כך ארע לצעיר, שהיה מצוי בתרדמת (קומה) כתוצאה מתאונת דרכים קשה בה היה מעורב. בשבועות לאחר התאונה, בהם שהה בתרדמת, לא כובדו מספר המחאות אותן מסר לגופים שונים. כתוצאה מכך, הוגבל חשבון הבנק שלו והוא הוכנס למאגר הנתונים של בנק ישראל כ'לקוח מוגבל'. כעבור כשלוש שנים, לאחר ששב לאיתנו והסדיר את כל ענייניו הכספיים, התברר לו, שאותה תקופת התאוששות ארוכה, שבה הוכרז כלקוח מוגבל, ממשיכה לרדוף אותו, ושהוא אינו זכאי לקבל הלוואה משום גוף אשראי או בנק בישראל. לאחר שנואש מניסיונותיו מול גופי אשראי ובנקים, פנה האיש לעורך הדין ירון בר אל, המתמחה בדיני בנקאות, אשר הגיש בשמו ערר, נגד בנק, שם התנהל חשבון הבנק שבו חזרו הצ'קים, ונגד בנק ישראל, המנהל את מאגר האשראי של ישראל – במטרה לבטל את הרקורד הבנקאי השלילי שדבק בו.
לדברי עו"ד בר אל, מעמד של 'לקוח מוגבל נרשם במאגר הנתונים של בנק ישראל, וחשוף לכלל הבנקים וחברות האשראי בישראל. מדובר במצב עסקי בעייתי ביותר, שאם לא מטפלים בו – הוא עלול להדיר את הסובלים ממנו מקבלת שירותים בנקאיים בסיסיים לאורך שנים. לדברי עו"ד בר אל, ההכרזה מתבצעת על פי חוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א-1981, ונכנסת לתוקף כאשר עשרה שיקים לפחות מסורבים על ידי הבנק במהלך תקופה של 12 חודשים רצופים. מצב זה מוביל לסיווג החשבון כ"חשבון מוגבל" ולרישומו של בעל החשבון ברשימת הלקוחות המוגבלים, המנוהלת על ידי בנק ישראל.
השלכות ההגבלה חמורות ומשפיעות על כל היבטי ההתנהלות הפיננסית של הלקוח. בראש ובראשונה, הוא אינו רשאי למשוך שיקים מחשבונו למשך שנה. בנוסף, מידע על הגבלת החשבון מדווח למערכת נתוני האשראי של בנק ישראל, שבה משתמשים בנקים ומוסדות פיננסיים לצורך הערכת סיכון אשראי. לדברי עו"ד בר אל, דיווח שכזה גורם לפגיעה משמעותית בדירוג האשראי של הלקוח, מה שמצמצם את אפשרויותיו לקבל הלוואות ואשראי בתנאים טובים – אם בכלל.
במסגרת הערר, שהוגש בשם הלקוח נגד הבנק ובנק ישראל, טען עו"ד בר אל, כי בנסיבות המיוחדות של המקרה יש לבטל את ההגבלה. לדבריו סעיף 10(4) לחוק שיקים ללא כיסוי, מסדיר מקרים חריגים שבהם סורבו המחאות, בשל נסיבות מיוחדות, ביניהן נסיבות בריאותיות.
בנוסף, ביקש עו"ד בר אל מבית המשפט להורות לבנק ישראל למחוק את המידע על ההגבלה ממאגר נתוני האשראי אותו הוא מנהל.
הבנק טען בתגובה כי ההגבלה הוטלה כדין, בהתאם להוראות החוק, וכי לא ניתן לגרוע את המחאותיו של התובע ממניין השיקים שסורבו, שכן תקופת ההגבלה הסתיימה. עם זאת, הבנק הותיר את ההחלטה לשיקול דעת בית המשפט, תוך שמירה על עמדתו כי פעל על פי החוק. נציגי בנק ישראל טענו כי הבנק אינו צד ישיר לערר, שכן הוא איננו הגוף המטיל את ההגבלה, אלא רק מנהל את מאגר נתוני האשראי.
לטענת בנק ישראל, אם בית המשפט יורה על ביטול ההגבלה, המידע הרלוונטי יימחק מהמאגרים, ולכן הבקשה לסעד הצהרתי תתייתר. בנוסף, הוסיפו נציגי בנק ישראל, כי הם תומכים בהסרת המגבלה בשל נסיבותיו המיוחדות של המקרה. השופטת אושרית הובר היימן מבית משפט השלום ברחובות, קיבלה את הערר והורתה על ביטול ההגבלה לתקופה שבין נובמבר 2019 לנובמבר 2020.
בנוסף, קבעה השופטת כי המידע על הגבלת הלקוח יימחק ממאגר נתוני האשראי של בנק ישראל, ובכך יחזור רקורד האשראי שלו ויהפוך לנקי.בהחלטתה ציינה השופטת כי מדובר בנסיבות חריגות, שבהן התובע היה מאושפז בתרדמת ולא יכול היה לפעול למניעת ההגבלה.
עוד ציינה השופטת כי עמדת הבנק שהותירה את ההחלטה לשיקול דעת בית המשפט, חיזקה את ההכרעה משיקולי צדק. בנוסף, החליטה השופטת לא להטיל הוצאות על הצדדים בשל העובדה כי סביב הסוגייה לא התנהל כל דיון, והחלטתה ניתנה בהיעדר הצדדים.
