כשהייתי אמא צעירה, גם אני ביקשתי מהסבתות עזרה. יש מצב שעיקמתי אף, ולא פעם אחת בוודאי כשקיבלתי סירוב, והסבתות לא רצו לשמור על ילדיי… אני חייבת להודות שאמי ז"ל הייתה סרבנית סדרתית… בעוד חמותי ז"ל, הייתה בייביסיטר אמיתית.
אז לא הבנתי מה שאני יודעת היום בבטחה… בגילנו המופלג, לשמור על הנכדים, קשה המלאכה. אמר אדון קהלת שהוא שלמה המלך, החכם באנשים… "עת לכל דבר, עת לעבוד ועת לנוח, עת לחלום ועת להגשים". וכשהייתה העת לטפל בילדים שלנו, עשינו זאת היטב, והנה כשעכשיו התבגרנו, חייבים ילדינו בנו להתחשב. כמעט אין זוג צעיר שלא מתכנן חופשה באיזה אתר, כשברור מאליו שאת הילדים ישימו אצל סבא וסבתא למשמר.
אז אני פה לתת לכל הסבתות כוחות, כוח להגיד לא. לא בא לי להיות בייביסיטר כדי שאתם תוכלו ליהנות. לא בא לנו להתעורר בלילה מבכיו של תינוק. לא בא לנו להחליף חיתולים, כשאתם מבלים באיזה אי ירוק. להגיד לא, לא יהפוך אותך לסבתא פחות אוהבת, מותר לך לדאוג לעצמך, וזה לא יהפוך אותך לפחות מתחשבת. מקובל עליי פה ושם לעזור כשאין ברירה… אבל אף אחד לא יהפוך אותי לבייביסיטר במשרה מלאה.
יש לי כמה חברות ואומר זאת בעדינות, כבר לא ממש צעירות, והן נקראות לדגל, לשמור על הנכדים ולא חושבות לסרב. הן מתייצבות באפיסת כוחות, עם הלשון בחוץ… תמיד תהיינה באזור כשמישהו מהילדים לחוץ. הן לא תסרבנה פקודה, גם אם קשה להן מאוד, הן תחשובנה על כולם ועל עצמן, פחות.
אז ילדים נחמדים, חתנים וכלות… עם כל ההבנה שאתם רוצים ליהנות ולבלות… עם כל הרצון שתבנו זוגיות טובה שדורשת פה ושם חופשה, קצת התחשבות בנו הסבים והסבתות בבקשה. עוד לא תמו חיינו, גם לנו יש ימים בהם אנחנו מחפשים את עצמנו. מותר לנו סתם להתבטל, פשוט לא לעשות כלום… לשבת בבית בסתלבט, לראות סרט טוב, כמו מלך היקום, וגם במצב הזה סבא וסבתא יקרים, מותר לנו להגיד לא להורים הצעירים. נכון שנכד הוא יצור מתוק מאין כמותו, הוא שנתן לנו את התואר סבתא בלידתו. כל חיוך שלו ממיס את הלב, אתה מפנק אותו במתנות ובצעצועים שהוא אוהב, לא עובר יום שאתה עליו לא חושב.
אז אחרי חודשי הקיץ הארוכים, בהם הילדים שלנו לעזרת הסבא והסבתא היו זקוקים. אני באופן אישי מכריזה על שביתה שכזאת, מוכנה להיות בייביסיטר לשעות בודדות. אני מכריזה על עצמי כברירת מחדל אחרונה, רק אם לא יהיו נתיבים אחרים, לשמור על הנכדים אהיה מוכנה.
