זה סיפור שייגמר בדמעות. זוג אחד יבכה מאושר וזוג שני יבכה וייוותר עם לב שבור וללא תינוק. ללא ספק מדובר בטרגדיה של ממש, ויש לסיפור המדהים הזה חיבור אשדודי, אך מאחר ומדובר בתינוק שעומד במרכז הפרשה, אנו מחוייבים על פי חוק לשמור על חיסיון מלא, ולא נוכל לפרט יתר על המידה בעניין הזה.

מה שכן, את הסיפור המלא ניתן לספר ולהבין שיש כאן כמה דמויות מעוררות מחלוקת, בעיקר בצד של ההורים הביולוגיים, ומצד שני הורים מאמצים, זוג חשוך ילדים, שלפני תשעה חודשים נכנס קרן אור לביתם עם הגעתו של התינוק המאומץ. תחילה הוחלט כאן בבית משפט השלום באשדוד כי התינוק יוחזר להוריו הביולוגיים. המדינה הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, וביום שני בבוקר התפרסם פסק הדין שהפך את החלטת בית משפט השלום, ושלושת השופטים הבכירים קבעו כי התינוק יישאר אצל ההורים המאמצים. כבר עתה ברור כי שוב יוגש ערעור, הפעם על ידי ההורים הביולוגיים לבית משפט העליון. בכל זאת, יש כאן שני צדדים שלא יוותרו עד לרגע האחרון, יתפללו לסוג של נס, כי צד אחד ישלם מחיר כבד, כבד מאוד.

ההורים המאמצים, אנשים סופר-נורמטיביים ומבוססים כלכלית, לא ידעו את נפשם בשני בבוקר מרוב אושר. הם חגגו כאילו זכו בלוטו, במקרה הזה מדובר בפרס הרבה יותר גדול ושווה מבחינתם… עו"ד מרדכי דוידוביץ', המלווה אותם עקב לצד אגודל, בישר להם על החלטת שופטי בית המשפט המחוזי והם בכו מאושר.

ההורים אמרו עוד לפני פרסום ההחלטה: "קיבלנו את הילד המתוק הזה כחוק, לאחר בדיקות קפדניות של שירותי הרווחה שמצאו אותנו ראויים להיות הורים מאמצים. חיכינו שנים רבות לילד, וכשהודיעו לנו שיש תינוק, כל כך שמחנו וחיכינו לרגע המיוחל. מרגע שהגיע התינוק לביתנו הוא ספג כמויות עצומות של חום ואהבה שהתנקזו אליו משנים רבות של השתוקקות וכמיהה לילד. כבר תשעה חודשים, מאז שהיה בן חודש ימים, רואה ומכיר התינוק אותנו כהוריו. תינוק הוא לא חפץ שמעבירים ממקום למקום, גם חפץ עלול להיסדק ולהישבר כשמטלטלים אותו, קל וחומר ילד שיכול להיגרם לו משבר. לכן צריך לשקול היטב מה עלול לקרות למתוק הזה אם יטלטלו אותו פתאום למקום אחר".

"אני אוהבת אותך ומבקשת ממך שתסלח לי"
כל הפרשה החלה בחודש ינואר האחרון, אז הגיעה לירון (שם בדוי מכוח החוק, כמו שאר השמות המעורבים), לבקר את בנה בן השבועיים במעון לתינוקות בני יומם, שהופרדו מהוריהם הביולוגיים. אחרי שילדה אותו, בגפה, ראתה אותו פעמיים בלבד: ביום הלידה, וכמה ימים לאחר מכן, בבית החולים. ניסיונות קודמים שלה לראות אותו לא נענו. העובדות הסוציאליות בבית החולים הסבירו לה שזה לא מומלץ, שהיא עלולה להיקשר לתינוק, וכך תתקשה למסור אותו לאימוץ. אבל לירון התעקשה לראות את בנה עוד פעם אחת ודי.

