במוצאי שבת, לאחר מאבק ארוך במחלת ניוון שרירים, הלך לעולמו נתנאל חי קרפילוב והוא רק בן 20. בימים שקדמו לפטירתו מצבו הבריאותי התדרדר, והוא אושפז בבית החולים הדסה עין כרם. נתנאל חי אובחן בגיל שלוש כחולה במחלת ניוון שרירים על שם דושן, מחלה גנטית קשה המובילה בהדרגה לאובדן ניידות, לשיתוק מוחלט ולמוות בגיל צעיר. אביו, דוד, בעברו אלוף אגרוף באוקראינה, ואמו מננה עברו לפני מספר שנים מנהריה לאשדוד בכדי לקבל שירותי בריאות טובים יותר עבור בנם נתנאל, שבינתיים החל ללמוד במקיף ו' באשדוד. ההתמודדות עם המחלה לא מנעה ממנו לאהוב את החיים ולרכוש חברים רבים.
נתנאל היה מעריץ גדול של כדורגל וכדוריד, ובין השאר היה אוהד של בית"ר ירושלים ואוהד שרוף מ.ס אשדוד. הוא היה מגיע למשחקים רבים מלווה על ידי אחיו, אדם. למרות מחלתו והקשיים שעבר, הרבה לחייך ועשה הכול בכדי לא להפסיד משחק. ימים ספורים לפני פטירתו ביקרו אותו בבית החולים השחקנים הצעירים טום בן זקן, מיכאל אוחנה וניב זריהן והעניקו לו חולצה של מ.ס אשדוד האהובה עליו, חתומה על ידי שחקני הקבוצה. את התמונות העלה לחשבון שלו באינסטגרם כשהוא נראה שם מחויך ושמח. בשבוע האחרון לחייו, כשהוא מאושפז, חדרו בבית החולים היה מלא במבקרים ברוב שעות היום, שהגיעו לעודד ולשמח. כאשר מצבו הבריאותי החל להתדרדר, ביקשה אימו בחשבון הפייסבוק שלה שיתפללו לשלומו ולהחלמתו, וכאשר נפטר כתבה "נתנאל, החיים של אימא, הלך ממני". מותו של נתנאל חי השאיר את משפחתו וחבריו הרבים בהלם ובצער גדול. חבריו הרבים התקשו לעכל את מותו, ורבים מהם נפרדו ממנו בעצב בפרופיל הפייסבוק שלו, כשהם מציינים את חיוכו הנצחי ושמחת החיים שלא עזבה אותו למרות מצבו.
ביום ראשון, יום הלוויה, פנו חבריו ברשתות החברתיות לתושבי אשדוד וביקשו מהם להגיע ולכבד את נתנאל במסעו האחרון. "נתנאל אהב מאוד אנשים, הרבה יעידו על כך, לפעמים הוא סתם פתח בשיחה עם אנשים שלא הכיר דרך הפייסבוק, מיותר לציין שהוא כבש", כתבה אחת מהם. "הוא מאוד ישמח, ואני בטוחה שגם משפחתו, אם תגיעו לחלוק לו כבוד אחרון ולזכות אותו בחברה שהוא כה יחל לה… אז תפיצו, תקפיצו, תתייגו משתתפים פוטנציאלים, ובעיקר תגיעו". ואכן, תושבים רבים נענו לקריאה והגיעו. חברו, שחקן הכדורגל ויקי כחלון, כתב: "אנשים טובים, בואו ללוות את נתנאל חי בדרכו האחרונה היום (ראשון) בשעה 13.45 בבית העלמין באשדוד. נתנאל אהב אנשים, עד הרגע האחרון בו הגיב. הוא אהב מפורסמים, אבל הכי-הכי אהב את מ.ס. אשדוד. הוא אהב בנות ובנים, אהב לאהוב, לצחוק, אהב לחיות. הרופאים ניבאו לילד עם ניוון השרירים, 10 שנים לחיות. אבל הוא הצליח בעזרת משפחה תומכת ואימא חזקה ושורדת אמיתית להחזיק מעמד עוד עשור, עד ליל אמש עת נדם ליבו. חברים יקרים, בואו וקראו לאזרחים טובים להגיע ללוויה, הוא בטח היה זורק חיוך לו יכול היה לצפות מן הצד.
