כשאנחנו מחזירים את נווה שלום כהן עשרה חודשים לרגע הארור ההוא ב-7.10, הכל חוזר אליו. כאילו הרגע הוא היה שם. "ריח" הגופות והמראה שלהן שוב עולים בזיכרונו. רגעים שכנראה לא ישכח לעולם.
נווה שלום כהן (35), מאזור ו' באשדוד, הוא מפקד יחידת הג'יפים של מרחב דרום בארגון 'ידידים'. הוא נשוי למיריאל ולהם 4 ילדים. נווה מתנדב כבר 12 שנה ב'ידידים' שם הוא אחראי על הג'יפים במחוז דרום, שזה במילים אחרות מגדרה עד אילת. במחוז שלו 600 ג'יפאים ב-3 יחידות מרכבה סופה וצפע ובארגון הארצי הכולל ב-16 יחידות ג'יפים, יש למעלה מ-7 אלף מתנדבים. הכל הוא עושה בהתנדבות מלאה, כמו גם חבריו. בחייו הפרטיים הוא סמנכ"ל ביצוע בחברת 'מיטב הארץ' מאשדוד בענף הבנייה. רגע יש עוד, הוא גם מתנדב ב'איחוד הצלה', שם הוא חובש ונהג אמבולנס.
כהן שראה לא מעט במהלך התנדבותו, לא זוכר משהו שדומה בהיקף האסון שלו למה שראה בשבת 7 באוקטובר. באותה השבת היה נווה בבית הכנסת 'נר דוד' שברובע ט' בעיר. במהלך התפילה החלו האזעקות ובהרגשה הפנימית שלו הוא הבין שזה לא משהו רגיל אלא התקפה יוצאת דופן. תוך כדי הגיעו אנשים נוספים לבית הכנסת וסיפרו שיש חדירה של מחבלים והשתלטות על ישובים בעוטף. הנייד של נווה היה סגור בגלל השבת. הוא לא ידע אם לפתוח או לסגור. בסוף החליט להשאירו סגור.
בצאת השבת, שפתח את הנייד הוא גילה עשרות הודעות ביניהן הודעות של חברים בעוטף או של חברים שהילדים שלהם, או מי שהם מכירים, נמצאים באזור המסיבה ברעים ומתחבאים שם, ואם יש דרך לשנע אנשים לחלץ אותם. כשפתח את הנייד הטלפון גם צלצל מיד ומהצד השני היה חבר נוסף של ארגון ידידים, עידו פרי, שסיפר שהוא והרב ליאור ועקנין, מנהל סניף אשקלון, נמצאים באזור משעות הבוקר, וסיפרו כי פינו מקצ"א, דרומית לאשקלון, שתי גופות.
עידו סיפר עוד כי אח"כ הם הגיעו לנתיב העשרה ועבדו עם הכוחות לפנות חללים לבית החולים ברזילי. הוא סיפר כי "המראות נוראים והכל שרוף ומחורר". עידו הוסיף ואמר שחייבים את נווה ואנשיו, וכל מי שיכול להגיע מהארגון, ולא רק.. לזה התווספה מאוחר יותר פנייה לעזרה מזק"א.
נווה לא חשב פעמיים. הוא מיד התחיל לגייס כוחות לעזרה פיזית כמו גם רכבי שטח ונגררים לשם פינוי גופות. נווה דיבר עם נציגים של הארגון בכל הארץ ואכן הגיעו מכל האזורים. נווה: "היינו כ-15 ג'יפאים. הגיעו מאשדוד, אשקלון, הוד השרון, מרכז הארץ, כל מי שיכול היה להגיע מ'ידידים' הגיע'". נווה ביקש שבכל ג'יפ שיהיו לפחות שני אנשים, כשאחד מהם חמוש, מאחר ועדיין היו קרבות באזור.
בסביבות השעה 9 בערב במוצאי השבת, התכנסו כולם, כולל בן זוביב מפקד יחידת מרכבה, יחידת הג'יפים של לכיש ואבי ביטון, מוקדן אחמ"ש דרום, שהקימו עם נווה ואנשי ארגון 'ידידים' חפ"ק בבית המתנדב של ידידים באשקלון, ומשם נערכו לתדרוך ויציאה לכיוון המסיבה ברעים. "למרות שהבנו שיש שם הרבה נפגעים והרוגים, לא הבנו את ממדי האסון ברעים", נזכר כהן.
