לקרוא ולא להאמין? או בעצם לקרוא ולהבין. להבין שמה שאנחנו יודעים (כי זה מה שמספרים לנו, רחוק מהאמת?) למעשה אנחנו פיונים, כמו במשחק, ככלים קטנים וחסרי חשיבות. מסתבר שהדת שמאחדת את כל המדינות במזרח התיכון ובעולם היא… הכסף.
מבולבלים? גם אני. אבל אני יותר ממבולבל, אני חרד. מיד תבינו גם אתם למה, ואולי לצערי בסוף הטור הזה, גם אתם תצאו בהרגשה לא נעימה, מהולה בחשש.
נעשה סדר ונתחיל בידיעה שפורסמה ב"ידיעות אחרונות" ממש לאחרונה:
"התאגיד הגרמני 'טיסנקרופ', מייצר הצוללות לצה"ל וכן את ספינות הסער 6 לחיל הים, באמצעות חברת HDW השייכת לחטיבה הימית של התאגיד. כעת מתברר, כי חברה ממשלתית איראנית מחזיקה בקרוב ל-5% ממניותיה של טיסנקרופ. המעורבות האיראנית מעלה גם סימני שאלה מדאיגים בנוגע לחשיפה אפשרית של בעלי המניות האיראניים לאחד הפרויקטים המסווגים ביותר של צה"ל…".
רגע יש עוד… "אם לא די בסערת הצוללות, עכשיו מתברר כי עלולות להתגלות בעיות גם בנוגע לספינות של חיל הים. במסגרת העסקאות הגדולות של ישראל עם תאגיד טיסנקרופ נרכשו ב-2015 ארבע ספינות מסוג "סער 6" ("קורבטה") והן יורכבו בחלקן במספנה הנמצאת בבעלות של חברה מאבו דאבי ומלבנון".
אני לא יודע אם לצחוק או לבכות.
כן, כן. צה"ל מייצר נשק חשוב בחברה בבעלות איראנית ובכדי להוסיף חטא על פשע, זה יורכב באבו דאבי. מדינות שלישראל אין קשרים, לפחות בגלוי. מה זה אין קשרים? בהגדרה אירן היא מדינת אויב. הגדרה לא שלי, של מדינת ישראל. איראן נחשבת לאויבת הגדולה ביותר שלנו, המדינה שאנו כל הזמן שומעים שמפתחת "אטום" בכדי לחסלנו. לחסלנו ועוד פעם – לחסלנו.
אז אחת משתיים, או שמישהו התבלבל ולא שם לב לפרט "הקטן" והכל כך חשוב הזה, שלמעשה מפרט הצוללות יכול להגיע לאיראן בפקס פשוט, כי החברה בבעלותה. או האופציה האחרת, שמי שצריך היה לדעת ידע, ופשוט עשו על חשבון הביטחון שלנו "חבילה". על חשבוננו ולא רק הכספי.
תגידו שאני ממציא דברים ואוהב קונספירציות. אז תגידו. זו לא הפעם הראשונה ששתי מדינות שנמצאות במצב מלחמה, עושות ביניהן עסקים. אתן כמה דוגמאות ויש הרבה מאוד.
ב-1980 במלחמה בין איראן לעיראק, שנלחמו על "השאט אל ערב", נהר שיוצא מהמפרץ הפרסי והוא עורק ראשי לנפט, ישראל העבירה ציוד לאיראן! כן, כן, זה קיבל את השם "איראן גייט".
הלאה. איש העסקים, נחום מנבר שנכלא ל-16 שניות מאסר על קשרי מסחר עם איראן, גילה במשפטו כי הכל היה באישור הרשויות בישראל.
רגע, יש עוד. מסתבר כי ספינות של האחים עופר (ז"ל) שהחזיקו ועדיין החברה בבעלות בנם, עידן, מחזיקה ב"חברה לישראל", חברת האחזקות הגדולה בישראל (שזה בערך כל אוצרות הטבע של ישראל בחברה אחת), עגנו בנמלים איראניים! שבע מכליות נפט של חברת "טנקרפסיפיק" השייכת לסמי עופר, עגנו בנמל האירני שבאי חארק בין השנים 2004-2010, מה קרה? כלום. מה עשו להם? שום דבר.
הבנתם? אז שלא יעבדו עליכם. הכסף הוא הדת החזקה ביותר במזרח התיכון, הוא גורם מאחד. איפה שיש כסף, אין פטריוטיות, לא מעניין מי יפגע, אם יפגע. מה שחשוב הוא מי יעשה קופה . מי יקבל כסף ממי. תגידו אולי חכם סידי מגזים, אני לא. לצערי איבדתי את התמימות מזמן, מישהו ידע, חייב היה לדעת. הרי חיפוש פשוט בגוגל היה מעלה את המידע הזה. נו באמת. בבקשה. תנו לנו קרדיט לאינטליגנציה.
פעם שמענו שאת הנעליים והמדים של חיילי צבא ההגנה של ישראל, מיצרים בסין. בגלל זה סגרו כמה חברות ומפעלים לייצור נעליים ובגדים בישראל. העדיפו לשלוח את ההזמנות לסין, שם זול יותר. זה עורר גל של מחאה, אבל זה עבר. נו, אז סגרו מפעל, סגרו מתפרה. שטויות. אנשים פתרו את זה בכך שהכל מיוצר בסין, אז גם בגדי החיילים.
אבל מה תגידו הפעם? הפעם זה כבר לא מצחיק. הפעם זה מטריד. נראה לכם שלאירן תהיה אופציה לקבל מידע על ישראל, על הצוללות והספינות שלנו, שאמורות להגן עלינו, לדעת מה נקודות התורפה, איפה אפשר לפגוע, איפה אפשר להפתיע והיא לא תעשה את זה? ברור שכן.
אבל אתם יודעים מה הכי עצוב ואם זה לא היה עצוב אז זה היה מצחיק? אנחנו עוד משלמים להם על זה. מדינת ישראל משלמת לחברה האיראנית על הייצור של כלי הנשק שלנו. במקרה הזה צוללות וספינות.
רגע, סליחה, אני חוזר בי. אנחנו, העם משלם את המחיר. אבל הבעיה שלא רק את המחיר הכלכלי, אלא גם הביטחוני… וזה כבר לא מצחיק. זה גם לא עצוב, זה מפחיד.