והחיוך הזה, זה הדבר האחרון שכולנו יכולים לתת למי שהשאיר אחריו שובל של אהבה". נציגים של הקבוצה ובראשם ג'קי בן זקן וכן אוהדי הקבוצה היו בין אלה שהגיעו לכבד את דרכו האחרונה של נתנאל. יוסי אלקיים נציג האוהדים הניח זר בשמם ובשם האגודה. לאחר הלוויה התגייסו חברים רבים והפיצו בכל אמצעי אפשרי בקשות להגיע לתפילות בזמן השבעה כדי שהמשפחה תוכל להשלים מניין. המקיף שבו למד נתנאל חי, מקיף ו', תרם את אוהל האבלים.
לראות את האור
זמן קצר בטרם החזיר את נשמתו לבורא, התקשר אחיו אדם אל אחת הזמרות האהובות על נתנאל, דורין-אור אעידן, שאיתה היה בקשר, ולבקשת נתנאל היא שרה לו את השיר "לראות את האור", שבמקור מבצעת אפרת גוש. דורין-אור, זמרת ושחקנית שהשתתפה בתכנית הריאליטי "TLV עושים את תל אביב", שיתפה את היכרותה עמו: "לפני שלוש שנים הוא פנה אליי דרך הפייסבוק, וסיפר לי שיש לו מחלת ניוון שרירים נדירה מסוגה. הוא היה צופה בי בתכנית שהשתתפתי בה בזמנו ויצרתי אתו קשר מהיר. הקשר היה קצר תחילה, ונגמר במספר שיחות טלפון נעימות. לאחר שנתיים המלאך הקטן שוב חידש את הקשר עמי, אך הפעם נכנסנו לשיחות עמוקות יותר, והוא כבר הפך להיות המלאך המחזק שלי שנותן לי כוח לאחר כל שיחה שלנו. תמיד היה מספר לי על החלום החוזר: הרגע שאני מגיעה לבקר אותו בביתו. הוא היה מאזין בקביעות לקאברים שפרסמתי ביוטיוב, ותמיד הכריז כי הקאבר שלי לשיר 'לראות את האור' (משנת 2011) הוא הביצוע הטוב ביותר שהוא נוהג לשמוע בכל יום. זכיתי לבקר אותו בביתו בפסח האחרון.
את ערב פסח חגגנו אצל סבתא שלי באשדוד, המתגוררת לא רחוק מבית משפחת קרפילוב, ומצאנו בכך הזדמנות למפגש. נסעתי אליו יחד עם אחותי, וביקרנו אותו ואת משפחתו בביתו, ומשם נצרבו זיכרונות נעימים. ערב פסח היה מספק מתמיד, נתנאל ואחיו לא ויתרו לי וקבענו להיפגש גם יום למחרת בשעה מסוימת שנקבעה מראש כיוון שאני שומרת את החג בדיוק כמו את השבת. כך היה, נפגשנו מתחת לבית של סבתא יום למחרת, והעברנו קרוב לשלוש שעות בנוף נמל אשדוד, בסיפורים מצחיקים וגם מעציבים, שרנו המון שירים ובעיקר הרגשתי מהי אהבה ללא תנאים. מדי יום נתנאל היה מתקשר אלי, והשתדלתי להיות כמה שיותר זמינה לו, וגם בשיחות קצרות בהן הייתי עסוקה יותר הוא רק ביקש את שלוש מילות הקסם 'אני אוהבת אותך', ומזכיר לי כמה הוא אוהב אותי. נוכחתי לגלות שכל שיחה אתו מרגיעה לי את הנפש, והוא בכלל זה שנותן לי כוח להמשיך. ליל אמש, עבדתי במסעדה וקיבלתי הודעות מאדם אחיו הקטן של נתנאל. המלאך הטהור ב'טיפול נמרץ', ואני חייבת לענות כי הוא 'מתעקש לשמוע את הקול הנפלא שלי'. ביקשתי לרדת מהמשמרת ולהתקשר.
