לכן גם לגדולים וענקיים יש צורך בריבוי מחשבות כדי לחוש את זה בפועל, את הפחד מהמוות ללא תשובה. אנו רואים שבענייני ממון יש לאדם תוכניות לזמן ארוך ביותר, זקן מופלג דואג לצבור הון כאילו הוא עתיד לחיות לנצח, כנגד זה בענייני הנפש אפילו המאמין הגדול ביותר צריך לקרב העניין על ידי ריבוי מחשבות, כל זה מהווה מופת לשכר ועונש. ברא הקב"ה יצר הרע להשכיח מאתנו את ידיעת יום המיתה, כדי שנצטרך לעמול ולהתאמץ כדי להיזכר בו, ונקבל שכר.
לכן אין לתמוה על בלעם שהזכרת יום המיתה לא השפיעה עליו כלל, ונאמר בפסוק: "מה גדלו מעשיך ה' איש בער לא ידע…". מיהו בער, רעב אותם אותיות, ללמדך שכמו שה' ברא את המזון להחיות נפש כל חי ואלמלא האוכל האדם לא יכול לחיות, כך אם לא ירבה להתבונן על מעשיו של הקב"ה יישאר גם החכם הגדול שפל, בער שהוא במצב של חוסר מזון רוחני, עד כדי סכנת מיתה.
מנהגי ימי בין המייצרים:
מי שמנגן לפרנסתו, או שמלמד נגינה, מותר לו להמשיך בכך עד ראש חודש אב, מכיוון שאינו עושה זאת כדי לשמוח אלא להתפרנס, וכן מותר לתלמידים מסיבה זו ללמוד נגינה בימים אלו, אם קיים חשש סביר שההפסקה בלימוד תפגע בהם, והם יתקשו לחזור למסלול בהמשך.
סעודות מצווה המתקיימות בימים אלו, כגון בר מצווה (ביומו), ברית, פדיון הבן, שבע ברכות או סיום מסכת, יש המתירים לנגן, לשמוע מוסיקה ולרקוד, ובסעודות מצווה המתקיימות לאחר ר"ח אב, לכל הדעות אסור.
שמיעת שירים שקטים ועצובים על ידי רדיו טייפ וכיו"ב אינם אסורים, ויש מי שכתב שבכלל שמיעת שירים בדרך זו אינה אסורה, מכיוון שאפשרות זו לא הייתה בכלל הגזירה. כמו כן שמיעת שירי קודש לכבוד ה', שירים שמוסיפים יראת שמיים מותרת.
מותר לטייל ולשחות בבריכה או בים, אולם משנכנס אב ממעטים בשמחה, ולכן יש לאסור זאת. מי ששוחה לשם בריאות, מותר לו להמשיך לשחות גם בתשעת הימים. אכן יש שנמנעו ללכת בימים אלו לבריכה או לים מחשש לסכנה.
נוהגים שלא לברך שהחיינו בימים שבין המצרים. בשבתות שבין המצרים, יש שאסרו לברך שהחיינו, ויש שהתירו, ומנהגינו להקל.
שבת שלום!