ואז הגיע הכוח לרעים. נווה שלום כהן מספר מה קרה ברעים ומתרגש גם כעת: "ברעים התבקשנו להיכנס לשטח המסיבה לאסוף כמה שיותר גופות ולהביא אותם לחפ"ק זק"א שהיה באזור. הדרך לשם הייתה קשה. גופות חרוכות, רכבים שרופים. הרגשה של מוות באוויר. אתה רואה אנשים מוטלים על הכבישים. אתה לא מאמין שזה אמתי, אתה חושב שאתה בסרט. לא משהו שאפשר להסביר אותו. נסענו בזיג זיג בין גופות ורכבים שרופים עד ההגעה לשטח המסיבה, ושם פשוט המראה היה מחריד".
כהן אוסף את הכוחות וממשיך לתאר: "אתה נכנס לשטח המסיבה. כל גי'פ נסע לכיוון מסוים לפנות מאזור אחר במסיבה. ראינו הכל. ידיים ורגליים קטועות. גופות שנשרפו ולא נותר מהן כלום. מראות מאוד קשים. גופות מתחת לעצים ובתוך הבר של המסיבה. ראינו גופות שעברו התעללות מאוד קשה. חיה אוכלת בשביל לאכול, זה היה מעבר לחיה. אפילו את התואר חיה אי אפשר לתת למרצחים האלה".
זה עוד מלווה אותך 10 חודשים אחרי
"ברוך השם עשינו שיחות עם "חוסן" של איחוד הצלה ושחררנו. אין זמן לשקוע בדברים האלו פשוט התמקדנו בעשייה ואיך לעזור ולתמוך מהעורף כמה שאפשר . אבל עדיין הריח והתמונות של הגופות תמיד יישארו בזיכרון".
כמה שעות הייתם שם?
"היינו באזור המסיבה משעה 9.30 בערך בלילה במוצ"ש עד השעה 4 וחצי בבוקר. כ-8 שעות. כשבבוקר שמענו את החדשות, העריכו שם שיש במסיבה 100 נרצחים. הבנו שלא מבינים את גדול האסון כי אנחנו בעצמנו פנינו כ-200 גופות. זה לא כלל את מה שראינו אח"כ בחפ"ק זק"א".
נווה לא יכול היה שלא להכניס את הפן האישי ברגעים האלה: "האירועים האלה מביאים אותך למקום האישי. החברי. באותם רגעים אתה חושב על המשפחה, החברים. תוך כדי פינוי התבשרנו ששני חברים מ'ידידים', שני כוננים, נעדרים ולא יודעים מה איתם. אחד מהם היה בזיקים ואחד במסיבה. בסוף הסתבר לצערנו כי אלי אוזן מאשדוד, חבר יקר, נרצח במיגונית בזיקים ובאזור המסיבה ברעים חיפשנו גם אלכס לבונוב מאשקלון, שעד היום לא יודעים מה אתו".
מה אתה לוקח איתך מהיום הנורא הזה?
"לשמור ולהגן על התא האישי שלי. להיות ערני לסביבה שלי, משם אתה לא יכול לקחת כלום. אתה לא רוצה לקחת. הרצון הוא לנסות לשכוח את המראות".
לנווה חשוב להבהיר עד כמה ארגון 'ידידים' הוא ארגון שמסמל את הישראליות. את האחדות. אחרי מה שראה הדבר הכי חשוב לו הוא היחד שלנו כעם. שם מבחינתו כוחנו: "הארגון שלנו הוא לא רק ארגון של פנצ'רים ושקיעות רכב בשטח. היתרון הגדול שלנו הוא היכולת לעבור ממצב שגרה לחירום בשניות. הארגון שלנו הוא עוגן אזרחי שמאחד את העם. בארגון שלנו תמצא את כל המגזרים. תמצא אחדות".
