הכל התחיל בשעה 6.38 בדיוק. גילנה לא תשכח את הרגע הזה. הרגע הנוראי ביותר בחייה. אבל מה שקרה מאותו הרגע הפך ביחד עם מי שהפכה לחברת נפש, ניצן כהן, לאחד המיזמים הכי יפים שנראו בארץ למען חיילנו הנלחמים בעזה. לפני שנגיע לרגע ההוא ולפגישה בין ניצן וגילנה, נעשה לכם היכרות עם השתיים. גילנה דן וניצן כהן, מאשדוד, שמקדישות כמעט את כל זמנן, למרות שהן מטופלות בילדים (שגם הם לוקחים חלק במיזם המבורך הזה) למען לא פחות מ-500 חיילים חטיבה 401 והפכו לאימהות "המאמצות" שלהם, שדואגות לכל, אבל לכל מה שהם צריכים עם כניסתם או יציאתם מעזה מהתופת, אפילו לבשל לכולם אם צריך, עם צוות המתנדבים ומהתנדבות שלהן, ומבטיחות לא לעצור עד שאחרון החיילים ייצא מעזה.
עכשיו נחזור ל-7.10 בשעה אפס שש שלושים ושמונה דקות גילנה מספרת על חשיבות הרגע בחייה: "ב-7 באוקטובר 6.38, לא אשכח בחיים את השעה הזו, אח שלי אלירן בן ה-19 התקשר ממוצב סופה ואמר לי שיש אזעקות ויש חדירה של מחבלים. הוא היה בשמירה ואמר שראה אותם והשיחה נותקה. משעה 6.38 עד ארבע אחר הצהרים לא ידענו מה קורה איתו. הייתי בקשר כל רגע עם המפקד שלו, המפקד אמר לי שכל הבסיס מחוק, אין בסיס. לא יודעים מי הרוג ומי לא. סיפר שהייתה חדירה של יותר מ-50 מחבלים".
באותו הרגע גלינה נדרה נדר: "בורא עולם אם אתה מציל את אחי, אני עוזבת את העבודה ורק מתנדבת עם החייליים". ב-4 אחר הצהרים , לאחר שעות של חרדה ואימה, הגיעה שיחת הטלפון מהאח שסיפר שיש לו רסיסים ברגל ומסוק מפנה אותו בבית חולים. אבל הוא היה בחיים".
למחרת כפי שנדרה התחילה לתכנן את מבצע "חרבות ברזל" שלה. גילנה פנתה לוועד הבית שלה ואמרה שהיא צריכה את המחסנים ואת הבניין לאסוף שם תרומות לחיילים. באמצעות הפייסבוק פרסמה פוסטים ובתוך פחות מ-24 שעות הבניין כולו היה מלא בתרומות. הפוסט הגיע אפילו לחו"ל לדובאי, שם משפחת סורקין תרמה לה הרבה כסף. גילנה החליטה לקחת חל"ת (חופשה ללא תשלום) ממקום העבודה למספר חודשים למען החיילים כפי שנדרה.
ניצן כהן פרסמה במקביל פוסט. לא גילנה ולא היא הכירו ולא ידעו מה יהיה בעקבות הפוסט הזה. לא ידעה שזה יביא אותה למיזם מדהים וחברות נפש. בפוסט שלה סיפרה ניצן כי הגיעו חיילים מחטיבה 401 לבית הספר אורות באשדוד והיא לוקחת על עצמה לאמץ אותם לכל מה שיצטרכו. גילנה לא חשבה פעמיים ונסעה לבית הספר מיד. גילנה מספרת על מה שהיה: "לא הכרנו בכלל, ניגשתי אל ניצן ואמרתי לה, אני גילנה ואיזו עזרה את צריכה עם החיילים? היא אמרה לי כל מה שיבקשו, כביסה, אוכל, מה שירצו".