אחיו ענה לטלפון, והסביר לי שנתנאל כבר לא יכול לדבר, הוא רק ביקש שאני אשיר לו. שאלתי איזה שיר הוא רוצה, ואחיו אדם ענה: 'מה שאת בוחרת, תתני לנו אופציות והוא יחליט אם כן או לא ויהנהן עם הראש'. אני: 'לראות את האור?'.נתנאל היה אוהב שאני משנה את מילות השיר במילות חיבה ישירות אליו עם הלחן המוכר. אז לפי הנוהל סיימתי את השיר: 'השם ישמור עליך, ישמור את נפשך ואל תשכח שאני אוהבת אותך נתנאל שלי'. לאחר שעה וחצי אחיו הודיע לי על פטירתו בבכי כואב ועמוק. נתנאל, זכיתי לשיר לך את השיר שהכי אהבת יחד עם הבנה גדולה לגבי החיים: איך כאב ושיר על אור, שניהם שייכים לאותו מקור. ואיך עצב ושמחה יכולים להתחבר יחד ואין ביניהם סתירה- שניהם פנים של אותו אחד. תודה שזכיתי ללוות אותך בדרך לאור. התיקון שלך נגמר ואיתו נגמר הסבל והכאב, עכשיו זה הזמן שלך לנוח".
אין בעולם אהבה כמו של אימא
קשה שלא להזיל דמעה כאשר קוראים את מה שכותבים חבריו הרבים, אבל הלב נשבר כאשר קוראים את דברי האם מננה: "נשמה של אמא, אמא אוהבת אותך לעד מלאך יקר", כתבה בליל פטירתו, "היית המלאך השומר שלי עשרים שנים. מלאך לא יכול לעזוב סתם כך לקום וללכת, אני לא יכולה ולא רוצה שתלך כי אתה המלאך שלי. רק אתמול נולדת ילד יפה, חייכן, נשמה טהורה, אז מלאך יפה עם החיוך השובה כל לב תשמור עלינו מלמעלה, אל תשכח אותי, חכה לי, אני אבוא לחבק אותך במהרה. ילדים כמוך הם מתנה, איבדתי את המתנה הכי גדולה של החיים, איבדתי את נתנאל, נתנאל החייכן, אוהב לצחוק ולספר בדיחות אפילו כשרע לו".
מננה נלחמה על טובתו ורווחתו של בנה כלביאה. לפני כשש שנים, כאשר רופאים קבעו שניתוח מסובך, בו יושתלו פלטינות בעמוד שדרתו יגדיל את סיכוייו לחיות, היא ומשפחתה יצאו במסע לגיוס כספים. באותם הימים הם גרו בנהריה, וסטנדאפיסט מקומי ארגן ערב התרמה, שהכנסותיו כיסו שליש מעלות הניתוח. כאשר המשפחה התחילה בהליכים פיננסיים על מנת לשלם את יתרת הסכום, נודע להם שתורם המעוניין להישאר בעילום שם, נתן את הסכום שהיה חסר. לפני כשמונה חודשים, כאשר כיסא הגלגלים שקיבל לא התאים למשקלו, ובקשות המשפחה למשרד הבריאות לא נענו, פנתה האם לתקשורת. מהרגע שכתבה על פטירתו היא מעלה בדף הפייסבוק שלו ושלה תמונות של נתנאל וסרטונים מאירועים שבהם השתתף ומהשבוע האחרון לחייו בבית החולים. "נתנאל מלאך שלי, בני, חיי, בלעדייך אין לי בעצם כלום כלום", היא מקוננת, "איך עזבת את אמא מלאך תחזור אלי, אין מי שישמור עליי כי אתה המלאך השומר שלי. מלאך, מלאך, היכן אמצא אותך בין הערביים שם בשמיים, חיוך מלאכי, חיים של אמא, תפרוס כנפיים ועוף אל השמיים, כי עכשיו אתה מלאך אמיתי. דבר אחד אבטיח בקול שאני אוהבת אותך מכול. לעולם לא ניפרד עד שבשמים שם ניפגש. חכה לי בני מחמדי, נשמתי, אל תפחד, אמא מננה".
נתנאל חי הותיר אחריו זוג הורים, אחות שנישאה לפני מספר חודשים, ואח. יהי זכרו ברוך.
