נגמר הסרט. אין. נ ג מ ר! שלום שלום ואל תבוא לנו בחלום. בעצם אל תבוא. תישאר שם. אתה מוזמן לשתות ממי הבארות בעזה, מי הים, מים עכורים בדיוק כמו העם שיושב שם, ואתה הפכת להיות חלק ממנו. אז אל תחזור.

אי אפשר היה להתעלם ממה שעשה עטאא ג'אבר ששיחק בכמה קבוצות בישראל ביניהן גם מכבי חיפה ומ.ס אשדוד (שקראה לו בפה מלא בוגד!). הכלומניק הזה בחר לייצג את נבחרת פלסטין במוקדמות המונדיאל, אחרי שכאן היה בעבר קפטן הנבחרת הצעירה (כי אצלנו כולם שווים. אבל אתה שלא שווה אותנו). השיא היה שעמד דקת דומיה לזכר הנפגעים…בעזה…לא בעוטף, לא בישראל שנתנה לו את הכלים להצלחה, בעזה. אז לך. אימשי (תעשו גוגל טרנסלייט בערבית)…אל תחזור.

אני בניגוד לאחרים לא כועס. אתה רוצה? בבקשה. אני בניגוד לאחרים לא נותן לו את התענוג לראות אותנו מתרגזים על טיפשותו. אני הייתי עושה דבר אחד מאוד פשוט, ברגע חזרתו לארץ מהליגה באזרבייג'ן, שם הוא מחלטר, הייתי נותן לו את בעיטת הדרך ושולח אותו לעזה. שם הוא מוזמן לעמוד לא דקת דומיה, שם הוא מוזמן בדקה להיעלם לנו מהחיים. אז תישאר שם ואל תחזור.

אני מבין שלא פשוט להיות שחקן ערבי בישראל, בדרך כלל, בימים האלה בוודאי. אבל אני לא יכול לקבל, אנחנו לא יכולים לקבל, אנחנו גם לא נקבל אלינו לתוכנו, מי שיוצא נגדנו. בימים האלה אי אפשר להיות על הגדר, בוודאי לא לצאת נגד המקום שבאמת חיבק אותך. מה זה מלמד? שג'אבר שנים היה פה, אבל היה מלא בשנאה. אל תגידו שאני מגזים, כי רק אדם ששונא יכול לייצג את האויב הכי מר של המקום בו הוא קיבל כל מה שהיה צריך, מכסף, כבוד ועד מקום בחברה. אבל עכשיו הוא מוזמן ללכת. פשוט ללכת מאתנו. ולא לחזור.

הכדורגל הוא דרך לשלום. 1000 שגרירים אלא שווים כמו ספורטאי אחד. לכן הנזק שהוא עשה, בעיקר לעצמו, לא יכול להיסלח. בזמן שכולנו עם אחד, הוא בחר בעם אחר. זו זכותו. בהחלט. אבל זו זכותנו גם להודיע לו שהוא מוזמן להישאר שם ולא לחזור.

לעם היושב בציון יש זיכרון קצר, ואנחנו נוטים לשכוח. עוד נאכל עגבניות טורקיות (לצערי) וניסע לדיל באנטליה (כי זה זול), אבל דבר אחד אנחנו לא נשכח, כשמישהו מתוכנו, גדל להיות נגדנו. שם אנחנו כעם לא סולחים. שם אנחנו זוכרים את זה טוב מאוד. שם הזיכרון שלנו חי לנצח…ככה זה עם עם הנצח…ואתה מר עטאא ג'אבר כבר לא חלק מאיתנו, אז תישאר שם, אל תחזור…לך לעזה ומבחינתי גם לעזאזל