פרשת בראשית

קוראים יקרים, כתוב בפרשה: "ותתן גם לאשה עמה ויאכל... שלא תמות היא והוא יחיה ויישא אישה אחרת...". לכאורה יש לתמוה, הרי חוה לא נתפתתה לאכול מעץ הדעת, אלא אחרי שהשתכנעה שלא תמות, מדוע עכשיו חששה שהיא תמות. ומתוך כך נתנה גם לאדם לאכול?

חששה של האשה מתואר ע"י מעשה שאירע במדינה שמחלקת למחוזות, ובכל מחוז היו שליטים שונים, שהיו נפגשים מידי פעם לנהל עניינים. באחת הפגישות סיפר מושל של אחד מהמחוזות, שבמחוז שלו מתגורר יהודי צדיק המגלה עתידות, וכל מה שהוא אומר מתקיים.
כאשר שמע זאת המושל של המחוז הגדול, לא יכל להשלים עם זה שיש מישהו שיש לו משהו שאין לו, שכן היה בעל גאווה גדול. לכן ביקש בדחיפות להיפגש עם אותו יהודי. כמובן שאותו צדיק פחד מאוד, שמא יטעה בדבריו והמושל יהרוג אותו. התחיל להתפלל להקב"ה שייתן בפיו את המילים הנכונות. כשהגיעו למחוז חפצם, העלו את היהודי הצדיק לבמה גדולה, עליה עמד גם המושל הגאוותן, ושאל אותו שאלה שאם לא יענה כראוי יוציא מכיסו אקדח ויהרגהו.

שאל אותו: אמור נא לי יהודי מתי יהיה יום מותך? ענה לו היהודי אני ימות באותו יום שאתה תמות, המושל הכניס את ידו לכיסו כדי להוציא את האקדח, אך היד נשארה בתוך הכיס, החלו כולם להאיץ במושל, נו, תוציא, תהרוג אותו ואז נראה אם הוא צודק. אך המושל כולו אחוז פחד לא רצה להרוג את היהודי כי פחד מאוד שמא גם הוא ימות היום.

וזהו כוחה של נגיעה. כל זמן שנגיעת המושל הייתה מונעת מגאווה, לא האמין, אך כאשר הוא החל לפחד, ורצון האדם הוא להישאר בחיים, השתנתה דעתו מהקצה לקצה, והחל לחשוש שהאיש באמת יודע לצפות את העתיד. זוהי הסיבה לשינוי בדעתה של חוה, כאשר ראתה "כי טוב העץ למאכל וכי תאווה לעיניים הוא…". נתפתתה להאמין לדברי הנחש שהיא לא תמות, ולאכל שאכלה נסתלקה הנגיעה של התאווה ונשארה עם הפחד שאולי היא באמת תמות, ופחדה שהאדם יישא אישה אחרת, מיד נתנה לו גם לאכול מעץ הדעת.

האדם יכול למצוא את עצמו עם רצונות, מחשבות, ומעשים שמושפעים מכל מיני נגיעות. כמו השוחד שמעוור עיני חכמים, ומסלף דברי צדיקים.

שבת שלום!

אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל: ashdodonline1@gmail.com

אולי יעניין אותך