השבוע ציינו 100 ימים למלחמת "חרבות ברזל". ימי הלחימה הראשונים של מלחמת חרבות ברזל היו איומים למדינה ולכלכלה בכל קנה מידה: כ-1,400 נרצחים והרוגים, בהם 522 חללי צה"ל, אלפים רבים נפצעו, עשרות חטופים שוחררו בעסקת שבויים. 136 חטופים עדיין מוחזקים בעזה, עשרות אלפי אזרחים פונו מיישובי העוטף והצפון וכיום הם מתגוררים בבתי מלון תחת מענקים שהמדינה מממנת. אינספור בתים ותשתיות נהרסו, ועלות המלחמה כבר מוערכת ביותר מ–220 מיליארד שקל.
עם זאת אחד האתגרים הגדולים והפחות מדוברים בזמן המלחמה קשור לתחום הבנייה, השיפוצים ומחיר הקבלנים. בעקבות המלחמה, חלק גדול מהעובדים הזרים ביקשו לעזוב כבר בתחילת המלחמה. העובדים הפיליפינים והתאילנדים שדרשו לעזוב עקב המצב, הפועלים הסינים שהיו בסימן שאלה גדול עקב המדיניות של הממשלה הסינית גם ברובם עזבו. זאת, בנוסף לכ-100 אלף עובדים פלסטיניים שככל הנראה כבר לא יכנסו לעבוד בישראל. כבר אז היה אפשר להבין לאיפה תחום הבנייה והידיים העובדות שלנו הולכות, ועל מה אנחנו עתידים לשלם בעתיד הקרוב לעין.
ענף הבנייה באשדוד בתחילת המלחמה
מאז תחילת המלחמה, עצרה עיריית אשדוד את עבודות הבניה בכל אתרי הבניה בעיר, יחד עם רשויות נוספות אחרות, אך משרד הפנים קבע קצת יותר משבועיים לאחר הטבח, כי עליהן להשיב את הפעילות לאלתר. בהתאם לכך, קבע ראש עיריית אשדוד יחיאל לסרי תנאים חדשים לפתיחת האתרים, ביניהם: כל הפועלים יהיו רק בעלי רישיון עבודה בישראל, כל הפרה תגרור להפסקת עבודה מיידית, לנציגי העירייה, האבטחה ופיקוד העורף יש הרשאה להיכנס בכל עת לאתרים, ללא הודעה מוקדמת לביצוע ביקורות.
הוראות אלו שראש העיר לסרי הקפיד עליהם התבררו כהחלטה החשובה והנכונה. ראינו השבוע לצערנו את תוצאות אלו שהעסיקו פועלים ללא היתר עבודה שבסופו של דבר הובילו לפיגוע רצחני וארור ברעננה. הוראות אלו של ד"ר יחיאל לסרי היו צודקות וחשובות למרות הרמות הגבה של קבלנים מסוימים בענף הבנייה.
בהנחיית ראש העיר, הוזמנו נציגי ארגון הקבלנים באשדוד במטרה להגיע איתם להסכמה על מגבלות שהוטלו הן על כמות האתרים, אופי הבינוי ובעיקר על קביעת כללים קשיחים ביחס לפועלים. אלו חלק עיקרי הדברים שסוכמו:
א. ההפעלה תהיה באופן מדורג ורק לאחר שנבטיח את יכולתנו לפקח באופן מלא על עמידה בתנאים, ניתן יהיה להרחיב את האתרים, והכל בכפוף להתפתחויות. ב. האחריות לעמידה בכללים חלה במשותף על היזם והקבלן. ג. כל הפרה תגרור הפסקת עבודה מיידית ד. כל הפועלים יהיו רק בעלי רישיון עבודה בישראל. הם יגיעו לאתר ויעזבו בהסעה מאורגנת. ה. לא תתאפשר עבודה לאחר השעה 19:00. ו. חל איסור גורף על לינה באתרי העבודה ז. חל איסור על יצירת אינטראקציה עם הציבור מתוך אתר הבניה. כל הפרה על ידי מי מהפועלים, תגרור את הפסקת עבודתו לאלתר. יועברו רשימות יומיות של העובדים לנציגי העירייה, האבטחה ופיקוד העורף, להם ניתנה הרשאה להיכנס בכל עת לאתרים, ללא הודעה מוקדמת לביצוע ביקורות.
לא רק באשדוד. חוסר עצום שנוצר בעקבות חוסר בידיים עובדות
המלחמה תפסה את ענף הבנייה בקיפאון הנובע מעליית הריבית וירידה בביקוש לדירות. כעת יש סגר על כניסת עובדים פלסטינים מיהודה ושומרון, וכמובן שפועלים תושבי עזה לא נכנסים לשטחי ישראל. רוב העובדים בתחומים בהם ישראלים לא עובדים – שלד, ריצוף וטיח – הם פלסטינים.
ערב המלחמה עבדו בענף הבניה בישראל כ-90 אלף פלסטינים, עשרת אלפים מהם תושבי עזה. לצדם יש עוד כ-18 אלף עובדים זרים ממדינות שונות. 4,000 מהעובדים הזרים חזרו למדינותיהם עם פרוץ המלחמה, ובענף חוששים שאם איסורי הבנייה יימשכו, עובדים נוספים יעדיפו לארוז ולמצוא פרנסה במדינה אחרת או לחזור לארץ מולדתם. כלומר, המצב הביטחוני הנחית על הענף מכה כואבת, וסגירת האתרים למשך זמן רב עלולה להתברר כמכה אנושה ובכלל לעליית מחירים נוספת בענף הנדל"ן וריביות מדדי הבנייה בישראל.
יש מי שגם חושב אחרת
ליאיר אברהמי, קבלן שיפוצים ועבודות שונות בתחום הבנייה, היו טרם המלחמה צוות של עובדים ערביים תושבי יהודה ושומרון בעלי היתר עבודה שכרגע לא עובדים בגלל תנאי המדינה. אברהמי משתף את עיתון המגזין "בתחילת המלחמה הבנתי שאנחנו באירוע חדש שעוד לא עברנו. שכנראה העובדים שלי לא יחזרו בקרוב. ובכלל אנשים ביקשו לעצור עבודות שהיו מתוכננות. הבנתי שצריך לחשוב על פתרון אחר".
איך ההתמודדות עד כה?
"תמיד היה לי צוות של עובדים יהודים בנוסף לעובדים הערבים, כן, העובדים היהודים קצת יותר יקרים מהעבודה של הערבים אבל לדעתי ובשונה מהדיבור ברחוב, הם עושים עבודה נפלאה. יש להם מוסר עבודה מצויין. רק שמה לעשות, בסוף המחירים נופלים על הלקוח, היום זה מורגש בכיס שלהם ולצערי אחרי המלחמה יש קבלנים שהולכים לחגוג על המחירים".
המדינה לא עוזרת?
"המדינה איתנו ועוזרת לנו. היא נתנה מענקים של 60 אחוז ממה שהקבלן הרוויח בשנה שעברה מה שגרם לאותם אנשים שאולי לא היה להם עבודה בתחילת המלחמה, לשבת בבית בלי לעשות כלום ולהרוויח קצת סכומים, עדיין שילמו למהנדסים וכו', מה שכן ביום שאחרי המלחמה אין ספק שהמחירים יעלו במחיר ניכר. שם כבר לא יהיו משחקים וזה יהיה כואב להרבה אנשים לצערי".