למעון היא הגיעה מלווה בידיד קרוב. בידה נשאה שקית עם בגדי חורף זעירים שקנתה עבור התינוק. היא ישבה על כיסא וחיבקה את בנה בידיה במשך שעה. נושמת אותו, סופגת לתוכה את חום גופו. עד שהבהירו לה שזמנה תם. לפני שפנתה ללכת ביקשה להשאיר לבנה מכתב ממנה, שהוכנס למעטפה סגורה, שתיפתח כשימלאו לו 18. "אני אוהבת אותך ומבקשת ממך שתסלח לי", כתבה לו, והסבירה שאינה יכולה לגדל אותו לבדה ובמצבה. עוד כתבה שאביו לא יודע על קיומו. בני משפחתה מסבירים כי "כבר אז כל הגופים היו צריכים להבין שהיא לא בשלה לצעד הקריטי הזה, לירון הייתה מאוד לא שלמה עם עצמה ועם הסיטואציה האיומה הזאת".

באותו זמן, ביישוב לא רחוק משם, התכונן זוג נשוי, חשוך ילדים, לרגע המרגש בחייו. שנים השתוקקו השניים להפוך להורים ועברו בהצלחה כל מבדק שהתבקשו לעבור לצורך קביעת התאמתם לאימוץ. כשנמסר לידיהם, היה התינוק בן חודש ויומיים. הם נקשרו אליו מייד, והוא הציף את חייהם באור גדול. כשהתינוק היה בן ארבעה חודשים וחצי גילה אביו, נתנאל בן ה-18, על לידתו. רק אז נודע לו שלירון, חברתו לשעבר, הרתה ממנו ללא ידיעתו. כאשר פנתה לגורמי הרווחה כדי שבנה יימסר לאימוץ, היא ביקשה לא למסור את זהות האב, ושבינתיים נמסר בנו למשפחה אחרת.
בתמיכת משפחתו החליט נתנאל לצאת למאבק לביטול האימוץ ולהשבת הילד. לירון, כיום חיילת בצה"ל שבינתיים שבה להיות בת זוגו, הצטרפה למאבק. נתנאל פנה לבית המשפט בבקשה לבטל את האימוץ. משרד הרווחה התנגד לבקשה, כמו גם האפוטרופוסית לדין שמונתה לתינוק מטעם האגף לסיוע משפטי במשרד המשפטים.

בית משפט השלום באשדוד מצדד בהורים הביולוגיים
ב-9 באוקטובר פסקה שופטת בית המשפט לענייני משפחה באשדוד, עפרה גיא, כי התינוק יועבר להוריו הביולוגיים. זאת בשל שורת כשלים בהתנהלותם של גורמי הרווחה שטיפלו בהליך האימוץ, ובהם היעדר ניסיונות ממשיים לאתר את אבי התינוק ואי מתן הסברים מספקים לאם על זכויותיו של האב ועל תוצאות אי ידיעתו, שעלולות לבטל את האימוץ.

השופטת ציינה כי גורמי הרווחה הזדרזו מדי להוציא את הליך האימוץ לפועל. "בשים לב לכך שהרשויות לא עמדו בכל התנאים המקדמיים, לרבות משך הזמן שלא אפשר כלל את איתור האב, אני קובעת שמדובר בפגם היורד לשורשו של ההליך, ויש בו כדי להצדיק את ביטולו", כתבה.
בתוך זמן קצר הוגשו ערעורים על ההחלטה, הן מצד האפוטרופוסית לדין והן מצד משרד הרווחה. גם ההורים המאמצים ביקשו להשמיע את קולם בפני בית המשפט. ביום שני האחרון התקבלה כאמור ההחלטה להפוך את החלטת בית משפט השלום ולהשאיר את התינוק אצל הוריו המאמצים. לכל הצדדים ברור שהמערכה לא הסתיימה, אלא בבית המשפט העליון. ועוד דבר ברור מעל לכל ספק. אושרו של צד אחד יהיה כרוך בהכרח באומללותו של הצד האחר.

לירון הייתה בכיתה י"ב, נתנאל בכיתה י"א
נתנאל ולירון הכירו בסוף שנת 2014 באמצעות חברים משותפים. היא הייתה תלמידת י"ב, והוא תלמיד י"א. הם אפילו דיברו על חתונה, אבל זו הייתה אהבת בוסר שעמדה מול כמה וכמה מהמורות בדרך. לאחר מספר חודשים אבא של לירון נפטר ממחלה קשה, ובמקביל גם אביו של נתנאל החל להידרדר מבחינה רפואית ולאחר ארבעה חודשים נפטר אף הוא. מכאן הקשר הלך ודעך עד לפירוד סופי.

כחצי שנה לאחר הפרידה, כשהיא בתחילת החודש השמיני להריונה, גילתה לירון שהיא נושאת תינוק ברחמה. מקורביה מספרים שההיריון כמעט לא ניכר עליה באופן פיזי, בגלל מבנה גופה הצר.

