בתביעה שהוגשה לאחרונה מטעם משפחה יוצאת אתיופיה נגד רשת מעונות מאשדוד, עיר מגוריו, הם טוענים כי המעון סירב לרשום את א' בנם הקטן וזאת רק בשל מוצאו האתיופי, ועל כן הם דורשים כמעט רבע מיליון ש'.
לפי כתב התביעה, האם ביקשה לרשום את א' למעון לפעוטות כדי שתוכל לצאת לעבוד. לשם כך היא נעזרה באחותה, שיצרה קשר עם מנהלת המעון בעיר, ושם, לטענת הדודה, נאמר לה כי יש מקום עבור אחיינה. לפי בני המשפחה, הגננת ביקשה כי השלושה יגיעו כבר ביום שלמחרת, מכיוון שבגן נותר מקום אחד בלבד. בהתאם לכך, ביום שלאחר השיחה עשה א' עם אמו ודודתו את דרכו אל המעון לצורך הרישום. מכתב התביעה עולה כי באותו הבוקר, בעודם בדרך למעון, התקשרה הגננת מיוזמתה כדי לוודא שהם אכן מגיעים, והיא אף העניקה הסברים כיצד למצוא את המקום.
"כאשר לבסוף הגיעו התובעים אל המעון ונפגשו לראשונה פנים אל פנים עם הגננת, ניכרת היתה ההפתעה בפניה", נכתב בכתב התביעה, "היא הבינה שהתובעים הם כהי עור, ממוצא אתיופי, מה שלא יכולה היתה לדעת בשיחות הטלפוניות". לטענת האם ואחותה, ברגעים אלה שינתה הגננת את דעתה וטענה כי נפלה טעות וכי למעשה אין מקום פנוי במעון – ומשכך היא נאלצת לדחות אותן. השתיים ניסו להזכיר לה שהיא טענה כי יש מקום, אך הגננת סירבה בעקשנות לרשום את הילד לגן והן עזבו את המעון בבושת פנים.
כתב התביעה הוגש באמצעות מרכז תמורה – המרכז לקידום השוויון, המרכז הקליני משנה, ביה"ס למשפטים, המכללה למנהל, על ידי הסטודנטיות טאריק גושו ורבקה רוטשטיין ובהנחיה של עו"ד אסף דרעי ועו"ד אפרת פודם. עד היום טוענת האם כי היא חשה תחושות של דחייה ונידוי, אפליה וביזוי.
מרשת מעונות "נאות מרגלית" נמסר בתגובה: "טענה בדבר אי קבלת ילד בשל מוצאו הינה שקרית ביסודה. בכל מסגרות הרשת שוהים מאות ילדים אתיופים ללא הבדל. המקרה המתואר נבדק בהתאם להנחיית מנכ"ל הרשת ונמצא כי במעון הנוכחי שהו באותה עת כ־10 ילדים אתיופים וכי הטענה בדבר סירוב לקבלת הילד לוקה בחוסר אמינות. בנוסף נמצא כי הסירוב לקבלת הילד נבע מחוסר מקום בהתאם להנחיות מכסת הילדים המאושרת על ידי משרד הכלכלה".
