מתקפת הפתע של ארגון הטרור חמאס – דעאש על ישראל בשביעי באוקטובר של שנת 2023 תיזכר לדורי דורות, עוד יכתבו הרבה על שארע באותו היום, וינתחו את שורת הכשלים שהביאה את מדינת ישראל לאובדן גדול כל כך, שלא ידענו כמותו מאז הוקמה המדינה. ההיסטוריה תזכור היטב את שמחת תורה כחג בו פלש ארגון טרור למדינתנו וביצע טבח בנשים וילדים, גדע את חייהם של משפחות שלמות ושינה את פניה של מדינת ישראל.
את הפעולות הקדושות של זק"א והחברה קדישא, לא בטוח שההיסטוריה תזכור בשנים הבאות, ואנחנו כאן בעיתון 'המגזין' ממשיכם את הפרויקט החשוב כל כך, בו אנו מביאים את סיפורם של המתנדבים, על מנת שכולנו נזכור את הצדיקים עם האפודים הזוהרים שעשו מה שאף אחד לא היה מסוגל לעשות ביום שלאחר התופת, וזה לאסוף את הגופות והאיברים הרבים שהיו בעוטף עזה, ולהביא אותם אחר כבוד לקבורה.
אחד המתנדבים היותר מוכרים בעיר שלנו הוא שניר אלמליח, את הפנים של פעיל הציבור בן ה- 40 תושב רובע ג' בעיר, סביר להניח שכבר יצא לכם לפגוש בעבר, כולנו תקווה שרק בנסיבות טובות. אך עדיין מדובר באיש רב פעלים, מוכר מאוד בעיר בעיקר בשל עשייתו הענפה למען הקהילה, בין היתר כאחראי המתנדבים בחברה קדישא אשדוד, הארגון שדואג לכל סידורי הקבורה של הנפטרים.
לשניר מספר כובעים לא קטן, הוא מתנדב פעיל במיוחד בארגוני ההצלה והסיוע המשמעותיים ביותר שקיימים במדינת ישראל, ובהם כאמור חברה קדישא וזק"א, אך לא רק – גם במד"א (שם הוא משמש כחובש בכיר), "עזר מציון" וארגון "ידידים" הם חלק משגרת יומו של איש ההתנדבות המוערך שכמעט במשך כל יומו עסוק בעשייה למען הקהילה.
הוא משמש כנציג המחלקה המשפטית זק"א בהגנה על כבוד המת, כנהג אמבולנס, ורכב החברה קדישא, ובמסגרת תפקידיו החושבים, גם הוא התלווה לצוותים של המתנדבים ששהו במשך ימים ארוכים בקיבוצים הסמוכים לגדר ההפרדה וזיכו בית בית.
במהלך השיחה איתו בדיוק תפסנו אותו בדיוק חשוב בוועדת הבריאות של הכנסת כשהוא מייצג את זק"א בנושא חשוב שעל סדר היום. שניר לא הספיק עדיין להתאושש ממה שראה בעוטף עזה וכבר הספיק לחזור לשגרת החירום שמלווה אותו במהלך חיי השגרה היומיומיים.
יש סרטון אחד שכולנו ראינו בו אתה וצוות המתנדבים מבקשים סליחה ממשאית מלאה בגופות, מה היה שם?
"בלילה הראשון, במוצאי שבת נקראת לבית החולים ברזילי על מנת לנהל את תחנת ריכוז החללים שהוקם בבית החולים ברזילאי, שם נקלטו הגופות הראשונים של ההרוגים, הבאנו לשם את הצוותים של זק"א יחד עם מתנדבי חברה קדישא אשדוד. כי מה שקרה זה שבעצם לא הייתה התכנות אמתית להשתלט על האירוע, כי אנשי הצבא היו עסוקים בתוך העוטף במלחמה נגד מחבלים שעוד היו בשטח ישראל, צוותי זק"א עסקו באיסוף ושינוע הגופות מאותם מקומות, והיה סוג של כאוס, אז אנחנו שם באותו לילה עסקנו באיסוף של בערך 170 גופות, כולל כל מה שצריך לעשות ושלחנו את זה לשורה, תחנת הריכוז של החללים".
מה קורה עם החברה מאשדוד, כיצד מפעילים 40 מתנדבים במצב כזה?
"דאגנו להגיע לקיבוצים, לרעים, בארי וכל העוטף כדי לסייע באיסוף של גופות בשטח, כמובן זה עבודה שהתפרסה על פני כשבוע ימים, שבהם יש צוותים שנשארים לישון שם ויש צוותים שהולכים וחוזרים, היינו שם והפעלנו את המתנדבים של החברה קדישא אשדוד, היינו בשורה יחד עם זק"א, עבדנו באתר טהרות בראשון לציון, וגם כמובן עשינו לוויות. במשך שלושה שבועות עשינו לוויות לעוטף עזה".
ספר על הלוויות הקשות האלה באותם ימים…
"צוות שלנו שעבדו בראשון לציון הכינו את הגופות ללוויה, ורוב הנפטרים היו מועברים משם לאשדוד. כאן בעיר שלנו התרכזו הצוותים של זק"א ויצאו הלוויות לעוטף עזה. קיימנו לוויות תחת אש, בזמן אזעקות. היו ימים שהוצאנו מכאן שישה אמבולנסים ללוויות שונות. עשינו טקסי פרידה מהמשפחות, אחרי זה חברנו לכוח צה"ל שנתן לנו חיפוי בעוטף וקיימנו לוויות תחת ירי טילים".
לוויות קשות מאוד…
"מאוד. היו לוויות שלא היו בהם אנשים, אם זה משפחות שלא יכלו להגיע, ואם זה בגלל שהם נרצחו באכזריות, אנחנו צוות המתנדבים ביחד עם הכוח של צה"ל ששמר עלנו, קיימנו לוויות במניין מצומצם ובכבוד גדול לנופלים".
מי דאג שהכל יתפקד כמו שצריך?
"חשוב לי להדגיש את משרד הדתות והמנכ"ל שלהם יהודה אבידן, שהיה גמיש לכל צרכי המשפחות, הוא הפעיל את כל כובד משקלו על מנת לאפשר למשפחות לוויות בדיוק כפי שהם רצו. הוא הפעיל את המערכת וייצר בתי קברות חלופיים, ויש דברים שאני לא יכול לפרט, אבל הנגישות של המשרד, הלוגיסטיקה והטיפול בכל הפרטים הקטנים והגדולים ראויים לשבח".
מה הנקודת אור?
"מה ששימח אותי בכל היגון הזה הוא שבסופו של דבר באמת הרגשנו את הכולנו אחים הזה, כי מה שקורה אתה מסיים לוויה ובאים חילונים שלא מכירים אותך ומחבקים אותך, ומפרגנים. אתה באמת מרגיש שמה שמחבר בין כולנו זה התורה והמצוות כ האנשים האלה רצו שנעשה להם את טקס הלוויה עם קדיש וקריעה וזה דבר שמאוד חימם לי את הלב. הייתה שם לוויה שבאו אליה המון אנשים עם חולצות של אחים לנשק, ומישהו מהם ניגש אלי אחרי הלוויה ראה אותי עם האפוד של זק"א ואמר לי "אני עם חולצה של אחים לנשק, אבל את זה אחים לְנַשֵּׁק" הרגשתי שהעם הזה הרבה יותר חזק, רק שאני מקווה שבשגרה גם נהיה כאלה מאוחדים, שהמסכים האלה של השנאה ירדו בדיוק כמו שירדו כעת".
