לפני כחודש התקיים מרוץ אשדוד, ובין המשתתפים במסלול באורך חמישה ק"מ, ניתן היה להבחין בשלישיה שרצה יחדיו: באמצע, בחולצה הירוקה, רץ מספר 636, ולצידו שני בחורים המלווים אותו בריצה, ועל חולצתם כתוב "איתן – כל אחד יכול". מי זה איתן ומה בדיוק כל אחד יכול? לשם כך נפגשנו עם מקימי הפרויקט, ומי שליוו במרוץ את האשדודי סער בוכבינדר (21), צעיר המאובחן על הספקטרום האוטיסטי.

"כבר מהמפגש הראשון, הלב שלנו נכבש"
יניב בניאן (25) והודאל יחזקאל (23) הם שני חברי ילדות. הודאל שירת ביחידת אגוז, יניב יוצא יחידת מגלן בתפקיד ניהולי ופיקודי, ולפני שנתיים, בתום שירותם הצבאי, רצו לתרום לחברה, וחיפשו מקום להתנדב בו. הדודה של הודאל קראה שמחפשים מתנדבים למועדונית של אלו"ט בפתח תקווה, לשם מגיעים חמישה צעירים בני 25- 30 הנמצאים על הספקטרום האוטיסטי בתפקוד נמוך. הם לא מדברים, כמעט ולא מתקשרים, והם מגיעים למועדונית בימי שישי בבוקר מ-8:30 ועד 13:30. "עובדים איתם על תקשורת, וזה נותן כמה שעות פנויות להורים", מסביר הודאל. "רצינו לעשות משהו אחרי הצבא, משהו מעניין, לתת לאחר, ומאחר שכל השבוע אנחנו עובדים, יוצאים, מבלים, במיוחד אחרי השחרור, התאים לנו להתנדב ביום שישי. הרכזת שם אמרה לנו שאם אנחנו מחליטים להתנדב, שלא נבוא לזמן קצר. אנחנו חשבנו שנבוא לתקופה, ואחר כך נטוס לטיול, כמו מרבית החיילים המשוחררים. היום יניב הוא רכז המועדונית, ואני ממשיך להתנדב. אנחנו לא רואים את עצמנו מפסיקים". מבחינת השניים, המפגש עם באי המועדונית היה אהבה ממבט ראשון.

"כבר מהמפגש הראשון, הלב שלנו נכבש", אומר יניב. "יש כאלה שחוששים לבוא, כי הם לא פוגשים אנשים על הספקטרום ביום-יום. גם אנחנו הגענו בלי רקע, אין לנו אח או קרוב משפחה על הספקטרום האוטיסטי. התחלנו מאפס ועם הזמן לימדו אותנו, צברנו ניסיון, והצלחנו להגיע אליהם ולגעת בהם. לאחר שנה נכנסתי לעבוד כמדריך. נלחמו עלינו שלא נעזוב, ומצאתי עוד עבודה במרכז דקל בסביון, לשם מגיעים חבר'ה בתפקוד בינוני-גבוה. הם מדברים, הם יותר מתקשרים, הם עונים לך, זה עולם אחר של אוטיזם, וזה כיף גדול".

איך עלה הרעיון של "איתן – כל אחד יכול"?
יניב: "לפני כחצי שנה שאלנו את ההורים מה קורה עם הילדים אחרי שעות הפעילות, מה קורה איתם אחרי הצהריים, והם סיפרו לנו שרוב הילדים יושבים בבית ומשחקים בפלאפון או בטאבלט או במחשב. בעידן שלנו יודעים מהי החשיבות של פעילות גופנית, והם לא עושים אותה. ישבנו וחשבנו, שאנחנו צריכים להקנות את הידע שלנו בספורט ובתזונה לחבר'ה האלה. אני בעל תעודת מדריך indoor cycling ומסיים קורס הכשרת מדריכי חדרי כושר בווינגייט. כשהתאמנתי לקראת גיוס לצבא, הורדתי 25 ק"ג. מהניסיון האישי שלי, אני מבין בתזונה. הודאל אלוף ישראל ובעל חגורה שחורה ב'דניס הישרדות ג'ו-ג'יטסו', ונמצא לקראת סיום קורס הכשרת מדריך אומניות לחימה בביה"ס למקצועות הספורט. הוא מתאמן מגיל 13. ספורט זה בנשמה שלנו, אנחנו חיים את זה, עם הניסיון והידע אנחנו יכולים לאמן, וגם פונים אלינו בכמויות, אז למה שלא נשלב שני עולמות שאנחנו אוהבים ומתחברים אליהם? במהלך השנתיים הבחנו בסיפוק, בשמחה ובאנרגיה שנובעים כתוצאה מפעילות גופנית. סיסמה כבר הייתה לנו. 'כל אחד יכול', כי אנחנו מאמינים שבאמת כל אחד יכול, וחיפשנו שם".