"אמא שלה הייתה זאת שהתעשתה ושמה לב שהגוף שלה השתנה", מספר עו"ד מתן חודורוב, המייצג את נתנאל ולירון. "עד אז האם הייתה שרויה באבל כבד על בעלה ולא מאוד מחוברת וערנית. היא מודה בזה ומלקה את עצמה מאוד. גם בבית המשפט אמרה שהיא מצטערת שלא ראתה הרבה מעבר לאבל שלה".

אמה של לירון האיצה בה לבצע בדיקת הריון וליוותה אותה מאותו רגע ואילך. לאחר גילוי ההיריון פנתה לירון מייד לבצע הפלה, אבל הבינה שאיחרה את המועד מאחר שמדובר בשלב מתקדם מאוד של ההיריון. היא ביקשה להיפגש עם עובדת סוציאלית של משרד הרווחה כדי לפתוח בהליך של מסירת הילד לאימוץ. "מדובר בבחורה מאוד עדינה ושברירית", מספרת חברה קרובה. "היא הייתה מבולבלת והמומה והרגישה שאין לה אופציות, למעט לידה ומסירת התינוק. היא בסך הכל בת 19, באה ממשפחה ללא אמצעים כלכליים, נמצאת לפני גיוס לצה"ל ואבא שלה נפטר, כשהוא היה המממן העיקרי. בנוסף, המשפחה שלה שמרנית מאוד. היא הרגישה שלהפוך לאם בלי להיות נשואה, בגילה הצעיר, זה לא דבר שהיה מתקבל בטבעיות. אז היא לקחה את ההחלטה הלא נכונה של החיים שלה, החלטה שהיא מתחרטת עליה".

בני משפחתה של לירון אומרים כי "לא הסבירו לה על התהליך של מסירת הילד לאימוץ, לא ניסו לפרוס בפניה אפשרויות אחרות, פחות קיצוניות, כמו אומנה או כל מסגרת שיכולה לסייע לה ולתמוך בה. נכון, היא לא הסכימה לומר מי האבא. הם לא היו בקשר הרבה זמן, והיא לא הייתה בטוחה איך יקבל את הבשורה. היא ידעה שהוא קיבל מאוד קשה את המוות של אביו ולא רצתה להוסיף על הקושי שלו, אבל היו דרכים לגרום לה למסור את זהות האב. הרי בסופו של יום היא הסכימה למסור את הפרטים והם הוכנסו לתוך מעטפה, למקרה שתתעורר בעתיד בעיה רפואית ושהילד ירצה בגיל 18 לברר מי אביו".

מעל לכל, טוען עו"ד חודורוב: "לירון הייתה משוכנעת שיש לה חצי שנה לשנות את דעתה. זה לא בלתי הגיוני, כי רק אחרי חצי שנה האימוץ הופך לפורמלי. זאת טענה שהיא משמיעה שוב ושוב, מתחילת הדרך. לכן אני מרגיש שלצעירה הזאת, שהייתה מבולבלת וחסרת אונים, היה מן הראוי להבהיר את הדברים יותר טוב ולוודא שהיא מבינה את המשמעויות ומבינה שיש עוד אפשרויות, חוץ מאימוץ, אבל משרד הרווחה רואה לנגד עיניו תינוק יהודי, בריא, רך בימים, שמעוניינים למסור אותו לאימוץ. זה מצרך נדיר, במיוחד כשלוקחים בחשבון את רשימות ההמתנה לאימוץ בישראל".

"אתה יודע מי זה? זה הבן שלך"

את התינוק ביקשה לירון ללדת לבד. לא היה מדובר במאורע מרגש עבורה. למחרת הלידה היא יצאה לאזכרה במלאות שנה למותו של אביה, שאליו הייתה מאוד קשורה. רק לאחר כמה ימים, כשאישרו לה לראות את בנה, חזרה לבית החולים. הפגישה האחרונה והכואבת מכולן התקיימה במעון התינוקות. עם זאת, משהו גרם לה לשמור עדויות ללידת בנה, והיא הצטלמה איתו כמה פעמים. שופטת בית המשפט לענייני משפחה ציינה כי "ככל הנראה, החלו לקנן בה הרהורי חרטה".
קצת לפני הלידה פנתה לירון לחברו של נתנאל וסיפרה לו על הריונה. החבר, שהעיד בפני בית המשפט, חשב שמכיוון שהשניים נפרדו זמן רב קודם לכן, אין אמת בדבריה. כך או כך, גם הוא כבר לא היה בקשר עם נתנאל. "מתוך סקרנות הוא נכנס לחשבון האינסטגרם ולחשבון הפייסבוק שלה", נכתב בפסק הדין, "חיפש תמונות המעידות על הריון, אך לא מצא דבר".

