הרשו לי לחדש לחלק מכם שעם כל דבר שיהודי לוקח על עצמו כדי להתקרב אל השם, הוא עושה תשובה… ובמקום בו יעמדו בעלי תשובה, צדיקים גמורים לא יעמדו! משמע שיכול להיות שחיית בחטא במשך 30 שנה, ואז החלטת לעשות תשובה… אתה נחשב בשמיים ליותר צדיק מאדם שחי כדתי מרגע היוולדו! תארו לכם איזו זכות… כל מצווה שיהודי לוקח על עצמו זו תשובה. החלטת לאכול רק אוכל כשר? עשית תשובה. החלטת להתלבש צנוע יותר? חזרת בתשובה. כיסוי ראש בשבתות וחגים? אשרייך, אחותי, זכית בתשובה! הפסקת לעשן בשבת? עשית בתשובה. התחלת לעבוד על המידות שלך? אתה חוזר בתשובה! התחלת ללבוש ציצית? אתה מרעיד את השמיים, אח שלי, מצוות ציצית בוקעת רקיעים שלמים!
העולם הזה גורם לנו לחשוב שכחילוניים אנחנו הולכים בשביל המואר והיפה והתשובה היא השביל המקביל, החשוך והמפחיד שמוביל אותך אל הלא נודע… בתור אחת שהייתה בשתי העולמות, אני יכולה לומר לכם בלב שלם שההיפך הוא הנכון, החילוניות שחייתי היא השביל החשוך והמפחיד שמובילה אותך אל התחתית. והתשובה – התשובה היא שביל הזהב… ומי לא רוצה ללכת בדרך המוארת והזוהרת?
פעם גם אני חשבתי ככה… כשדיברו איתי על חזרה בתשובה לא יכולתי להכיל את זה, לא הבנתי איך אפשר לוותר על "הנאות החיים", איך אפשר להפסיק לבלות במסיבות? איך אפשר לשמור נידה? איך אפשר לוותר על מסעדות שוות רק כי אין בהן תעודות כשרות? "מה, הן בסה"כ פתוחות בשבת…", חשבתי לעצמי, "זה לא אומר שהן אינן כשרות". איך אפשר לוותר על כל הכיף שבעולם הזה?! אך העולם הזה הוריד אותי למקומות כה נמוכים, ריקנות שאין לה שם, ונלחמתי בזה… נלחמתי בכל כוחי כדי להמשיך בדרכי המוכרת, נתליתי בהרגליי, אחזתי כה חזק באותם הרגלים שלא ידעתי שהייתי חייבת לשחרר אותם כדי להתחיל לחיות באמת. אט אט, כשהתחלתי להתקרב לדת, הבנתי שהנאות העולם הזה הן בכלל לא מה שחשבתי שהן… כשהתחלתי להתחזק הבנתי שהתחלתי באמת ליהנות מהחיים שלי, שיש טעם לחיים, שיש כוח עצום שלא הכרתי ושמחה שמוציאה אותך מהחושך, שיש תכלית, הריקנות התפוגגה, חוסר השינה נעלם כלא היה… בימים בהם חיפשתי תשובות, חיפשתי כיצד למלא את הריקנות, בחרתי בכל הדרכים הלא נכונות והריקנות גדלה והלילות ללא שינה רק הלכו והתארכו… המחשבות לא הניחו לי, העצבות השתלטה עליי, הנשמה רצתה משהו אחר, חיפשה תשובות, חיפשה משהו שימלא אותה ויש מקום בנשמה שלנו ששום דבר אחר לא יכול למלא מלבד האמונה.. ואתה מבין את זה רק אחרי שמילאת אותו.
יש שחושבים: "הנה, עוד אחת שהשתגעה…". אז לא, לא השתגעתי, התפכחתי! אני מתחילה להבין את האמת היחידה שקיימת, חייתי בשקר שנים ארוכות עד שחזרתי הביתה. אני לא צדיקה, יש לי עוד המון מה לתקן (שהרי באנו לעולם הזה כדי לתקן…), אבל אני משתדלת, מתחזקת, מתקרבת לבורא עולם, חוזרת בתשובה בכל יום קצת וה'? מקבל אותי בזרועות פתוחות, תופים ומחולות! אל תחשוב "אחרי כל החטאים שעשיתי כבר אין לי מחילה ואין לי סיכוי". על כל דבר אפשר לכפר. לדוגמא, אכלת אוכל לא כשר? תצטער על כך בפני ה' וקח על עצמך לשמור כשרות מעתה ואילך, ויימחל לך על כל מה שהיה קודם כלא היה! נהגת ללבוש בגדים חושפניים ובכך פגעת גם בעצמך וגם החטאת את הרבים? קחי על עצמך להתלבש בבגדים צנועים יותר והופס… נמחל לך משמיים. שבת בשבילך הייתה כמו כל יום אחר בשבוע? תתחרט בפני ה' ובקש ממנו שייתן לך את הכוח לשמור שבת… והשבת… אחח השבת! היא מקור הברכה! עונג צרוף! יש לנו אבא רחום וחנון, אנחנו מביישים אותו ומעליבים אותו, חיים במדינה קדושה ומחקים את הגויים, ובכל זאת כ"כ הרבה ניסים גלויים בכל יום! אדם זורק מקל על כלב והכלב תוקף את המקל… כך בדיוק ה' מכה אותנו עם מקל שנקרא מחבלים או ממשלה או תאונות דרכים ואנחנו מאשימים את המקל ואת כל העולם במקום להרים ראשנו למעלה ולומר: "אוקיי, אבא, הבנתי, הלכתי לאיבוד אבל הגיע הזמן לחזור הביתה!".
כשאתה חוזר בתשובה יש משהו אחר באוויר, זה כאילו אתה נושם חמצן אחר משאר האנשים… חמצן טהור שגורם לנשמה להתעורר, משהו בך מבין שהגיע הזמן להתקרב ליהדות, לעשות תשובה על כל דבר ודבר, לתקן את המידות שלך ובכך להפוך לטוב יותר, להורה טוב יותר, לבן זוג טוב יותר, לאדם טוב יותר!
איני מדמה את עצמי לאדם טוב יותר ממישהו שאינו שומר מצוות, חלילה, קטונתי ויש לי עוד דרך ארוכה כדי לתקן את עצמי, אני כותבת את המילים הללו כי האמונה מסבה לי כ"כ הרבה נחת ושמחה, מעניקה לי כ"כ הרבה כוח וזה משהו שאני יותר משמחה לשתף בו אחרים והלוואי… הלוואי ואצליח לגרום להרהור תשובה ולו לאדם אחד… אדם אחד שיזכה להרגיש את מה שאני מרגישה, שלוות עולמים!
לעשות תשובה נראה כמו הדבר הכי מפחיד בעולם… אך אם עושים זאת נכון ומאהבה, זוכים לחיים הכי מאושרים ומלאים שיש… ולא משנה כמה זה נראה מפחיד, התוצאה שווה את הכל.
