אמר משה: "יודע אני שישראל רוגנים הם, שעושה להם חשבון מכל מלאכת המשכן והוא נותן להם חשבון על כל דבר ודבר לזהב ולכסף ולנחושת…". ולמה התחשבן איתם? ששמע משה את ליצני הדור שאמרו אדם שנתמנה על מלאכת המשכן על ככרי כסף, ככרי זהב, לא יהיה עשיר?
אמר להם משה, משנגמרה מלאכת המשכן אני נותן לכם חשבון, "אלה פקודי המשכן", עד היכן מגיעה ההסתה של היצר הרע, שמשה רבנו אדון כל הנביאים, אשר הוציאם ממצרים, קרע להם את הים, ונתן להם את התורה, דיברו וחשדוהו בנטילת ממון בלתי כשר. עד כדי כך היצר מפטם את האדם במחשבות שקר.
לכן העצה והתרופה להינצל ממחשבות היצר ולבל התפס ברשתו היא, שימלא אדם את מחשבתו בדברי תורה ויפנה ליבו מכל דבר אחר, ואז יעזרנו הקב"ה בתחבולות יצר הרע לבל נטעה ונלך שולל אחר שיחה קלה של היצר הרע.
הלכות ומנהגי חודש אדר:
• בימי מרדכי ואסתר נקהלו היהודים ב י"ג אדר לעמוד על נפשם מפני אויביהם ושונאיהם, והיו צריכים וזקוקים לרחמים לבל יוכלו אויביהם לשלוט בהם, ועמדו בתפלה ובתחנונים וישבו בתענית באותו יום, כשם שמשה רבנו ביום שנלחם עם עמלק עמד בתענית ובתפלה, וגבר ישראל. והשי"ת אלקי אבותינו שמע תחנתם וקיבל תשובתם ותעניתם ברצון, וביום אשר שברו אויבי היהודים לשלוט בהם, ונהפוך הוא, אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם, והרגו היהודים בשונאיהם שבעים וחמשה אלף איש, מלבד מה שהרגו בשונאיהם בשושן הבירה, ולא נפקד מאתנו איש, כי לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה' צבאות. ולכן נהגו בכל תפוצות ישראל להתענות ביום זה בכל שנה ושנה זכר לנס שנעשה להם. וצום זה נקרא "תענית אסתר" וכאשר קיימו על נפשם ועל זרעם דברי הצומות וזעקתם, כלומר, שכשם שקבלו עליהם לעשות את ימי הפורים, כימים טובים, כך קבלו עליהם דברי הצומות וזעקתם, כלומר לעשות תענית בי"ג באדר בכל שנה ושנה.
• יום י"ד וט"ו באדר אסורים בהספד ותענית, בכל מקום, בין לבני הכרכים העושים פורים ביום ט"ו לבד, בין לבני עיירות העושים פורים י"ד בלבד.
• מעוברות ומניקות פטורות מלהתענות בתענית אסתר.