בחודש מרץ קיבל החבר הודעה נוספת מלירון, שבה סיפרה לו על הלידה וצירפה תמונה שלה עם סרט של בית החולים. בהודעה נוספת מאותה תקופה היא צירפה את תמונתה מנשקת תינוק. את ההודעות האלה גילתה אמו של החבר לאחר חודשיים. היא אמרה לבנה שהוא חייב לעדכן את נתנאל בהתרחשויות. החבר לא הצליח לאתר את נתנאל ופנה לאחותו. "קיבלתי הודעה בווטסאפ שבה נכתב שלירון ילדה ילד, שהוא של אח שלי, ושאמא של לירון מגדלת אותו", אמרה האחות לעיתון "ישראל היום". "מייד התחלתי לברר אם זה נכון. נכנסתי לפייסבוק שלה, ולא מצאתי שום ראיה לכך. צלצלתי אליה, דיברנו בהתחלה שיחת חולין, וברגע שהעליתי את הנושא היא סיפרה לי הכל. לא ניסתה להסתיר כלום. היא סיפרה שהילד הוא של אחי, שגילתה על ההיריון מאוחר, ושמתוך לחץ וחוסר אונים הילד נשלח לאימוץ. לא האמנתי למילים שאני שומעת. הרגשתי שהשמיים נפלו עלי. האמנתי לכל מילה שלה, ובכל זאת, התדהמה הייתה כל כך גדולה שרציתי לראות בעיניים שלי. למחרת כבר הייתי אצלה בבית, עם שתיים מהאחיות שלי, כדי לראות באמת שאין תינוק, שהוא נמסר לאימוץ. ראינו שהתינוק כבר איננו. לירון לא הייתה בבית, אלא בבסיס שלה בצבא, אבל אמא שלה צלצלה אליה ודיברנו איתה. זאת הייתה פגישה מאוד אמוציונלית, מאוד קשה. בכינו, כולנו. בכינו המון. השבר וההלם היו עצומים, בלתי נתפסים. באותו יום לירון התקשרה לרווחה כדי להגיד שמשפחת האב יצרה איתה קשר, ושהיא רוצה את הילד חזרה. אמרו לה שהעובדת הסוציאלית בחו"ל. התקשרתי בעצמי. נאמר לי שרק האמא הביולוגית יכולה לקבל פרטים, שאפילו האבא לא יכול לקבל מידע. עשיתי שיחת ועידה, עם לירון על הקו, ואמרו שיעבירו את הפנייה הלאה. באותו רגע היה ברור לי, לאחיות שלי ולאמא שלנו שאנחנו צריכות לנצל כל דקה כדי להבין מה הזכויות של האב הביולוגי במקרה כזה. התחלנו ללמוד על הנושא. לא התכוונו לחכות שיחזרו אלינו מהרווחה".

