השבוע היה יום היסטורי למדינת ישראל. לוחמי יחידת הקומנדו של חיל האוויר כבשו את החרמון הסורי – כחלק מפעולה שנועדה לשפר את האחיזה של הצבא במרחב, ובייחוד על הפסגה שחולשת בתצפית ואש על יתר שלוחות החרמון. ההודעה הזו שמחה רבים על כיבוש הנקודה האסטרטגית הזו.
הידיעה הזו החזירה 51 שנים אחרונה את אבי (אלברט) שריקי, 72 מאשדוד, שלקח חלק בקרב קשה ועקוב מדם עם חבריו לגדוד 51 של גולני על כיבוש החרמון הישראלי מידי הקומנדו הסורי, קרב שבו חברים רבים שלו לא ירדו מההר ונתנו את חייהם. אבי שריקי היה בין אלה שעברו את הקרב הקשה, כבשו את ההר וחזרו לספר.
בריאיון שנערך איתו בעבר הוא תיאר את יום כיבוש החרמון שלו ושל חבריו בגדוד 51 של גולני שנבחר לכבוש מחדש את ההר מידי הסורים במלחמת יום הכיפורים. אבי: "לקראת הבוקר ראינו מסביבנו את חברינו מוטלים מתים. הסתערנו בחמת זעם על הסורים והצלחנו להכניע אותם".
חזרנו השבוע אל אבי (אלברט) שריקי ושאלנו אותו כיצד הוא מרגיש עם הידיעה על כיבוש החרמון הסורי על ידי צה"ל
אבי שריקי: "שמחה גדולה פקדה אותי ששמעתי על כיבוש החרמון הסורי ללא אבדות. 51 שנים חלפו מאז הקרב המר בכיבוש החרמון הישראלי במבצע "קינוח". לפני כניסתנו אמרו לנו שהחרמון הוא העיניים של המדינה, ואכן ככה פורסם ע"י חברי בני מסס לדעתי. עין אחת נמצאת היום בחרמון הישראלי והעין השנייה הינה החרמון הסורי, שעכשיו בידנו. החרמון הסורי שהוא נקודה חשובה בשליטה הישראלית על סוריה, צופה לעבר דמשק. ההחלטה המהירה של צה"ל הייתה נכונה ובזמן הנכון בכדי לקדם כל תוקפנות מצד אויבינו שבסוריה. אולי זה ישים קץ סוף סוף לאיבה ביננו. הלוואי".
מה איתך באופן אישי? מאז הקרב הנורא ההוא על ההר בשנת 73 עברת תקופה לא פשוטה וסבלת מפוסט טראומה.
"ברוך השם. משרד הביטחון דאג שהטיפול בהלומי הקרב יהיה בראש מעייניו, ואכן יש התקדמות גדולה בשיקום. רק שימשיך ככה אמן".
