יום יום יושבים באולפנים אנשי מדון מלאי שנאה… משקרים, מכפישים, מלכלכים, ומהנדסים את התודעה. לפני כמה חודשים, שודר סרטון מפוברק, על מחבל נוחבה שטני, שכביכול נאנס על ידי חיילים במתקן. הפצ"רית שלחה למתקן בשדה תימן שוטרים צבאיים, רעולי פנים שעצרו חיילים גיבורים בבושת פנים.

לימים הסתבר שלא היה ולא נברא, הכל שקר, המצאה… מה שגרם לגויים בעולם להעצים את השנאה.

את אייל גולן מחרימים על עדות הזויה אחרי עשר שנים… ומנגד מאחלים לביבי למות, וזה לא מפריע לכל הצבועים השקרנים. שנה הלכה שנה באה, אני ידי ארימה, אשאל את עצמי, איך צועדת לה הצביעות צעד נוסף, קדימה.

איך קבוצת אנשים לא קטנה, מהצד השמאלי של המפה, הלא אהוב עלי, בלשון המעטה… מנכסת לעצמה את הדאגה לחטופים, כאילו היא המתייסרת ואין בילתה.

מי שמזיל דמעה, ולפעמים אלה דמעות תנין…מי שבכל מוצ"ש בקפלן יוצא להפגין… מי שמבעיר מדורות באיילון אחרי שדפק כמה כוסיות בפלורנטין… לאלה מותר כנראה להיות אדוני הכאב… לחצופים האלה מותר לדבר נגד נתניהו כאילו הוא האויב.

שנת 2024  חלפה, שנה מקוללת, שנה לא פשוטה… שנה שמוכיחה, שסיפור האחדות בינינו הוא רק אגדה. מה שיש ביני לבין שמאלן מצוי, זה לא סדק, זו תהום גדולה. אם אני התרופה, הוא ללא ספק המחלה.

ואכן מי שרואה את מפגיני קפלן, שקושרים את השגעת שלהם עם נושא החטופים… מי שמביט בקרנבלים שהם עושים, כשהם מקפצים וצועקים, ניתן להבין שמדובר בתופעה שהיא שגעת הנפש לכל דבר ועניין, לכן אני אומרת, שנהר גדול מאוד עובר ביני ובין השמאלן.

שנת 2024 חלפה, שנה לא פשוטה, כלל ועיקר… והלוואי ויכולתי לומר , שמשהו ישתנה מחר.