קוראים יקרים, כתוב בפרשה: "וישב יעקב וגו'…". ביקש לישב בשלווה אמר הקב"ה לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעוה"ב… שואלים המפרשים וכי מה אכפת לו להקב"ה שצדיקים ישבו בשלווה בעולם הזה? מסבירים שאם היה נשאל אחד מאתנו מה היה רוצה כדי להגיע לדרגה עילאית ברוחניות, ברור שתשובתו תהיה בית מרווח, עם חדר ללימוד, וספרי קודש בספריה גדולה, כמו כן כלים נאים המרחיבים את דעתו של אדם. וכמובן מצב כלכלי טוב, כדי שראשו לא יהיה מוטרד.
כאשר נתבונן על אדם זה המשתוקק לחיים קלים, ונשאל מדוע לא יוכל להגשים את ייעודו הרוחני במצב בו הוא נתון בשעה זו, ללא מילוי משאלותיו הגשמיות, נגיע למסקנה שקשור הוא בעבותות אהבת החומר, ומכאן תשוקתו וכיסופיו לחיי רווחה. אדם זה מוטעה מיצר הרע, ומרמה את עצמו, שע"י כך יהיה ראשו פנוי ללימוד התורה, לשמה.
אנו למדים מכך שעבודתו של האדם אינה להשיג את מה שאין לו בגשמיות, אלא להסתגל ולקנות חכמה במצב שהוא נמצא בו. הדבר תלוי אך ורק בו. ובכוחו להשכיל ולהשלים עם מצבו לבל תופרע עבודתו הרוחנית, ממצבו הגשמי, לכן בכל מצב ומצב שאתה נמצא בו הוי מודה להקב"ה במאוד מאוד, דבר זה הורונו חז"ל באמרם, אם ירגיש האדם להודות לה', בין על מידה טובה ובין על ההיפך, ח"ו. והצדיק שקרוב לשמיים נתבע על כך יותר מאחרים, וזה מה שאמרו חז"ל: "ביקש יעקב לישב בשלווה". ולא רק שלא ישב בשלווה אלא קפץ עליו רוגזו של יוסף. ומפני מה? מפני שהקב"ה מדקדק עם צדיקים כחוט השערה.
המשך הלכות חנוכה:
- צריך להיזהר מאוד מהדלקת נרות חנוכה, כי היא מצווה חביבה עד מאוד, לפרסם את הנס בהודאה לה' יתברך על הניסים שעשה לנו, והעושה כן זוכה לבנים תלמידי חכמים.
- ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה מוכר כסותו, כדי להשיג דמי שמן ונרות חנוכה. וכן חייב להשכיר עצמו לפועל כדי שיוכל ליקח שמן להדלקה, כדי שיעור נר אחד לכל לילה. לכן מצֻווים כל גבאי צדקה להשגיח על העניים, ולתת להם גם שמן להדלקת נרות חנוכה, אלא שאינם מצווים לתת להם יותר נר אחד בכל לילה, כפי עיקר הדין של המצווה.
- נרות חנוכה לאלמנה הניזונה מנכסי יתומים צריכים לתת לה לקניית שמן לנרות חנוכה, כיוון שאף הנשים חייבות בנר חנוכה. אולם, גם בזה אין לחייב את היתומים לתת לה יותר מכדי נר אחד לכל לילה, ואין לכוף את היתומים לשלם לה להידור מצווה.