במשך כל הזמן הזה נתנאל לא היה מעודכן במתרחש. אחותו מספרת כי "נתנאל לקח את המוות של אבא שלנו מאוד קשה. הוא היה בכיתה י"ב, נכנס למשבר עמוק. אבא שלי היה עמוד התווך של הבית. כולנו היינו מאוד קשורים אליו, ובמיוחד נתנאל שהוא הבן היחיד, בן הזקונים. אני החלטתי שאני מתגברת על ההלם, משיגה את כל המידע הרלוונטי כדי להציג אותו לאח שלי, שיוכל להבין מה האפשרויות ולקבל החלטה. אחרי כמה ימים ישבנו איתו בבית, אני ואמא שלי. הראיתי לו תמונה של התינוק ושאלתי אותו, 'אתה יודע מי זה?' והוא הסתכל ושאל: 'אני? חייכתי אליו, כי באמת שהתינוק דומה לו, למעט העיניים, שמאוד דומות לאלה של לירון. אמרתי לו, 'כמעט. היית קרוב'. ואז סיפרתי לו הכל. התגובה הראשונה שלו הייתה: 'איפה הילד? אני יכול לראות אותו?'. ואז הסברנו לו כל מה שלמדנו. שלמעשה, בשלב כזה אין הרבה סיכויים להחזיר אלינו את הילד. כשחולפים 60 יום מרגע הכרזת האימוץ, ההורים הביולוגיים לא יכולים להתחרט. אבל בגלל שלנתנאל לא היה מושג על ההיריון והלידה, הרגשנו שיש פה סיכוי מסוים. לפני הכל, היה חשוב לי להבין מה הוא באמת רוצה לעשות. היה ברור לנו שאם הוא רוצה את הילד, זה יהיה מאבק קשה ויקר. ובכלל, היה חשוב שיבין מה המשמעות של גידול ילד. מה המשמעות להפוך לאבא בגיל 18. והוא הבין. זה ברור לגמרי כשמכירים אותו וכשמבינים באיזו משפחה גדלנו. אח שלי הוא אדם טוב, עם לב ענק, ואצלנו המשפחה היא ערך עליון, תמיד הייתה. אי אפשר לצאת לתהליך כזה, שאת חלקו הוא מממן בעצמו, אם אתה לא עומד במאה אחוזים מאחורי ההחלטה שלך. הוא החליט שהוא רוצה את הילד שלו. ולא סתם, הוא רוצה לגדל את הילד יחד עם האמא, חד-משמעית".

"ההורים המאמצים נמצאו ראויים לגדל אותו בחום ובאהבה"

עשרה ימים אחרי שנתנאל גילה שהוא אב לתינוק, פנה עו"ד חודורוב לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה לבטל את האימוץ. "מפה התחילו דיונים אינסופיים", מספרת האחות. "דיונים שבהם הרגשנו שבוחנים את העמידות שלנו, את הנחישות של נתנאל ולירון לגדל את הילד. דיונים לא נעימים ופוגעניים מאוד. השאלה היא האם התינוק יזכור מה התרחש בשנה הראשונה לחייו? אני מאמינה שלא. בכל מקרה, כשהוא יהיה איתנו, אנחנו נעניק לו את כל החום והאהבה. נעטוף אותו מכל כיוון. ואם חלילה האימוץ לא יבוטל, מה יקרה לילד הזה כשהוא יגלה בעוד כמה שנים שהוא מאומץ? ולא סתם מאומץ, אלא מאומץ בהליך שהיה לא תקין, ושהוריו האמיתיים רצו לגדל אותו, אבל לא נתנו להם בגלל שהמדינה התנהלה ברשלנות וברשעות?".
עו"ד מרדכי דוידוביץ', המייצג את ההורים המאמצים, אומר כי "הם עברו בהצלחה את כל המבחנים והבדיקות של שירותי הרווחה. הם נמצאו ראויים לגדל אותו בחום ובאהבה, בסביבה בטוחה ויציבה, לטובת הילד. וזהו המצב, הילד גדל נהדר, ובאהבה גדולה. טוב לו אצלם, ולעומת זאת ייגרם לו נזק מיידי אם יילקח מהם. בחודשים האלה התינוק גדל ונקשר רגשית להורים המיועדים לאימוץ. לא ייתכן שברגע שנודע לאב הביולוגי שיש לו ילד הוא יוכל להחזיר את הגלגל אחורנית, גם במחיר של פגיעה בטובת הילד. על אחת כמה וכמה כשלא ברור טיב הקשר הזוגי בין ההורים הביולוגיים כעת, וכן עולות שאלות לגבי הפרופיל האישי שלהם. בית המשפט העליון פסק לפני עשר שנים, בפרשת 'תינוק המריבה' שיש בה קווי דמיון לפרשה שלנו, שטלטול כזה, לדעת מומחים, עלול להפוך את הילד מילד רגיל לילד בסיכון, ולכן נדרשת מסוגלות הורית מעל לממוצע. להורים הביולוגיים לא נערכו בדיקות מסוגלות, ולא נבדקה טובת הילד בשלב הזה".

ביום שני התקבלה כאמור החלטה משמעותית מאוד והתינוק המדהים נשאר אצל ההורים המאמצים. המאבק המשפטי עדיין לא הסתיים, ובפייסבוק קמה קבוצה הקוראת לצאת למאבק ציבורי רחב היקף כדי שהתינוק יוחזר להוריו הביולוגיים.