יציאתו של יעקב מבאר שבע הייתה גם לקיים מצוות כבוד אב ואם, שאמו אמרה לו "קום ברח לך אל לבן" ואביו אמר לו "לך פדנה ארם". נמצא שקיים מצוות אמו ואביו, "ויצא" וילך". מוסיף הרב קנייבסקי על דברים אלו: יציאת בחורים מהבית אל הישיבה בזמננו דומה ליציאת יעקב מביתו, בעבר בתי ישראל היו מיוסדים על אדני התורה וכל הסביבה הייתה ספוגה אהבת התורה, אז גם מי שלא נסע ללמוד בישיבה והיה צריך לעסוק בפרנסה, היה נשאר ירא שמיים. אך כשהמצב הרוחני בעם כה ירוד, ורבו האורבים לטרף על נפשות בני ישראל, גם אלו שלא אוהבים ולא רוצים ללמוד, עדיף שיהיו בין כותלי הישיבה כדי להינצל מן הסכנות האורבות ליהדותו.
נמצא שהיציאה מסביבה של חולין מהווה כבר תכלית לעצמה, ויציאת התכלית השנייה לספוג תורה ויראת שמיים אם יתמיד בלימודו, משום " ויצא" ומשום "וילך". בחור אחד בא לראש הישיבה שלו, ואמר לו שכבר כמה שנים והוא לומד ולומד ואינו מבין את דברי הגמרא. אמר לו רבו גם אם לא תבין דבר במשך חמישים שנה מי שלומד בעולם הזה, יבין בעולם הבא, אך מי שאינו לומד בעולם הזה לא יבין מאומה גם בעולם הבא. הדברים עודדו את הבחור להמשיך ללמוד תורה, ולמד בחשק, ומשך הזמן החל להבין את דברי הגמרא.
הלכות קריאת שמע:
• ברכת "המפיל חבלי שינה מעיני", הנאמרת עם קריאת שמע שעל המטה, צריך לאומרה בשם ומלכות, אם הולך לישון קודם חצות לילה. יש להשתדל בכל עוז שלא להפסיק בדיבור בין הברכה לשינה, זולת בפסוקי קריאת שמע ושאר פסוקים שבסידורים (הנאמרים לאחר ברכת המפיל). ואם עבר ודיבר, אין ברכתו לבטלה, ואינו צריך לחזור ולברך כלל. ואם תאב לשתות אחר שבירך המפיל, רשאי לברך ברכת הנהנין בלא כל חשש, וכן יש להקל לדבר דיבור נחוץ. כגון להשתיק ילד, או לברך ברכת אשר יצר, אם הוצרך לנקביו, לאחר שבירך המפיל.
• מי שבירך ברכת המפיל, ואביו או אמו שאלוהו איזו שאלה, והוכרח לענות להם, רשאי לענות להם משום מצוות כיבוד אב ואם.
• אין צורך להמתין מלברך ברכת "המפיל" שלפני השינה, עד שיהיו עיניו נאחזות בשינה, ועומד להירדם, אלא יכול לברך מיד בעלותו לשכב כדי להירדם, וברור שאם עז רצונו לא לישון כל הלילה, אין לו לברך ברכת המפיל.
• נכון לחנך את בניו הקטנים לקרוא קריאת שמע שעל המטה, ודי שיקראו פרשה ראשונה של קריאת שמע. וגם הנשים חייבות בקריאת שמע שעל המטה עם ברכת המפיל בשם ומלכות. אם ישנות קודם חצות.
שבת שלום!
