חכם סידי עצבני, אוי כמה שאני עצבני. אנחנו פה בתוכנו כבר התבלבלנו מי הוא אויב ומי לא. התבלבלנו לגמרי. מה שמירי רגב עשתה בטקס פרסי אופיר, הוא תעודת כבוד לה ולנו, גם אם עשתה את זה בתזמון ובכוונה, אני גם לא הייתי חוזר ולמחרת מחזיר להם את הצ'ק.
טוב טוב, בגלל העצבים לא עשיתי סדר. אז חכם סידי עושה עכשיו סדר. ואל תכעסו אם מידי פעם אני מקבל את הסביבון המפורסם שלי. לפני שבוע נערך פה באשדוד, כן כן פה, טקס "פרסי אופיר", שזה טקס האוסקר של הסרטים הישראלים. אחת ההופעות במהלך הטקס הייתה של היוצר יוסי צברי והשחקן תאמר נפאר, מופע שכלל קטע קצר משירו של מחמוד דרוויש "תרשום, אני ערבי" שחלק מהמילים הם: "בשרו של הכובש יהיה לי למאכל". בתגובה, נטשה שרת התרבות והספורט מירי רגב את האולם במחאה, ולאחר מספר דקות חזרה לאולם ועלתה לבמה כדי להעניק את הפרס לסרט הטוב ביותר. נאומה עורר מהומה באולם, וחלק מהנוכחים עזבו את המקום. חלק אחר החל לצעוק לה בוז והגדיל לעשות איזה שחקן (שלא אזכיר את שמו, כי הוא כלומניק בעיניי ולכלומניק אין שם), אפילו רצה להגיע אליה בכדי להביע את דעתו מעל הבמה. אין דין ואין דיין.
לחכם סידי זה נמאס. מספיק כבר. התבלבלנו מה זה? מספיק כבר עם כל הפלצנות הזאת, של בכח, להאדיר את האויב. התבלבלנו. מוחמד דרוייש ושכמוהו הם האויב שלנו. לא החייל אלאור עזריה, שבעייני אותם כלומניקים שצעקו על רגב, הוא האויב. קצת התבלבנו. אבל יותר מזה. אם אתם בעד מחאה נגד ישראל? אם אתם בעד האדרת שם של משורר שמצטט מוות ליהודים, במילים אחרות (וכי מה זה לאכול "מבשר הכובש"), אין שום בעיה. אבל יקיריי (סליחה איזה יקיריי ואיזה נעליים), אל תבואו לבקש כספים מהמדינה, שהרגע יצאתם נגדה ונגד נציגה שפויה שלה, כן היא השפויה, השרה רגב, שלא מתבלבלת כמותכם ימי הוא האויב.
אני אקח את זה עוד צעד. מוחמד דרוויש כתב את השיר "תרשום אני ערבי", אותו שיר שבחרו בו כאקט אומנותי (כאילו אין מספיק יוצרים ישראלים שאפשר היה לצטט מהם), שבו כתובות השורות האלה על "הכובש", בשנת 1964. מבינים 1964! למי ששכח ישראל נכנסה "למה שמכנים שטחים" יהודה שומרון, עזה ב-1967? אז מה אתם מבינים מזה? בעיניי אותו דרוויש, שאתם מצטטים ותומכים בזכות להשמיעו!! אנחנו כובשים בכל הארץ. לא רק יהודה ושומרון. אז יואילו האדונים הנכבדים שיצאו נגד מירי רגב,וקראו לה בוז ועוד מילות גנאי, כי העזה להביע את דעתה האמיתית והצודקת בנושא, להזיז את ישבנם ולעוף מהמדינה, כי על פי אותו דרוויש, הם כובשים, גם בתל אביב, גם בחיפה, גם בדימונה וגם בכרמיאל. בכל מקום.
השרה מירי רגב עוד הייתה אח"כ עדינה ואמרה כי "נחצו כמה קווים אדומים", וכינתה את התנהלות חלק מהקהל "בריונות מילולית". מירי יקרתי, זו לא בריונות, זו עבריינות. לנסות להגיע בכח לשרה במדינת ישראל, זו עבריינות. אבל אני אוסיף עוד דבר. לאותם אנשים שיצאו נגדך, יש סובלנות וזכות דיבור, כל עוד זה מדובר בדעה שלהם. למי שיש דעה אחרת, אסור מבחינתם להשמיע אותה. דמוקרטים בגרוש. מירי יקרתי, יש לי לפעמים ביקורת עלייך, אבל את משמיעה את קול העם. אז תמשיכי. את לא צריכה את אישורם לדברייך. אנחנו, רובנו, מקשיבים לך. מקשיבים בקשב רב.
תגידו, מה קרה לנו? ממתי השתגענו? ממתי איבדנו את הקשר למציאות? הלו, גם אם מירי רגב ושוב אגיד, גם אם היא עשתה את הצעד בתיזמון והדוברת שלה צילמה איך היא עוזבת, בזמן השיר של השניים, ובו ציטוטי דרוויש, אני במקומה לא הייתי חוזר והייתי מודיע לכל אותם תומכים, כי את הצ'ק והתמיכה ממשרד התרבות והספורט, הם יכולים לאסוף ממשרד התרבות הפלסטינאי, בעזה או ברמאללה במוקטעה אצל אבו מאזן.
רק מילה אחת. שם לא התבלבלו מי הוא האויב, שם גם אתם, חובבי "דרוויש", נחשבים אויב. אתם אולי תגיעו לעזה ולרמאללה, אבל לא בטוח תחזרו. די, הגיע הזמן להפסיק עם זה. גם אני בעד דמוקרטיה וגם אני בעד חופש ביטוי, אבל לא מלא באי דיוקים ולא כזה שמעודד את האויב שלי… לאכול מבשרי… אני מבטיח לא לאכול מבשרו של דרוויש (יודע יודע הוא כבר לא בין החיים. לא נורא) ושכמותו שקוראים לחיסולנו.. כי הם פשוט לא כשרים.
