אומר רבינו בחיי זצ"ל, אם היה יודע האדם כמה ה' יתברך אוהב אותו ומרחם עליו, שומר עליו ומוליך אותו בכל רגע ובכל בחירה בחייו הוא היה שמח ומודה לו תמיד. ה' יתברך מדריך אותך בכל רגע, בכל פעולה ובכל החלטה ובוחר תמיד את הטוב ביותר למענך, אין דברים רעים משמיים אין סתם עיכוב לאדם כל 'תקלה ועיכוב' או כל דבר שלא הולך כמו שרצינו הולך בדיוק כמו שה' יתברך תיכנן במיוחד בשבילי ולטובתי, כי אין מישהו שאוהב אותי כמו אבא שלי רק תבטח בו.

אומר רבי מאיר בעל הנס בשם רבו רבי עקיבא ע"ה לעולם יהא אדם רגיל לומר "כל מה דעביד רחמנא לטב עביד" (כל מה שה' יתברך עושה הכל לטובה) ועל גודל התועלת באמירה מובא בספר קדושת לוי שכתב "סנגורן של ישראל" רבי לוי יצחק מברדיטושב זי"ע שע"י האמירה והמחשבה שהכל לטובה, מתהפך ממש לטובה ולברכה וזוכה לראות במו עיניו שזה באמת לטובה. ולמעשה כן היה עם רבי עקיבא שאמר על כל דבר "כל מה דעביד רחמנא לטב עביד וראה אח"כ במו עיניו" איך שעל ידי אותם הדברים שלכאורה היו נראים רעים דווקא על ידם ניצל ממוות כמסופר בגמ' .

והקדושת לוי מוסיף ואומר שיתהפך הכל לטובה, כמו שהיה בימי מרדכי ואסתר דהיינו שעוד חוץ ממה שהכל טובה, עוד ירוויח כהנה וכהנה כמו מרדכי הצדיק שמלבד מה שניצלו עוד עלה מרדכי לגדולה ולעשירות כידוע במגילה. על ידי שמאמין ואומר שזה לטובה הכל, באמת מתהפך לטובה גדולה מאד.

מסופר על מלך אחד ששאל את החכם של היהודים "אתם אוגרים מצוות לעולם הבא אך אינכם יודעים שכרכם, מפני מה לא רשום בתורה שכר של כל מצווה?" ענה לו אותו חכם, "יצווה המלך מפועליו שיכרתו את עציו הנמצאים בגינת המלך ולכל עץ תנקוב בשכרו כמה יגיע לאותו הפועל בסוף העבודה". המלך ציווה כדברי החכם והינה המלך רואה שכולם רצים ועמלים על העצים שמחירם גבוה, ואילו על העצים "הזולים" אף אחד לא משתדל וטורח. אמר החכם לאותו המלך, "אצל ה' יתברך כל מצוותיו שוות ואנו מחויבים לכל מצווה ומצווה בין קטנה לגדולה, כי כך ציוונו ה' יתברך ולא שאנו עמלים כי כך נקבל שכר גבוה יותר.  ולכן כל המצוות שוות ולא ניקבו בשכר על המצוות".

"כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה"

ישנה מחלוקת בין חכמים לרבי שמעון בר יוחאי זצוק"ל. חכמים אומרים שצריך להאמין בה' שהוא זן ומפרנס ובד בבד צריך לעשות השתדלות כדי שהפרנסה תגיע לביתך, ואילו רשב"י חולק ואומר שצריך אדם להאמין בה' יתברך והכל יגיע עד אליו.

אומרת הגמרא הרבה ניסו כרבי שמעון ולא עלתה בידם וניסו כחכמים והצליחו.

אין זה אומר שדעתו של רבי שמעון בר יוחאי איננה הנכונה, אלא שרשב"י היה באמונה גדולה וכאדם שמאמין בצורה עצומה בה' שהוא מחייה אותו בהכל אז כך ה' נוהג עימו, ולכן הכל הגיע עד אליו. מסופר על רבי שמעון כאשר ברח מהרומאים והתחבא במערה עם בנו רבי אלעזר הוא לא לקח עימו אוכל או צידה לדרך, ולפני 2000 שנה לא היו לך בדרכים תחנות דלק להצטייד, אלא מה שלקחת זה מה שיש לך, ובכל זאת בטח בה' יתברך שהוא זן ומפרנס לכל. ולכן זכה וגדל לו עץ חרובים שממנו אכלו ונברא לו מעיין על מנת שיוכלו לשתות. אבל אילו אדם רגיל אין אמונתו חזקה כרבי שמעון אז צריך לעשות מעשה של השתדלות, אך עם כל זאת הוא צריך לזכור שמי שמניח לחם על שולחנו זה הקב"ה בלבד ולא כוחו או שעות העבודה הנוספות שעשה החודש. תעשה את מאמציך כאדם אך בסופו של יום הכל מאבינו האהוב שדואג לנו מהתחלה ועד הסוף

תזכרו תמיד את דברי דוד המלך ע"ה "השלך על ה' יהבך והוא יכלכילך" יהבך מלשון רצונך\ מבוקשך. יהי רצון שזכות דברי התורה יעמדו לעם ישראל ולכל חיילנו היקרים ולהשבת החטופים שלנו לביתם בריאים ושלמים אמן!!

שבת שלום ומבורך ובשורות טובות על כלל ישראל!