כשרואים את שוער הנוער של מ.ס אשדוד, רועי לוי עומד בטוח בשער, הדבר האחרון שעובר בראש הוא שהבחור הזה עבר אירוע קשה עם משפחתו ב-7.10. לא רבים יודעים שבמזל גדול לא נקלעו למושב אוהד בו הוא גר במועצה האזורית אשכול מחבלי נוח'בה. רועי שחדור מטרה להצליח הן בנבחרת, הן באשדוד ואולי בעתיד אפילו באירופה, לא שוכח לרגע את מה שעבר, לא שוכח את בת דודתו שנרצחה בחזרה מהמסיבה בנובה, ומבין שמהמקום הזה הוא צריך רק להעצים את עצמו ולהיכנס לפרופורציה ולהצליח.
רועי לוי, בן 18 ושלושה חודשים. 1.86. מ', עומד בשער של קבוצת הנוער של אשדוד אותה מאמן אבי אבינו. הוא זכה עם הקבוצה בגביע המדינה, וגם מגן על שער הנבחרת עד גיל 19 של אופיר חיים ("יש לי רק דברים טובים להגיד עליו ועל הנבחרת") איתה הוא הגיע לשלב העילית בחודש מרץ בסרביה, משם תגיע קבוצה אחת לאליפות אירופה, כשישראל יכולה להיות הקבוצה הזו.
הדרך של רועי לוי למקום שלו היום עברה עם הרבה עבודה הרבה אופי והרבה אמונה בעצמו בלי להישבר, גם ברגעים הפחות טובים. עד גיל נערים הוא שיחק בקבוצת אשכול, אח"כ עבר למ.ס באר שבע ובאמצע העונה הגיע למ.ס אשדוד, כשהגיע בעצמו להתרשמות בקבוצת נערים ב'. משם יצא לאחר עונה להשאלה לרעננה וחזר לאשדוד לקבוצת הנוער. ההורים איציק וענבל היו צמודים ותמכו. לוי לא ויתר גם כשנסע כל יום לרעננה מביתו. לוי: "היה לי לו"ז, הייתי קם בשש שבע בבוקר, הולך לבית ספר ל-4 שעות, נוסע לרעננה וחוזר הביתה בשעת לילה. כשחזרתי הכל חיכה לי בבית". רועי יודע שספורטאי צריך אופי חזק להגיע למקום שהגיע.
רועי כאמור גר במועצה אזורית אשכול, עם הוריו ושלושת אחיו. המושב שלו הוא בין כרם שלום לבארי. השמות האלה הפכו לשמות בהיסטוריה של ישראל מאז 7 באוקטובר. רועי לא שוכח אף רגע. הוא עבר אותם על בשרו.
רועי איפה היית ב-7.10?
"הייתי בבית. הייתה חופשה, ולא הייתי באקדמיה של אשדוד. קמתי לבוקר של טילים. חשבנו כל המשפחה שקמים לעוד סבב. עוברות שעה ושעתיים והתחלנו לקבל הודעות שיש מחבלים בישובים הסמוכים אפילו במבטחים, שזה 2 דקות נסיעה מהבית שלי".
שמעת משהו?
"שמעתי יריות. קולות של קלצ'ניקוב, של טילים. שמענו את הירי של המחבלים בישוב לידנו וכל מה שנשאר זה להתפלל שלא יגיעו אלינו".
מה עובר לך בראש שאתם מבין שאתם אולי הבאים בתור?
"פחדנו שיגיעו מחבלים למושב לבתים. חשבנו מה נעשה? נסתתר בממ"ד? התחילו להגיע סרטונים שראיתי של החברים. שאתה מכיר ומזהה את המקומות. סרטונים של המחבלים על הכבישים, המחנכת שלי בתיכון נופי הבשור, שגרה בבארי, העלתה סרטון בקבוצה של הכיתה שרואים טנדרים עם מחבלים אצלהם".
ואתה חושב על הסוף?
"אתה מתפלל לנס. שומעים שהצבא לא מגיע. עד שהגיע לקח זמן רב".
באותם רגעים בקבוצה באשדוד היו בלחץ לשלומו של רועי ומשפחתו. הם יצרו איתו קשר בכל רגע. רועי: "כל כמה דקות בדקו שאני בסדר. גם מהאקדמיה התקשרו גם מההנהלה, בנוער, המאמנים, כולם. דאגו איפה אני, איך אני מרגיש? זה לזכות המועדון. לא אשכח את זה".
אני מבין שה-7.10 באוקטובר לא פסח לצערך גם על המשפחה שלך
"בת הדודה שלי, שיר ירון, בת 21 בסך הכל, שעוד הייתה איתי בסוכה בשישי בערב, נרצחה. היא הייתה בנובה במסיבה וחזרה עם כמה חברים .הם הגיעו לצומת מבטחים ושם תפסו אותם מחבלים והרגו את כולם".
רועי לא שכח את שיר ברגע אולי הכי גדול שלו בקריירה עד כה. כשאשדוד זכתה בגמר גביע המדינה לנוער.
לוי: "בגמר עיליתי עם חולצה ששיר מופיעה עליה עם הכיתוב – "עד אחרי הנצח". זאת חולצה שאמא שלה הכינה לזכרה. חלמתי על זה שבגמר אחשוף את החולצה אחרי שאזכה. ואקדיש גם לה את הזכייה הזו".
אתה חושב עליה?
"כל יום אני חושב על זה. היא הייתה בת הדודה הגדולה שלי. היה קשר טוב בנינו".
כמה רועי חזק באופיו ניתן ללמוד מהסיפור הבא. רועי ומשפחתו פונו לשלושה חודשים למשאבי שדה. קיבוץ בנגב. מאוקטובר עד ינואר. רועי ניסה לשמור על שגרה. יום אחד לאחר שפונה, התחיל להתאמן ושמר על כושר. בנוסף הגיע אליו המאמן האישי שלו, אבי לוי, לעשות לו אימונים אישיים. הוא שמר על קשר גם עם רפי כהן, מאמן השוערים בנוער באשדוד, שמלווה אותו כבר כמה שנים ורועי מאמץ בשקיקה כל טיפ ותובנה של כהן, שהיה שוער נבחרת ישראל הבוגרת שנים רבות בעצמו.
רועי, אחרי שעברת אירוע כזה טראומתי, איך זה השפיע עליך. אתה רואה הדברים אחרת?
"קבלתי הרבה פרופורציה בחיים. אני יודע להרים את עצמי מהר מאוד במצבים שקשה לי בהם".
רועי, אתה חושב על הבוגרים באשדוד?
"כן בטח".
שנה הבאה את אמור לעלות לבוגרים
"בעזרת השם כל דבר בזמנו. אני מאמין שאתפוס את מקומי בסגל. בעזרת השם אח"כ להרכב".
ומה הלאה? מה החלום?
"להגיע לרמות הכי גבוהות לליגות של אנגליה וספרד. לפני כן למצוא את מקומי בקבוצה הבוגרת בעזרת השם. להמשיך משם לכבוש מטרות להציב יעדים חדשים עם הקבוצה והנבחרות כולל הבוגרת ולהגיע לחמשת הליגות הבכירות באירופה".
.