מאותו הרגע הן לא נפרדו ובעיקר לא הפסיקו לעשות הכל למען החיילים של חטיבה 401. כל שישי הן בישלו עם המתנדבות והמתנדבים שיקבלו את השם – צוות "חרבות ברזל" של גילנה וניצן. הגיעו למעל ל-400 חיילים שזכו לארוחות שישי לפני שנכנסו לעזה בבית הספר אורות. אח"כ קיבלו בעזרה סגן ראש העיר אשדוד שמעון כצלנסון את האולם ב'בית העולה', ושם הן המשיכו כל שישי להכין ארוחות והמספר רק עלה והגיע לבשל 500 ארוחות לחיילים, בעיקר חיילי חטיבה 401 שהגיעו לעזה או מעזה. עד היום זה נמשך.
אבל בזה לא תם העניין. גילנה: "מארוחות זה הפך לכל מבוקשם של חיילי החטיבה, ולא רק. החיילים ביקשו בגדים, אוכל, תחתונים, אפילו גנרטורים קנינו. קנינו להם סיגריות אלקטרוניות מתרומת יהודי ממוסקבה. כל מה שרק הוציאו מהפה דאגנו להם. רק השבוע העברנו תנורים לעזה שיהיה להם חם". כך הפכו השתיים "לאימהות המאמצות" של חיילי חטיבה 401 וכמו שתראו אפילו ההורים של החיילים "אימצו" את הרעיון הזה, שגילנה וניצן מאשדוד מאמצות את הילדים שלהם בזמן שהם בעזה.
גילנה מאיפה הכוחות ועד מתי תוכלו? הרי אתן מטופלות בילדים
"אני רוצה לציין שגם הילדים של ניצן ושלי עזרו והם בין המתנדבים עד היום. הבנות שלי אלין בת 10 ולורין בת 9 והילדים של ניצן, גיא בן 11 וליבי בת 4, שעזרה בציורים ובאריזה. הכוחות מגיעים מהחיילים. כשאנחנו רואים את הסרטונים מעזה שהחיילים שמחים על האוכל החם שהגיע והציוד שקיבלו, זה נותן את הכוחות להמשיך עוד ועוד".
ניצן: "עד שהמלחמה לא תסתיים אנחנו לא עוזבות אותם. כמו שהם נמצאים שם בפנים נלחמים ומחרפים את נפשם למעננו, נותנים לנו שקט ותחושת ביטחון עד כמה שאפשר, אנחנו נהיה פה בשבילם ולמענם".
גילנה עובדת במשרד עורכי דין וניצן עובדת כמנהלת פרויקטים ב-וינט. השתיים ממשיכות את המיזם המדהים הזה תוך שהן עובדות ומטופלות בילדים. ניצן: "הטלפון לא מפסיק לצלצל. אנחנו תמיד זמינות עבורם לכל בקשה".
אז אתן ממש אימהות מאמצות של 500 חיילים
גילנה: "ממש כך. ההורים של החיילים האלה גילו אותנו, ושלחו לנו פרחים, מארזי שוקולדים 'גיפט קארד' לילדים שלנו, הכל כהכרת תודה".
ניצן: "חטיבה 401 של חיל השריון קלטה לתוכה גם חיילי גבעתי והנדסה קרבית, ולכל אחד היו צרכים אחרים. לפני הכניסה לעזה הם היו צריכים כביסות ואוכל. לקח לצה"ל זמן להתאפס ואנחנו האזרחים היינו שם בשבילם גם לדאוג לדברים הכי בסיסים כמו סבונים, תחתונים, חולצות להחלפה ומשם זה התפתח. הם יצאו מהבית עם מינימום כי מיהרו. אנחנו גייסנו להם את הכל".
ו"על הדרך" הפכתם לחברות בנפש
גילנה: אחיות, בלתי נפרדות. אי אפשר להפריד בנינו". ניצן: "כש-2 אנשים רוצים לעשות טוב, אז זה בלתי נמנע שתצא מפה חברות מדהימה. בזכות החיילים הכרנו".
ואנחנו נוסיף… חברות עם "500 ילדים".
