פרשה מיוחדת שהיא המשך ישיר לפרשת ויקרא הקודמת העוסקת בתורת הקורבנות * ויקרא מתעסקת באדם שחוטא או מודה לה' וכו' ומקריב קורבן ואיזה סוג קורבן עליו להביא, ופרשת צו ממשיכה מעבודת הכוהנים על הקורבנות וציווי ה' אל הכוהנים.
בזמן שהמשכן היה קיים, ולאחריו בית המקדש, הייתה חובה לקיים טקס טיהור מיוחד לאנשים וגם לחפצים שנִטְמְאוּ במַגָע עם מת. בטקס התיזו עליהם תערובת של מיוחדת הנקראת "מֵי חַטָאת" המכילה אֵפֶר של פָּרָה אֲדוּמָה שנִשְׂרְפָה כולה, עץ ארז, אֵזוֹב, שְׁנִי תולעת ומֵי מעיין.
טהרה וטמאה הם מושגים מרכזיים בחיי בני ישראל בעיקר בזמן שבית המקדש היה קיים. באופן כללי ניתן לומר שטהור זה אדם נקי, וטָמֵא לא נקי. כמובן לא מדובר בלכלוך פיזי שרואים בעיניים אלא רוחני, התורה קבעה כללים רבים הקובעים מתַי אדם הוא טהור, ומתי הוא נטמא. בדרך כלל, כאשר אדם בא במגע עם משהו טמא – כמו גופה של אדם מת, נבלה של בהמה, או אפילו חרקים מסוימים – הוא נחשב טמא. כיום, כמעט שאין זֵכֶר למוּשָׂגִים האלה בחיי היום יום שלנו עד שיבנה בית המקדש במהרה אמן, אך עדיין נותרו עניינים של טהרה ע"י נטילת ידיים כגון לפני תפילה, אכילת לחם וכדו' שבכך מסירים כל טומאה מהידיים. ולכן יש מעלה גדולה לטבול מקווה טהרה שעל ידי כך מקדישים את כל גופינו מכל זוהמה ולכלוך רוחני שנדבק, אגב זה טוב כנגד ניקיון של עין הרע וכדו', בזמן בית המקדש לפני הכניסה עם ישראל היה יורד לטבול במעיין גיחון כניקיון לפני כניסה לבית המקדש שבו שכונת השכינה הקדושה.
טקס הפרה האדומה נחשב כמצווה שאין לה הסבר מחשבתי אלא חוקה שה' יתברך קבע לבני אדם הרוצים להיטהר, היחיד שידע סודה הוא משה רבינו ולאחר מכן אף אדם לא אפילו שלמה המלך "החכם באדם" ניסה להבין את סוד פרה אדומה ולא הצליח "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני" (כמה שניסיתי להעמיק בחכמתי זה עדיין היה רחוק מבינתי.
למצוא פרה אדומה זה לא דבר קל בכלל בעיקר שמדובר בפרה עד גיל 3 שלא נעשה בה שום שימוש זר ושתעמוד בכל הקריטריונים, מאז הפרה האדומה הראשונה בזמן משה רבינו עד חורבן בית שני נמצאו רק 7 פרות העומדות בתקן המחמיר שתהיה ראויה לטהר את עם ישראל.
שבת שלום ומבורך עם ישראל
