רק בעוד חודשיים הוא יהיה בן 20, אבל המראות שהוא ראה ב-7.10 הם מראות שמספיקים לחיים שלמים לאנשים שכפולים, אם לא יותר מכך, מגילו. באוגוסט, כשיתגייס לצה"ל, הוא אולי יחזור לאותם מקומות, אבל הפעם כלוחם. בינתיים הוא עשה את זה כמתנדב איחוד הצלה, ארגון המתנדבים שיוצא בימים אלה בקמפיין טלוויזיוני גדול. יונתן הוא דוגמא מצוינת למתנדב כזה.
יונתן רחמין, מאזור ד' באשדוד, מתנדב מעט יותר משנה באיחוד הצלה. הוא לומד בישיבת ההסדר 'דרך חיים' בקריית גת, ויש לזה קשר, כך יסתבר לכם בהמשך, שיחבר את יונתן לאותה שבת ב-7.10. הוא האח הגדול במשפחה בת 5 ילדים וזוג הורים. אביו שגיא רחמין, הוא חובש באיחוד הצלה כבר 5 שנים. יונתן: "אבא שאל אותי אם אני רוצה לעשות קורס חובשים, ומאז אני באיחוד. לפעמים אני עושה משמרת עם אבא. יחד אנחנו מתנדבים במיון אסותא אשדוד בפרויקט של איחוד ובית החולים".
נחזור לשבת הנוראית ההיא. יונתן היה בישיבה בקריית גת. בשעה 6 וחצי החלו האזעקות שלא נגמרו. הוא מתאר: "הערתי את החברים שיגיעו למרחב המוגן בישיבה. בשבע וחצי, רבע לשמונה, האזעקות לא נפסקו וראש הישיבה אמר לי שלא ירו בכזה קצב אש מעולם. הוא שאל אם אמרו לנו משהו בקשר של איחוד הצלה. אמרתי לו שהמכשיר סגור. ראש הישיבה אמר שהבן שלו במגלן הוקפץ, ואמר לי שאולי אפתח את המכשיר כי יתכן וגם אותנו יקפיצו".
אז מגלה יונתן כי: "אנחנו במלחמה" כפי שהוא שומע בקשר של איחוד הצלה. בנוסף הוא מבין שמי שרוצה לבוא לעזור לתגבר מוזמן לקחת שכפ"צ וקסדה מבית המתנדב של קריית גת. יונתן לא חשב פעמיים לקח את השכפ"צ והקסדה ולא ידע לאן הוא יוצא. לא הבין את סדר הגודל של האירוע. רק שעות רבות אח"כ עם מראות קשים, יבהירו לו שיש כאן משהו אחר. בינתיים, כשהוא עוד לא הספיק אפילו לקחת את הציוד, הייתה אזעקה ואחריה הודעה על פגיעה ישירה בבית בקריית גת.
יונתן: "הגענו למקום וגילנו אדם כבן 80 כולו מפויח עם רסיסים בכל הגוף. ובהכרה. ההחלטה הייתה לפנות אותו לבית החולים ברזילי". רק הורידו אותו ומיד נכנסה הודעה חדשה להגיע לשני פצועי ירי בצומת נתיב העשרה. יונתן: "היינו שני חובשים וראש צוות שהוא נהג האמבולנס. שם מצאנו אדם בן 80 עם דימום ברגל, חור כניסת כדור בברך בלי חור יציאה ואדם בן 46, גם הוא ירוי ברגל, עם חור כניסה ויציאה. הסתבר שהם מכיתת הכוננות של נתיב העשרה. בן ה-80 אמר לי: "אני הרגתי כמה מחבלים שהרגו את כלתי ואת בת הזוג שלי".
יונתן התחיל להבין שמשהו אחר קורה: "כל הזמן עשינו סבבים לבית החולים מכל מיני מקומות, מאופקים, כפר עזה ומקומות נוספים. לא הבנו את המצב עד הצהרים. התחלנו להבין את המצב שהגענו לכביש 232 ועשינו סלאלום בין גופות ביניהן של ילדים, או כשהובלנו 8 פצועים באמבולנס, חלקם קשה, מהמסיבה ברעים".
