לא. ועוד פעם לא. סופית לא. זה לא מעניין לי את המקום עליו אני יושב. ממש ככה. היורו לא מעניין אותי. אל תתבלבלו, אני עדיין חולה על כדורגל, מאוד. לא רוצה להבריא ולא מחפש תרופה, אבל היורו לא בא לי טוב בגוף.
ברור לי שיש מי מכם ששולח אותי להסתכלות מהירה בהתאחדות לכדורגל, אבל זה מיותר. אני פשוט ל רוצה כדור אחר, טוב לי עם הכדור שנותנים לי בארץ. הוא אולי נראה חיוור יותר, אבל אותי הוא הכי מסנוור.
הנה אני מתוודה. אני משה סידי אוהב כדורגל ישראלי (עכשיו תורכם להגיד – "אוהבים אותך משה"). אין לי בעיה לראות איזה תקציר מליגה אירופאית בכירה, אבל מבחינתי את המשחק עצמו אני אוהב בגרסה המקומית. נכון שהוא פחות טוב, נכון שהוא פחות מהיר, נכון שהוא נטול שערים בכלל (כמעט), אבל הוא שלנו. הוא מסקרן אותי ברמה הפחות טובה שלו, הוא מסעיר אותי באיטיות שלו, הוא מקפיץ אותי בשערים הלא שכיחים שלו. יותר מעניין אותי לעשות איזה סיבוב (רונדל בשפת בני זמני) בי"א, או בבלומפילד, או לא משנה איפה על הדשא המצהיב שלנו בקיץ, מאשר לראות את רונאלדו. נשבע לכם בכל הקדושים…נשבע בקדושי הכדורגל. נשבע במוצי ליאון ובמקרייב…(במקרה, או לא, שניהם בולגרים)
אז סבבה לראות מה עשתה איטליה, או גרמניה (אני נגדה באופן היסטורי) או אפילו אם אנגליה הלוזרית הגיעה לשלב שממנו תודח, אבל בעיקר תנו לי לראות איזו רשת מתרוממת בליגת העל שלנו, זה עבורי העולם…זה שקוראים לליגה שלנו ליגת זירו, לא אומר שהיא כזו…וחוץ מזה בואו נראה את אירופה והעולם מסתדרים בלי אפס….
