אירועי ה-7.10 תפסו את דלפין כמו שאר אזרחי המדינה בתדהמה נוכח ההתקפה האכזרית של מחבלי החמאס על יישובי הדרום. לצד ירי בלתי פוסק אל העיר ואל יישובי הדרום, הבינה דלפין שהיא חייבת להגיע למרפאה ולהעניק שירותי סיעוד חיוניים וחשובים עבור מבוטחי הקופה. "לצד שירותי סיעוד שבשגרה, הבנתי שדווקא באירוע חריג וכאוטי כמו זה של ה-7/10, אנחנו חייבים להיות שם עבור המטופלים ולסייע בטיפול תומך ולתת מענה לכל שאלה ובקשה שתעלה" מסבירה דלפין. "בעלי גויס בצו 8 ושהה במילואים למעלה מ 40 ימים רצופים. נותרתי לבד, ללא סיוע ותמיכה עם שלושה ילדים קטנים ללא מסגרות חינוכיות. מיד הבנתי שהמציאות שלנו השתנתה וקיבלתי החלטה להמשיך ולהגיע למרפאה ולאפשר יציבות ועוגן עבור מטופלים ומטופלות שלנו ופשוט הגעתי אל המרפאה יחד עם שניים מילדיי, כאשר חמותי שמרה על ביתי הקטנה ביחד עם נכדיה האחרים, שגם אביהם גויס".
דלפין הזיזה עלתה לישראל מצרפת בשנת 2015 היישר לאשדוד. בארץ היא הכירה את מיכאל, בעלה שעלה גם הוא מצרפת, השניים נישאו והקימו בית באשדוד. לזוג שלושה ילדים בגילאי 3,5,7.
"סיימתי לימודי אחות כבר בצרפת ב-2010, למרות שלימודי לא קיבלו הכרה בישראל ואני נאלצת להשלים לימודים ברמת גן, עם כל הקושי שבנסיעות והעובדה שעלי ללמוד עם 3 ילדים בבית וכמובן המשמרות במרפאה, לא ויתרתי על המקצוע כי זה מקצוע שממש אני אוהבת, אני אוהבת לעזור ולטפל באנשים יכולתי בצרפת ללמוד מנהל עסקים… אבל בסוף למדתי סיעוד ואני מאוד מרוצה מהבחירה הזו". היא מספרת
איך הצלחת לתפקד כאחות במרפאה בזמן שילדייך נמצאים איתך?
"זו הייתה החלטה מאתגרת אבל לשמחתי הנהלת המרפאה במאוחדת נרתמו למשימה וסייעו לי בהשגחה על הילדים בזמן שאני מעניקה טיפול ועסוקה בפניות מרפאה. מהר מאוד בשיתוף עם הצוותים המקצועיים במרפאה, הצלחנו לייצר מערך של קייטנה עבור הילדים. הצוותים דאגו להם לפעילויות יצירה והפוגה שאפשרו לנו להמשיך ולהעניק טיפול חיוני ולאט לאט הצטרפו אליהם עוד ילדים של עובדים מהמרפאה. הסבנו את חדר האחיות עבורם ומידי יום הם היו מגיעים איתי למרפאה".
יוכי מאיר, מנהלת מרחב אשדוד רחובות בקופת חולים מאוחדת מציינת: "בימים הראשונים של המלחמה, כאשר כל המערכות במדינה לא תפקדו, ומרחב אשדוד היה תחת ירי טילים כמעט בלתי פוסק, פעלנו במהירות כדי לסייע ולתגבר את הצוותים שבשטח ולהמשיך ולהעניק שירותים רפואיים במרפאות בעיר. סיפורה של דלפין ממחיש את ההירתמות של כל הצוותים הרפואיים וצוותי הסיעוד בפרט שעזבו הכול ויצאו להעניק טיפול לכל מי שפגשו בדרך. דלפין, הפגינה גבורה ומסירות יוצאת דופן כאשר החליטה להגיע ולספק שירותי סיעוד חיוניים גם כשבעלה גויס למילואים והיא נשארה לבדה עם שלושה ילדים קטנים. היא שמה את טובת המטופלים לנגד עיניה ועשתה מעל למצופה ממנה. זה החומר האנושי ממנו עשויים אנשי המקצוע במאוחדת. עובדים ועובדות שעושים עבודת קודש יום יום בהגשת טיפול רפואי".