אחד האירועים שנחקקו בזיכרונו באותה השבת היה אירוע בכפר עזה. יונתן: "לאחר 12 שעות בתפקיד (ובסך הכל 15) נסענו צוות האמבולנס ואמבולנסים נוספים לכפר עזה להביא פצועים עם כוחות של 669. באחד המקרים, מתוך כ-50 פצועים, הגיעה ילדה כבת 10 עם קוצר נשימה ואסתמה, עם אבא שלה כבן 40 שהיו 12 שעות בממ"ד. הם מספרים שהאבא החזיק את הדלת כל הזמן הזה עם עוד רהיט, ולא נתן למחבלים להיכנס, למרות שירו על הדלת".
למה זה נחקק לך בזיכרון?
"כי זו ילדה. זה נחקק בזיכרון. ילדים אי אפשר לשכוח".
אתה בעצמך עוד ילד
"אני לא ילד. חברים שלי בגילי כבר בעזה נלחמים ושומרים על המדינה. עוד מעט יגיע תורי".
ומה עם הילדה?
"לקחנו אותם לסורוקה, את האבא והילדה. תוך כדי הילדה עם קוצר הנשימה מספרת שהרגו את דוד שלה. והיא אמרה: "מה הוא לא יחזור יותר"? והאבא אמר: "לא הוא היה גיבור והוא לא יחזור. הם הרגו אותו". היא קיבלה טיפול במיון והיא בסדר גמור עכשיו ברוך השם".
הקמפיין למען הארגון
בתקופה זו כאמור איחוד הצלה – ארגון המתנדבים הלאומי יצא בקמפיין ברשתות ובטלוויזיה שחושף את פעילות המתנדבים להצלת חיים שפועלים 24/7 ברחבי הארץ.
בשבת השחורה של ה-7 לאוקטובר הוקפצו מתנדבים רבים בהם רופאים פרמדיקים וחובשים לדרום הארץ והם היו הראשונים שהגיעו למקום והצילו חיים של אנשים רבים בניהם אזרחים חיילים ושוטרים, המתנדבים פעלו בניידות טיפול נמרץ ואמבולנסים של איחוד הצלה ובמקרים מסוימים אפילו פינו פצועים ברכבם הפרטי. בגלל מחסור, אמבולנסים, מסוקים של איחוד הצלה גם הם נחתו בעוטף עזה ופינו נפגעים באופן מוסק לבתי החולים. המתנדבים חתרו למגע והצילו חיים תחת אש וסיכון חיים ממשי, חלקם אף נפצעו. פעילות המתנדבים להצלת חיים ממשיכה לכל אורך המלחמה גם בשאר רחבי הארץ כאשר הם מעניקים טיפול רפואי לנפגעים בזירות נפילות טילים בערים השונות, יחידת חוסן (חירום וסיוע נפשי) של איחוד הצלה פועלים גם הם להעניק סיוע נפשי לאזרחים נפגעי חרדה ולכוחות הביטחון השונים שנחשפו למראות הקשים. כלל, פעילות איחוד הצלה מסתמכת על תרומות בלבד ואינה מתוקצבת, הארגון לא גובה תשלום מהמטופלים ולכן הם זקוקים לסיוע של כל אחד כדי להמשיך להעניק למתנדבים את כל הציוד הדרוש להצלת חיים בשגרה ובחירום.
נחזור ליונתן. כזכור הוא באוגוסט מתגייס. גם אנחנו כמותכם מאוד רצינו לדעת לאן. התשובה קצת הפתיעה. היא לא הייתה מה שחשבנו
יונתן: "אהיה שריונר בעזרת השם. משהו בתחום הרפואה? אולי אח"כ אעשה קורס חובשים קרביים. כרגע צריך יותר לוחמים".
