים והכירות הבנויים מאבנים ולבנים, עושים ליבון. כשרוצים להעמיד על התנור איזה קדרה בפסח, צריכין להניח תחילה טס של ברזל ועליה מעמידין הקדירה, וזה מהני גם בתנור העשוי מחרסים. קודם שמגעיל את הכלי, צריך לנקותו היטב מן החלודה (ראסט) וכדומה, שיהא נקי לגמרי. אבל מראות (כתמים, פלעקן) אין בהם קפידא. ואם יש גומות בכלי צריך לנקרם היטב. ואם הוא כלי מתכת, ישים על הגומות גחלים ללבן שם ואחר כך יגעילו. ואם אי אפשר לנקות היטב הגומות והסדקים וגם אי אפשר ללבן שם, אין לו תקנה. לכן בסכינים עם קתות, צריכין לדקדק היטב אם מועיל להם הגעלה, ומצווה מן המובחר למי שאפשר לו, שיקנה לו סכינים חדשים לפסח.
כלים שמשתמשים בהם ע"י האור בלי מים, צריכין ליבון. ולכן האגנות והמחבות שאופין בהן חמץ צריכין ליבון. והליבון צריך להיות מלכתחילה ליבון חזק עד שיהיו ניצוצות ניתזין ממנו. והמרדה (שויפעל) של עץ אין לו תקנה.
כלים שהחזיק בהם יין שרף לקיום, אין טעם וריח היין שרף נפלט ע"י הגעלה, רק אם בישל אותן היטב במים עם אפר עד שנסתלק מהם הריח לגמרי מועילה להם אח"כ הגעלה.
