משל לשותפים בעסק שאחד מהם בדק ומצא ששותפו לעסק גונב ממנו. חשב הלה בליבו את הנעשה אין להשיב, הוא לא יחזיר לי את הגנבה. אך אם לא אגיד לו כלום, ימשיך לגנוב אותי וגם זה איני חפץ. אם כך חייב אני להתעמת איתו.
גם במלחמה עם היצר הרע יש להתנהג כך, כי אם יעשה האדם חשבון נפש יום יום, יגלה שבכל יום התבזבזו לו שעות, וברכות שלא בירך, אם יתעלם ולא יעשה את החשבון נפש הזה, ימשיך ליפול יום יום. לכן אסור להשאיר את היצר הרע ללא השגחה, אלא יתקוטט עימו כדי שלא יפילו גם בעתיד.
ולכן אומרים חז"ל נצחו מוטב, ואם לא יעסוק בתורה. זכות התורה תציל את האדם מן היצר הרע שלא יתגבר עליו, ומי שמחמת יגיעת התורה הקב"ה מסיר מעליו את היצר הרע. מכיוון שהוא מתיירא מהקב"ה אין מקום לפחד מהיצר הרע. ועוד דבר שיכול לעזור לנו לנצח את היצר הרע, שיזכיר לעצמו מידי יום את יום המיתה, שיצטרך לתן דין וחשבון על כל מעשיו ונמצא שכל ימיו בתשובה.וזה שכתוב בפרשה: "אם תצא למלחמה על אויבך". אם אתה תצא למלחמה אז משמיים יסייעו בידך.
דברי התעוררות מ"החפץ חיים" בעניין הזכרת יום המיתה לאדם כל הזמן, כי כשאדם הוא בבריאותו ובמיטבו שוכח את כל המוטל עליו, ויתכן ועוברים ימים שיורדים לטמיון, ולכן צריך להזכיר לעצמו שבימיו האחרונים, הוא חלש וגווע, ורואה שכוחותיו דלים, ופתאום הוא מבקש מה': הלוואי והיו לי עוד כמה ימים לתקן את מעשיי, וללמוד עוד תורה שתגן עלי מיום הדין הנורא. וכל זאת יתבונן האדם כשהוא בבריאותו, ויאמר לעצמו:" יבוא זמן שיהיה יקר לי מאוד, יותר מכסף וזהב, אז למה מבלה אני את זמני כעת לחינם"?
מנהגי חודש אלול:
א. כתב מרן בשלחן ערוך: שליח ציבור (בפרט בימים הנוראים) צריך שיהיה הגון, ריקן מעבירות, ושלא יצא עליו שם רע אפילו בילדותו, וצריך שיהיה עניו ומרוצה לקהל, ומעביר על מידותיו, וקולו ערב, ורגיל לקרות בתורה ובנביאים ובכתובים. וצריך שתהיה לשונו צחה לבטא את כל האותיות כתקנן. אבל אם קורא אות ח' כמו אות כ' רפויה, או אות ע' כמו אות א', ואות ק' כמו אות כ' דגושה, אין ראוי למנותו לשליח צבור. ואם אין הגון כמותו לשמש שליח ציבור, מותר למנותו, ורק ישתדל להרגיל עצמו לבטא האותיות כהוגן.
ב. ולכן ידקדקו אנשי הקהל והגבאים לחזור אחר שליח ציבור יותר גדול בתורה ובמעשים טובים, והיותר הגון שאפשר למצוא שיתפלל בימים הנוראים ולומר סליחות. ונכון שיהיה לפחות בן שלושים שנה, וכן התוקע בשופר ישתדלו שיהיה ירא שמיים ובן תורה.
ג. מלכתחילה אין למנות שליח ציבור רווק לעבור לפני התיבה בימים הנוראים, ויש לחזר אחר שליח ציבור נשוי, והוא מבן שלושים שנה ומעלה. אולם אין זה לעיכובא. ולכן אם נזדמן חזן שהוא בן תורה, העוסק בתורה וירא ה', ואין לו שלושים שנה וגם אינו נשוי, ויודע להיות שליח ציבור, ולעומתו יש איש פשוט ונשוי והוא למעלה משלושים שנה, ברור שהבן תורה קודם.
ד. שליח ציבור שנתאלמן מאשתו, וקמו מערערים עליו שלא יהיה שליח ציבור בימים הנוראים, מכיוון שאינו נשוי, העיקר לדינא, שאין להעבירו ממשרתו,
ה. מי שישב עם אשתו יותר מעשר שנים ולא נפקדו בזרע קודש, והרשו לו בית דין לישא אחרת עליה, ויש לו ב' נשים, מותר לו להיות שליח ציבור בראש השנה ויום הכיפורים.
ו. העיקר לדקדק מאוד שלא יהיו בניו והנלווים אליו עוברי עבירה, המתחנכים בבתי ספר שאינם מחנכים ליראת שמיים, או בבתי ספר בחינוך מעורב בנים ובנות ח"ו. ושליח ציבור ששולח את בניו ובנותיו לבתי ספר חילוניים, שהמורים שלהם מינים ואפיקורוסים, פסול להיות שליח ציבור ואפילו באקראי. ומכל מקום כל ישראל כשרים הם, ובתנאי שלא יהיה בעל עבירות כגון מגלח זקנו בסכין וכדומה. וצריך שיהיה גם כן מרוצה לקהל, אבל אם מתפלל בחזקה אין עונים אחריו אמן.
שבת שלום!
