לפני ארבע שנים נדרסה אמור מלכה (4.5) ז"ל, בעת שחצתה את הכביש במעבר חצייה עם המטפלת ואחותה הקטנה. שני רכבים נתנו להן זכות קדימה, אך נהג שהגיח מהנתיב השלישי דרס אותה, העיף אותה למרחק ולא השאיר לה שום סיכוי לחיות. חמישה ימים לאחר שנדרסה נפטרה אמור מפצעיה. השבוע, ביום השנה הרביעי למותה, פרסם דודה שרון מלכה את הפוסט המרגש הבא: "לפני ארבע שנים הלכה לעולמה אמור מלכה ז"ל האחיינית המדהימה שלי, שהייתה ונשארה בת ארבע וחצי בלבד, והכול בגלל נהג צעיר שלא נתן זכות קדימה במעבר חצייה להולכי רגל, ואנחנו משפחת מלכה נקרעים ובוכים על מר גורלנו, על האבידה הענקית, על ילדה מושלמת שנלקחה מאיתנו טרם זמנה, והיא רק בת ארבע וחצי. אוי בורא עולם, איזו עצבות וכאב שלא ייגמרו לעולמים".

כבר לפני ארבע שנים, בעקבות הטרגדיה, החליטה המשפחה שלא לשבת בחיבוק ידיים אלא לנסות להביא לשינוי, ולהפוך את מעברי החצייה למקום בטוח יותר. דודה האוהב שרון החל ביוזמה לקידום חוק פסי האטה בשם "חוק אמור" כחוק עזר עירוני. הפוסט המרגש והפנייה לתמוך ב"חוק אמור" עוררו הדים ואת תשומת הלב של "ידיעות אחרונות". ביום שני, הופיע אביה איתי מלכה, בתכנית "הכול כלול". "לנהג הישראלי אין תרבות נהיגה, והוא מבין רק מחסומים", אומר שרון, "לכן המשפחה החליטה להיאבק על חוק פסי האטה לפני מעברי חצייה לא מרומזרים. המטפלת חצתה את הכביש עם אמור ועם אחותה הקטנה הילה, שהייתה אז בת שנתיים וחצי. הם עברו את הקטע הראשון של הכביש. המטפלת החזיקה את היד של הילה ואמור התעקשה גם להחזיק להילה את היד, וזה בעצם מה שהציל את הילה. הן הלכו בשרשרת, והיא ראתה את הרכב נע במהירות לעברן. המטפלת הגיעה ראשונה למדרכה ואחריה הילה, אבל אמור נפגעה. ביום התאונה הייתה הפסקת חשמל באזור, ואם יהיו פסי האטה או פסי הרעדה, הנהגים ירגישו גם במקרה של חושך שלפניהם מעבר חצייה. ואכן, מספר ערים קיבלו על עצמם לממש את החוק למרות שבפועל לא חוקק כזה חוק".

דרוש חבר כנסת חזק
"במשך הזמן שינינו ושיפרנו את ההצעה", אומר שרון, "בהתחלה דיברנו על נתונים מוגדרים של פסי האטה, שלכולם יהיו אותו גובה ואורך, כי כיום הרשויות עושות מה שהן רוצות, ויש פסים נמוכים מדי או גבוהים מדי או קצרים מדי, כי כל אחד עושה מה שבא לו. לכן אנו מבקשים שהדבר יהיה מעוגן בחוק, יוקם בצורה אחידה, ייבדק על ידי משרד התחבורה ויהיה כשיר, כך שגם אנשים יוכלו לעבור במעבר החצייה וזה יגרום לנהגים להאט. במקרה של אמור, שנהרגה בכביש ראשי בתל אביב, הייתה הפסקת חשמל, לא היה שום דבר שיתריע שיש מעבר חצייה. לאחרונה שינינו את ההצעה לכך שיעשו פסי הרעדה לפני כל מעברי החצייה, כך שבמצב של חושך, אני ארגיש את הכביש המגורד ואבין שאני נמצא לפני מעבר חצייה. פסי הרעדה לפני מעברי חצייה, עולים גרוש וחצי למדינה ויש להם אפקט אדיר".

אמור לא הייתה הראשונה שנדרסה במעבר החצייה בכביש הסואן ברחוב קיבוץ גלויות בתל אביב, אך רק לאחר מאבק משפחתי ותקשורתי הוצב רמזור במקום. על הנהג שדרס את אמור ז"ל נגזרו 17 חודשי מאסר ושלילה ל-15 שנים. הוא החל לרצות את עונשו לפני כשנה וחצי. לפני כשנה הוא הגיש עתירה לבג"ץ, וביקש להפחית את שנות השלילה, ואכן השלילה הופחתה לעשר שנים.

