הקב"ה קרוב לשוועת עניים שנאמר "שוועת עניים אתה תשמע" לפיכך צריך להיזהר בצעקתם ביחוד אם הוא קרוב אליך פיזית או נפשית. כותב הרמב"ם בהלכות מתנות עניים – כל הרואה עני מבקש ומעלים עיניו ממנו ולא נתן לו צדקה עובר בלא תעשה שנאמר לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון מכאן ברורה חובתנו לשמוע את זעקת הדל לא להתעלם מבקשותיו של העני הרי אין זה מן הדברים הקלים לפשוט יד להתחנן ולבקש ואם אדם כבר מוכן להתבזות ולבקש את רחמי הציבור מחובתנו לשמוע את זעקתו, וגם אם אין לך כסף לעזור אפילו החיוך או הפנייה אליו מרוממת את העני ונותנת לו תחושה של שווה ולא של מסכן. וכבר אמרו על רבן גמליאל שבכה עם שכנתו שהייתה בצרה עד שנשרו ריסי עיניו, חז"ל ביקשו להדגיש לנו כיצד יש להתייחס למצוקת הזולת להרגיש את הכאב בדיוק כפי המבקש. מסופר על רבי אריה לוין זצ"ל שהלך עם אשתו לבית הרפואה וכשנכנסו לרופא ד"ר נחום קוק התלונן הרב בפני הרופא "כואבת לנו הרגל".. זה לחוש את השני ברמה שגם לך כואב בצער חבריך. אגב לחוש את כאב חברך בירושלים היה בית חולים למצורעים ל"ע כמובן שחוץ מרופאים שהיו מכוסים בבגדים סטריליים ומסכות אף אדם לא העיז להתקרב חוץ מאותו צדיק רבי אריה לוין שחש את המצוקה להיות בבית חולים שכזה בלי שאף אדם יבקר והיה נכנס לשם באופן קבוע ודואג להם לתפילין ולכל מחסור שהיה, דבר לא נתפס כמובן. את מצווה זו של לעזור לכל אדם יש לקיים לא רק מתוך רחמנות ורגש של חמלה אלא כציווי של הקב"ה המצווה אותנו מפורשות לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך. להיות קשוב לאדם האחר גם אדם מן הרחוב שאינך מכיר אותו אך רואה אתה אדם בצער תעצור רגע ממרוץ החיים ותפנה אליו אולי תוכל לסייע לו, וגם אם לא עצם הפנייה שלך אליו היא כבר מקלה מהצער שלו. ואולי כדאי באותו זמן לחשוב כיצד אתה היית רוצה שיתייחסו אליך אם אתה היית המבקש או אם בנך נקלע למצוקה כלכלית והיה זקוק לסיוע בוודאי היית מבקש שיפתחו את הלב ואת היד וכל אדם יעשה מאמץ לסייע אף למעלה מיכולתו. ידועה מצוות הצדקה שבכוחה להשפיע בעולמות העליונים אך רב כוחה גם בעולם הזה שעליה נאמר "וצדקה תציל ממוות".
מובא בספרי דברים פרשת כי תצא "ועיקר גודל מצוות הצדקה לעשות בצנעה ככל מה דאפשר ואז יתרומם ויתעלה מאוד. ותדע כי צריך לעשות הכל בהשכל ובדעת כי אם הוא עני הגון או שאתה מסופק שהעני יתבייש שנותנים לו צדקה אז צריך ליתן לו בסתר כי זה גדול מכולם. ואמרו רז"ל במסכת חגיגה כתיב "כי את כל מעשה האלוקים יביא במשפט על כל נעלם אם טוב אם רע", אמרי דבי רבי ינאי זה הנותן לעני בפרהסיא שחושב שעושה מצווה אך גם בייש את העני וגם קיבל שכרו בעולם מהגאווה שעשה עצמו כאחד התורמים הנדיבים… אמר רבי ינאי לאותו אחד שנתן בפרהסיא מוטב שלא נתת מאשר נתת לו וביישתו ומובא בשולחן ערוך בהלכות צדקה שגדול מכל הצדקות אם נותן ואינו יודע למי נותן וגם המקבל אינו יודע ממי מקבל שכך גם אם יתקל בך ברחוב או בכל מקום לא יתבייש ממך וגם אתה לא תרגיש גאווה הינה האדם שעזרתי לו.
כמה עוצמה יש בתורה הקדושה שלנו לחשוב על כל אדם עד הפרט הכי קטן ברמה של להרגיש את הזולת ולדואג ולעזור לו ומעל הכל לא לבייש אותו. יהי רצון שנזכה תמיד לתת באהבה ורוחב לב ותמיד להיות לעזר לכל אדם ולקדש שם שמים בעולם.
זכות התורה תעמוד לכלל ישראל ולכל חיילנו היקרים ולהשבת החטופים שלנו לביתם בריאים ושלמים הן בגופם והן בנפשם אמן!
שבת שלום ומבורך עם ישראל וחודש אלול מבורך ומוצלח הן ברוחני והן בגשמי.