ההחלטה על שם המיזם נעשתה כאשר יניב נכח בטקס לזכרו של בניה שראל ז"ל שנפל ב"צוק איתן". "כל הזמן אמרו 'איתן', 'צוק איתן', יצאתי משם ושאלתי את הודאל מה דעתו על השם", מספר יניב. "איתן זה כוח, זו עוצמה, מחויבות, התמדה, נחישות. משם הלכנו לדוד של הודאל, אודי אוחנה, שהוא סגן אלוף בגולני ומנכ"ל חברת הוצאה לאור 'אופיר ביכורים'. הוא העלה לנו את המוטיבציה, עזר לנו והגרפיקאית שלו עיצבה לנו את הלוגו. רציתי לראות שהרעיון עובד, ופניתי להורים שהכרתי מהמרכז, ושאלתי האם הם מעוניינים שנעשה שיעור לבן שלהם, והתוצאות היו מדהימות".

"אנחנו עובדים על פי שיטה התנהגותית, אין לנו רקע, לא למדנו באופן פורמלי", מוסיף הודאל, "למדנו מהניסיון באלו"ט, וזה הוכיח את עצמו, אחרת לא היו שמים את יניב רכז במועדונית. מעבר לרקע בספורט, אני בעל רקע נרחב בשפת-גוף, מוסמך NLP ולומד למאסטר ב-NLP וזה עוזר".

גם ליהיא לפיד ורני רהב מפרגנים
יניב והודאל פתחו דף בפייסבוק בשם "איתן – כל אחד יכול", יצרו קשר עם קבוצות שיכולות להוות קהל יעד, גם החברים עזרו ושיתפו, וכן אגודת הסטודנטים במכללה למינהל שם לומד יניב תקשורת וניהול. "מטרת הפרויקט היא להעניק למשתתפים הרגשה של ניצחון, הרגשה של גאווה, שגם אני יכול, שכל אחד יכול", כתבו. "אנו מתמקדים בחיזוק קבוצות השרירים ושיפור הכושר הגופני. לימוד קבוע והדרגתי של מיומנויות היסוד. הביטחון העצמי משתפר, ההרגשה שהם מסוגלים להגיע ליעד שמציבים להם ואט אט הם מציבים לעצמם יעדים, ומשיגים אותם. אנו מציעים אימונים המתאימים ספציפית ליכולתם, ובכך בטוחים שנוכל לסייע להם להעביר מספר שעות שהתועלת עבורם רבה, וגם לסייע להורים ולמטפלים, בניתוב כוחות הנערים לאפיקים חיוביים של הגברת כושר גופני ופורקן מתחים".

יניב יצר קשר עם ליהיא לפיד. "ידעתי שיש לה בת על הספקטרום", הוא אומר, "ורציתי לברר אולי אני יכול לתת לה שיעור, ואז הבנתי שהיא בתפקוד מאוד נמוך, אבל ליהיא אמרה שהיא תעשה לנו שיתוף בדף הפייסבוק שלה. הדוד של הודאל מכיר את רני רהב, וגם הוא פרגן לנו".

המשימה: ריצת מרתון
את סער בוכבינדר (21) מאשדוד הכיר יניב במרכז דקל. היעד של סער ושלהם הוא לרוץ מרתון שלם. "סער מאוד פעיל. הוא לומד שחייה, קיאקים, יש לו מורה פרטי לאופניים, ואנחנו עובדים איתו על ריצות למרחקים, חיזוק שרירים וגם על תזונה", מספר הודאל. "התחלנו להתאמן לפני שלושה חודשים, ובמרוץ אשדוד רצנו חמישה ק"מ. בכל אימון אנחנו מוסיפים עוד 500 מטר, והמרוץ הבא שאנחנו מתכוננים אליו הוא עשרה ק"מ במרוץ סמסונג תל אביב בפברואר. באימון האחרון רצתי איתו שמונה ק"מ, והתוצאה שלו הייתה 4:38 דקות, שזו תוצאה מהירה גם בצבא".

אימא של סער, עמית, הכירה לשניים עוד הורים פעילים, ביניהם נורית טופז, שעזרה להם למצוא מקום להתאמן בחורף, בשבט הצופים, כדי שלא לבטל אימונים. "לרוב אנחנו מתאמנים בבית ספר 'היובל', שם גילינו שיש אטרקציות מיוחדות לילדים. אבל אנחנו לא רוצים להרוס את רצף המפגשים אם ירד גשם", אומר יניב.