איך מתקדם המאבק?
"יש לנו קבוצה של לוביסטים בכנסת שיצרנו איתם קשר. במהלך ארבע השנים התהליך נעצר פעמים רבות, אם זה בגלל הפגרות והחופשות של הכנסת ואם זה בגלל ההתמודדות שלנו עם האבל והכאב. השבוע ערכנו אזכרה לאמור, כתבתי פוסט וזה התגלגל הלאה, ופנו אלי מידיעות אחרונות. צריך חבר כנסת רציני וחזק שיגיד שזה מציל חיים, ושזה לא הרבה כסף. לכן שינינו והוספנו רעיונות להצעה שלנו כדי שזה יהיה יותר משכנע, שיבינו שזה יכול למנוע מוות מיותר. המטרה שלי להגיע למצב שכל המדינה תדבר על זה שיש יוזמה כזו, שאנשים יפעילו כוח על אלה שיושבים למעלה, אלה שיושבים בעמדות מפתח, חברי כנסת שיילחצו לקדם את היוזמה, כי 'חוק אמור' בא לשמור על הילד הבא. מה היה קורה אם אתם הייתם מקבלים כזו בשורה? אם זה היה דופק אצלכם בדלת?".

"חוק אמור שיהיה בטוח לעבור"
שרון מספר כי כבר במהלך השבעה עלה נושא המאבק למען הצבת פסי האטה במעברי חצייה. "דיברנו על כך שצריך להתארגן", הוא מספר, "ואז חבר זרק לאוויר, למה אין פסי האטה לפני מעברי חצייה? והרעיון התבשל לי בראש. חשבתי איך אני יוצא למאבק להציל, למנוע את ההרוג הבא. הלא אם הצלת נפש אחת, הצלת עולם שלם. באחד הלילות חלמתי שהיא באה אליי ואמרה לי: 'חוק אמור, שיהיה בטוח לעבור', ואז הוצאתי סטיקרים, והפצתי את זה בכל פינה. בזמנו הופענו אצל 'אורלי וגיא', בחדשות ערוץ 2, בחדשות המקומיות בתל אביב, ברדיו דרום, ועכשיו כששוב מדברים על זה בתקשורת, הלוואי שזה יעזור. זה עוזר לנו לזכור את אמור וגם למנוע אסון מאחרים".

שרון מוכר לאשדודים רבים בשל ההפעלות לילדים וימי ההולדת שהנחה בעיר. הוא ואחיו אמנם עזבו את העיר, אך הוריו עדיין מתגוררים כאן ברובע י"א.

איך ממשיכים הלאה?
"השנתיים הראשונות היו עבורי הכי קשות בעולם. לא היה יום ולא לילה, לא היה רגע של נחת. זה היה סיוט מתמשך, כאב עצום. כל כך רציתי לחבק אותה, להיות קרוב אליה. אמרתי שאני רוצה לחבק אותה לפחות עוד פעם אחת אחרונה. אני גרתי מול אחי, כל בוקר ראיתי אותה, פתחתי את הבוקר עם החיבוק שלה, עם החום הזה בבוקר, ואין את זה יותר. שבוע לפני האסון עברתי דירה. היא נדרסה שני מטרים מהדירה שלי. אנחנו ארבע שנים אחרי. הפצע לא מגליד, ולאחי נולדו עוד ילדים. אמור הייתה בכורה, ואחריה הילה. כשאמור נדרסה, אמה הייתה בהיריון, והיא גילתה את זה בבית החולים כשאמור הייתה מאושפזת בטיפול נמרץ. נולדה בת שנקראת פליאה, לאחר מכן נולד הבן אמרי, ועכשיו היא שוב בהיריון. זה לא בא במקום, אבל זה מוסיף לשמחה בבית, זה מוסיף עוד אושר עם כל הכאב והצער".

איך אפשר לשמח ילדים בזמן שאתה מוכה צער?
"זה היה הכי קשה בעולם. אני סוג של שחקן, ברגע שהופעתי שמתי מסיכה שהכול בסדר, ובסוף ההפעלה, הייתי שוב מבין את המציאות שאני נמצא בה. אחרי ההפעלה היה סיוט לחזור לגעגועים, לכאב שמשתלט עליך. כשזה קרה אני הייתי בהפעלה ברחובות, ראיתי שהיו שלוש שיחות שלא נענו מאחי סימו. התקשרתי אליו, והוא אמר שאמור נפגעה. אני שמעתי 'מור', שזו האחיינית הגדולה שלי, הבת של אחותי. התקשרתי אליה, והאחיינית ענתה לי ואמרה שאמור נדרסה. אחי ואשתו היו בעבודה כשהתקשרו אליהם, חמישה ימים היא החזיקה מעמד בטיפול נמרץ. היא נולדה בשבת בבוקר בתשע ועשרים, ונפטרה בשבת בתשע ועשרים".

הצטרפו למאבק בפייסבוק ולעצומה "חוק אמור" בכדי למנוע את ההרוג הבא, מבקשת המשפחה. "אשמח אם תתנו יד ותתמכו ביוזמה לחוק פסי הרעדה שירעידו את האוטו, וירתיעו את הנהג שיבין כי הוא מתקרב למעבר חצייה ובכך נציל חיי אדם", אומר שרון. "הפס הזה שווה חיים".