בתור מי שמזוהה כנציג ה"קול הרוסי" של מה שנהוג לקרוא לו ילדי הדור 1.5(ילדי המהגרים שעלו ארצה בשנות ה-90), ומי שהספיק לעבוד בכנסת, במשרדי ממשלה.. אני לא מפסיק להיות מופתע מהבורות של חלקים באוכלוסייה הישראלית והתגובות הגזעניות שנזרקות לא פעם לחלל האוויר.
אז למה מגיע ל"רוסים" ולא מגיע לכל השאר?
בדיונים הקואליציוניים שנערכו לצורך צירופה של "ישראל ביתנו" לממשלה, טען שר האוצר, משה כחלון, כי הוא לא יאפשר פגיעה בשוויוניות וכי יש להכיל את דרישת התקציב על כלל הקשישים, ולא עבור מגזר מסוים. הגדיל לעשות ח"כ אמיר אוחנה מליכוד, שטען כי אסור שאזרחי ישראל יממנו פנסיות לעולים מברית המועצות." אם לא נותנים פנסיה לבוזגלו – אז גם לא לליברמן".
אז קודם כל ח"כ אמיר אוחנה המכובד, גם עולים מבריה"מ הם אזרחי ישראל, ועם כל הכבוד אנחנו הם אלו שממנים את הפנסיה שלך, וכפי הנראה גם לכנסת נכנסת(מקום 32) בעזרת אותם קולות "רוסיים", שהיום אתה יורק לעברם.
השיוויון נחשב כערך רק כאשר מדובר על פרטים שווים. אם כולנו היינו משלמים 1,000 ₪ מס הכנסה, גם מי שמרוויח שכר מינימום וגם מנכ"לי הבנקים שמשתכרים מיליונים, האם זה שווה? כן. אבל האם זה הוגן? לא! באותה מידה זה לא הוגן ולא הגיוני, שמי שנולד כאן, ולאורך כל שנות העבודה שלו הייתה לו את הזדמנות להפריש לפנסיה ולצבור הון. יושווה למי שהגיעה לארץ בגילאי 40+. העולים לא השתלבו מיד בשוק העבודה. לקח להם שנים ללמוד את השפה, לאשר את תארים האקדמאים, להיכנס למעגל התעסוקה, להשתלב במקצוע, וגם אז אף אחד לא ספר אותם ממטר, זאת עד לכניסתו לתוקף של צו הרחבה לפנסיית חובה בישראל ב 2008.
אינני בא לטעון כי קשישים אשר נולדו כאן ולא הצליחו לצבור פנסיה ראויה, בין אם בגלל מגבלות בריאותיות, בין אם בשל כישלון להשתלב בשוק העבודה או פשוט בגלל בטלה – אינם זכאים לעזרה מהמדינה. אבל יש הבדל תהומי בין מי שניתנו להם 40-50 שנות צבירה, לבין מי שניתנו להם 10-15 שנים בלבד. הרי את הכסף שצברו הוריי ועולים אחרים בארצות מוצאם לאורך עשרות שנות העבודה שלהם הם לא ייראו לעולם.
לא רק זאת, לאזרחים וותיקים שנולדו כאן ככלל אין משכנתא על הראש, ישנן חסכונות והם יכולים לעזור לילדים שלהם במימון לימודים, שכ"ד ועוד'. לעומת זאת, העולים מבריה"מ היו רשאים לעזוב כשברשותם לכל היותר מאתיים דולר לבן אדם. זו הסיבה מדוע הוריי אשתי, אנשים אמידים מאוד, נאלצו להביא עמם נייר טואלט, שני מזגנים, מנוע של סירה ועוד'. הם קנו כל מה שיכלו בכסף שלהם. כלומר בגיל 40+ העולים התחילו את חייהם הכלכליים מאפס! איך בכלל אפשר להשוות את מצבם למצבם של ילידי הארץ?
אולי אחת ״הבעיות״ של הציבור ״הרוסי״ שהוא לעולם לא התלונן. אמרו לו תחיה בקראוונים- גרנו בקראוונים. אמרו אתה פרפסור לפיזיקה גרעינית, לך תעבוד בניקיון- הלכו. מוסר העבודה של העולים, אהבת המולדת והסגפנות הסובייטית, הביאה לכך שאף פעם לא הקמנו כל זעקה ופשוט ספגנו וקיבלנו את מה שנתנו לנו, או יותר נכון מה שלא נתנו לנו, כעובדה מוגמרת. ואילו העובדה שהעולים נמצאים היום במצב יחסית טוב, זה לא לזכות הקליטה הטובה של הציבור הישראלי(שהחטיף לי מכות בתור ילד וכינה אותי בשמות גנאי- תופעה שנמשכת עד היום..), אלא על אף! הגיעה הזמן שהמדינה תעמוד לצד הקשישים העולים וילדיהם והפעם היא תמלא את חובתה בחוזה הלא כתוב בינינו, ולא תתנער מאחריות. התירוץ של שויון כאשר מדובר בשווים בין שווים ולא שיוויון בין שונים!
אולי הגיעה הזמן לדרוש ולא להרגיש שאנחנו מבקשים נדבות, אלא כי מגיעה לנו.
ולגבי הטענות כי העולים משנות החמישים גם לא קיבלו – אינה טענה קבילה. אין מה לעשות, מצב המדינה אז ומצב המדינה היום הוא שונה, היכולות שונות, הכל שונה ולא ניתן להשוות בין שתי סיטואציות שההפרש ביניהם חמישים שנה.
הדרישה שלנו אינה דרישה של חסד, אלא בזכות.
אלי נכט – שימש כיועץ אסטרטגי של "ישראל ביתנו", ולאחרונה כראש מטה עולים של מפלגת "כולנו" בראשות משה כחלון