מי מתאמן באשדוד חוץ מסער?
"יש לנו באשדוד שבעה מתאמנים ועוד שניים בהמתנה. את הילדים הקטנים בגילאי 5-11 אנחנו מעדיפים לאמן בקבוצה קטנה. לא יותר מארבעה באימון. ילד קטן מתעייף מהר, בטח באימון אישי ובמיוחד אם הוא על הספקטרום. יש אימא שרצתה בהתחלה אימון אישי לילד, והיא ראתה שכאשר צירפנו עוד אחד, זה נהיה מדהים, נהיה ביניהם קשר. דרך נורית טופז הכרנו את שרה כהן מ'השקשוקה', לבן שלה דוד (21) יש תסמונת דאון, ואנחנו עושים איתו אימון אישי של TRX וקואורדינציה. היא סיפרה לנו שבערב הוא לא יוצא מהבית, ואנחנו עושים אימון בכוונה בערב כדי להתגבר על המכשול הזה. כשהוא רואה אותנו, הוא מיד קם לעברנו".

יוצא לכם להתמודד את אנשים שלא הפנימו את המשפט "האחר הוא אני"?
"אנחנו לא נרתעים ממקומות ציבוריים, להיפך, שיראו עולם. כמה הם יכולים להיות בחדר סגור ומבודדים? המטרה שלנו לעשות שינוי. מבחינתנו כל אחד יכול, ואם מישהו מסתכל, אז שיסתכל. עשינו פעם אימון עם דוד ב-TRX, ולצידו התאמן בחור שרירי, בהתחלה הוא הסתכל, ואחר התחיל לעודד את דוד".

אילו פידבקים קיבלתם מהמתאמנים?
"אימא אחת סיפרה שהילד שלה לא אוהב ספורט, ולא משתתף בשיעורי ספורט בבית הספר, וזה מדהים אותה כמה שכיף לו אצלנו. זה שבהתחלה רצה כל הזמן הביתה, היום אומר למשפחה שלו 'אני יודע שאני מחזק את השרירים עם הודאל ויניב'. המבחן האמיתי זה מה שקורה כשהם לא נמצאים איתנו. אם ילד אומר 'איזה כיף לי' מבלי שישאלו אותו, וההורים אומרים שהוא מאושר, שהוא קורן, סימן שעשינו את העבודה שלנו, זה עושה לנו טוב על הלב. אימא אחת ביקשה שנלמד את בנה טניס. אני למדתי טניס בתיכון, ויש לי רקע. בהתחלה לקחתי כדור ספוג של ילדים, ולמדנו לחבוט לקיר. לאט לאט, אימון אחרי אימון, התקדמנו ועברנו לכדור קטן. היום אנחנו מתמסרים במגרש טניס, והבחור שולט במאה אחוז. אבא שלו אמר לי: 'שיחקתי איתו ביום שבת, איזה כיף'. אולי יש לנו את זה, יש חיבור, אנחנו מתאימים את עצמנו. יש ילד באשדוד עם תפקוד נמוך, לא מדבר, כמעט לא מבין פעולות. אם אנחנו אומרים לו 'קום עכשיו', והוא לא מגיב, אנחנו לא מוותרים, לוקחים אותו ורצים איתו, ופתאום הוא מחייך וצוהל".

החזון: לתת מענה לאוכלוסיות עם צרכים מיוחדים בכל הארץ
"אנחנו רוצים להיות כמו 'כנפיים של קרמבו'", אומר הודאל. "יש מישהי מחיפה שרצתה להגיע לתל אביב בשבילנו, היינו רוצים רכזים בכל הארץ. היום אנחנו נמצאים באשדוד, ברמת גן, פתח תקווה, ראשל"צ, תל אביב והרצליה, ולאור הביקוש מצטרפת אלינו בחורה שסיימה לימודים בוינגייט, והיא תפעל באזור השרון".

ביום שישי מתקיים מרוץ חולון. הפעם ירוצו יניב והודאל לצד שני מתאמנים שלהם: בן ובת. למרוץ יש מטרה קטנה והיא לקבל מדליה, מסבירים יניב והודאל. הזמן זה לא מה שחשוב, אלא להתכונן למטרה, לקבל בסוף המרוץ מדליה ולהגיד 'איזה כיף, הצלחתי'. "בהתחלה ההורים התנגדו", מספר הודאל, "הם אמרו שהילדים שלהם לא יצליחו, והנה אנחנו שוברים להם את המיתוס, והם רואים שהילד יכול, ואין לזה גבול. זה עניין של לא לוותר. כשסיימנו את מרוץ אשדוד סער אמר 'ניצחתי, עשיתי שיא חדש'. לא ראיתי כוח רצון יותר גדול משלו, הייתי בצבא בסיטואציות שונות, וכזה דבר לא ראיתי. סער זו גאווה. כמה שקשה, הוא לא מוותר, הוא תותח".