לסבתא שלי קראו חנה והיא הייתה גרה בתל אביב. לבקר אצל סבתא, היה הבילוי הכי חביב, היא הייתה אישה דתייה עם מטפחת לראשה, אישה נעימת סבר, מסבירת פנים, בעיני הייתה קדושה. אישה יראת שמיים, שאל הדת מעולם לא ניסתה אותי למשוך, קיבלה אותנו כפי שאנחנו, תמיד בנועם וברוך.
היא הייתה מגיעה לבקר, עמוסה בסלים מכל טוב, תמיד ידעה ללטף ולנחם, כשהיה לך עצוב. זו הייתה סבתא שלי, ואהבתי אותה מאוד, ואני בטוחה לכל אחד מכם יש/ הייתה סבתא טובה לא פחות. אבל אלה היו הסבתות של אותם הימים, שחוץ מהבית והמשפחה, לא עניינו אותם דברים אחרים. הסבתות של היום הן מזן לגמרי אחר, הגיל בשבילן הוא רק מספר ועל מנעמי החיים, אינן רוצות לוותר.
הזוי בעיני, שבבחירת מלכת היופי של הסבתות שהייתה לא מכבר, זכתה סבתא בת 40, שאמנם נראית נהדר, אבל להיות סבתא בגיל 40 ולהיראות טוב, זה שונה מלהיות סבתא בת 60 שעדיין זוכה למבטים ברחוב. עצתי היחידה למארגן המופע המרשים, לבחור מתמודדות, שהן לפחות מעל גיל 50.
אז הסבתא של היום, לובשת מכנסי ג'ינס צמודים, הסבתא הזאת אוהבת מועדונים וריקודים. הסבתא של היום שומרת על מראה רענן, הסבתא הזאת דווקא מבשלת מצויין, וגם לאפיית עוגות היא תמצא זמן. הסבתא מהזן החדש מכורה לקניות, אחד הבילויים המועדפים עליה הוא סיבוב בחנויות. היא לא תהסס לטוס לחו"ל עם חברה, סתם כי בא לה לשבור את השיגרה. היא תטוס למדריד, ל"שופינג" בעיקר, היא תטוס לאתונה, לטברנות והאוזו הנהדר.
לסבתא הזאת יש נכדים אהובים, יקרים מפז, מתת אלוקים, היא אוהבת אותם בליבה ובנשמתה, אך הסבתא הזאת – אוהבת גם אותה.
היא אפילו תתנדב לטפל בנכדים בינקותם, בחודשים ראשונים, עת הגיעו לעולם. היא תאמר לילדיה בלי למצמץ או לחשוב, כי טיפול שלה עדיף על הגן הכי טוב. היא תשתדל לא להתערב בחינוך של ילדיה, ההורים, אך הנכדים יודעים שאצל הסבתא הזאת, אין איסורים. אצל הסבתא הזאת, שעת השינה זו המלצה בלבד, אצל הסבתא הזאת עשו לילה לבן, לא פעם אחת. ואכן, נכדים זה שמחה, נכדים זה ברכה, נכדים זה מתת אל לכל משפחה.
אפשר להיות סבתא מעניקה ומכילה, אפשר להיות סבתא שמהחיים גדולה, מתייצבת אל הדגל כשצריכים אותה, גם כשלעיתים, זו משימה לא פשוטה.
אבל, סבתא יקרה, גם אם את אוהבת עד כלות את נכדייך, זכרי שעדיין לא תמו חייך, נסי לחשוב מידי פעם גם עלייך.
