ביקשו ממני לכתוב על גיליון ה-600. אז חכם סידי, שלא אוהב למלא הוראות, ישב וחשב על דרך מקורית לציין את גיליון ה-600 של העיתון, שזה חתיכת ציון דרך ובתור אדם שלא אוהב הוראות… מיד התיישבתי למלא את ההוראה הזו.
הרי אתם כבר מכירים את חכם סידי (כל 5 קוראותיי…), כשאני יושב לחשוב, משהו ממני קיים. אם אתה חושב, משמע אתה קיים, את זה אמרו לפניי. אז הנה בבקשה 600 מילה על 600 גיליונות ועל כל מילה (או נכון יותר על רובן…) חשבתי לא מעט.
בימים אלה שהעיתונות הכתובה מוחלפת בעיתונות האלקטרונית, חכם סידי מצא לנכון להביא את חשיבות המילה הכתובה. למילה יש כח, כח לשנות. כח לעשות טוב, כח לעשות פחות טוב, ולפעמים לצערי כח לעשות רע. המילה כשהיא כתובה על נייר עיתון, היא בלתי מחיקה, היא נשארת לנצח, היא עמידה בזמן. לכן, צריך לחשוב טוב לפני שכותבים. יש אנשים מאחורי המילים האלה.
שנים כתבתי ב"ידיעות אחרונות", שם שכחו מתי כבר הוא נוסד. בעיתון הזה מסתכלים על הדברים בראייה רחבה יותר, גדולה יותר. פחות אישית, יותר ארצית. יש בזה הרבה ריחוק מהאיש שבשטח. זה חסר.
כיום התמזל מזלי ואני כותב בעיתון שבו ההתעסקות היא אישית הרבה יותר, מנסה להגיע לכל פינה, לכל אדם בעיר אשדוד. זה הרבה יותר נוגע, הרבה יותר אינטימי. עיתונות אינטימית חסרה כיום, היום הכל מהיר, גלובאלי. עיתון "המגזין" מסרב להיות כזה. הוא לוקח נשימה, עוצר, רואה את כולם בעיר הזאת. זה עושה טוב לכולם.
גיליון 600 הוא גיליון שאפשר לדבר עליו במושגים היסטוריים. 600 גיליונות מדברים על עיתון שבא להישאר, שבא להיות חלק מהנוף. אני אומנם יחסית חדש במערכת "המגזין", אבל שמח לקחת חלק בהיסטוריה הזו של הכתיבה. להיות חלק מהיסטוריה (ומי כמו חכם סידי שהוא מורה להיסטוריה יודע) זה להיות חלק מהתמיד, מהנצחי.
אבל יש גם את העתיד. יש גם הלאה. עיתונאי טוב (וחכם סידי הוא כזה. מי שיגיד אחרת שיזהר…), יודע שאסור לעצור בסקופ שהגשת, צריך להמשיך הלאה. למצוא את הסיפור הבא, להושיט יד בעזרת המקלדת למי שצריך, לדבר בשבילו, לעשות. בעיקר להמשיך לעשות. העשייה היא שמניעה. אי אפשר להגיע ל-600 גיליונות מבלי לחשוב על העשייה הבאה, על הפיתרון הבא שתביא לאדם זה, או לאישה זו (בעיקר מבחינתי לזו…) או לכל מי שצריכים. זה תפקידו של עיתון, היה ותמיד יהיה. קודם כל ולפני הכל עבור הקוראים.
הסופר האמריקאי כריסטופר מורלי אמר פעם כי "אחד מהאפיונים הפילוסופיים החשובים של העיתונות הוא הכרתה שהאמת איננה מוצקה אלא נוזלית…". במילים אחרות, אסור לו לעיתונאי לחשוב שיש רק אמת אחת, האמת שלו. אם ידע את זה, סימן שהוא יכול עתה להתחיל לכתוב. חכם סידי כבר ראה בחייו עיתונאים שבטוחים שהם המציאו את הגלגל. שחושבים שהאמת נמצאת אצלם.
בעבודה שלי ב"המגזין" (עבודה? גם כן עבודה. להרים על הגב דברים זו עבודה), גילית אנשים שבאים ממקום של לשרת את הציבור, להביא לו את הסיפור הכי טוב שהם יכולים, לא ממקום שיפוטי, אלא ממקום של ניוז, של חדשות. זה עבור חכם סידי היה לפני הכל. חשוב לחכם סידי שהאנשים שאיתו לא יהיו בעלי חשיבות עצמית, שכן אז הם כבר לא יכולים לכתוב עבור אנשים, אלא כותבים עבור עצמם. בעיתון "המגזין" לא פגשתי מעולם אדם כזה, שכותב עבור עצמו. ואם במקום כזה עשו 600 גיליונות, אז זה גורם לחכם סידי להיות יותר ממרוצה.
לפני שאסיים את 600 המילה שהקצבתי לעצמי (ואתן מוזמנות לספור קוראותיי ואם יש יותר אשמח לשמוע מכן…המספר הוא…052..), חשובה היתה לי הדרך איך לסיים טור על 600 גילונות, באיזה משפט מפוצץ מחשיבות. משפט שבעוד 600 גיליונות בעזרת השם (וגם בעזרתנו), יהיה אולי מי שישלוף את הטור הזה של חכם סידי ואולי יראה איך זה היה לפני 600 גיליונות. פתאום זה קפץ לי לראש, ישב שם ולא עזב. ככה צריך לסיים טור לא בצורה מפוצצת, אלא בצורה הכי פשוטה והכי אמיתית… בדיוק כמו העיתון הזה: "חכם סידי פשוט מחכה לגיליון ה-601".
