הטורים האלה הם פרי עמלי. פרי התאמצות שכלית שמביאה אליכם את המיטב שמפיק המח הקודח שלי. לפעמים הוא קודח מידי, אבל זה סיפור אחר לגמרי. סיפור שלא פעם מוציא אותי עם כאבי ראש לא קטנים.
הפעם הטור הזה נולד ממשפט אחד. משפט קטן של אישה לא קטנה בכלל. לא נגיד את שמה, הגברת ד', זו שחולקת איתי ימים וגם לילות… אומנם לאחרונה פחות לילות, אבל זה גם סיפור אחר, שממנו לא פעם אני קם ללא כאבי גב… כי יש יותר מקום.
הטור הזה הוא טור שישנה לכם את החיים. משפט אחד שמביא אותי ממקומות רעים שבנבכי המח שלי, אל מקומות טובים בנימי הנפש… כשאני חושב, חושד, מתלבט, מתווכח, בועט, מתחלף, עם האיש ההוא "שגר" אצלי. הזעפן/כעסן. נשבע לכם בכל הקדושים, משפט כזה קטן גדול, שהחל מהרגע שתסיימו לקרוא יהפוך למטבע לשון אצלכם. אני מוכן להתערב על זה בכל מטבע שתבחרו.
אז שבו והסכיתו. או שמא נאמר, השכילו. בכל פעם שאני מתחיל להיות פחות נחמד לגברת ד', או מרגיש חשדן קצת במה שקורה, או סתם מאבד את זה, היא אומרת לי את המשפט הבא – "צא מהחנות הזו שנכנסת אליה"… צא מהחנות הלא טובה הזו של מחשבות טורדניות. צא, אין לך למה להיכנס לשם, כי זה סתם מכניס אותך למקום שאתה לא רוצה להגיע אליו… ואז אני יוצא. מבין שלא "ארכוש" בחנות הזו כלום שהוא טוב. בוודאי לי…
ברור לי שחלק מכם אומר בלב שהגברת ד' אומרת זה בכדי ש"ארד" ממנה וכך תעשה כרצונה. אז קודם כל יפה שאתם דואגים לי. אבל רק אוסיף שממרום גילי (נשארתי יפה אבל… גם עם הקמטים) גילתי שהכל מתגלה, אז עד אז אני לא "נכנס לחנות הזו"…
