המלחמה הנוכחית שהחלה בטבח נורא, הורידה את המורל הלאומי לרצפה, ולחלק אף הורידה את המצרך היקר ביותר: האמונה. מאות ילדים ונשים שנשחטו, מאות חיילים שנרצחו בדם קר, ומאות אנשים שביתם מבצרם היה עבורם למלכודת מוות. כל זאת הובילו לכך שאנשים רבים נפלה רוחם והיה קשה להם מאוד לראות דברים טובים וניסים שכן קרו אף הם במהלך אותה שבת שחורה. הפעם בחרנו להביא לכם סיפור מדהים על כוחה של אחדות שהצילה משפחה שלמה מטבח נורא. כוכב הסיפור הוא יהודה וייס, אשדודי לשעבר שהיום מתגורר עם משפחתו בבני ברק שבזכות טוב הלב שלו והאהבה שהפיץ זכה שעל ידו ניצלה משפחה שלמה מטבח, ואף הוא ואביו ניצלו מסכנת חיים ממשית. לקרוא ולא להאמין.
לפני חצי שנה נסע יהודה בכביש 1 לירושלים, כשלפתע הוא רואה רכב עם איתות חירום בצד הדרך, זוג הורים ילד וכלב. הוא עוצר אחריהם והם משתפים אותו שהם תקועים פה בלי דלק מעל חצי שעה והוא הרכב הראשון שעוצר להם. "מה הבעיה, אני אסע להביא לכם דלק, יש תחנה במוצא, כמה דקות ואני חוזר, אל תדאגו". הם החליפו מספרי טלפון והוא יצא לדרך. אחרי כמה זמן הוא חוזר עם ג'ריקן חדש מלא בדלק. "כמה זה עולה?" שאל הנהג התקוע. "לא עולה". מה זאת אומרת לא עולה? אתה נסעת עד לשם הלוך-חזור וקנית לי דלק, אל תעשה לי קטעים, תן לי לשלם לך, ביקש בעל הרכב התקוע.
"בשום פנים ואופן, זו מצווה ואני לא מתכוון למכור את המצווה שלי" התעקש יהודה.
"מה, אתה רציני? אני לא מאמין". "סלח לי", פנה אליו בעל הרכב התקוע, "אני רוצה להראות לך משהו על הבגאז' של הרכב שלי פה, מאחור. אתה רואה את הסטיקר הזה, אומנם קצת ישן אבל כתוב פה בגדול: 'דרוס כל דוס', תראה, בכל חיים שלי אף פעם לא פגשתי דוס, אתה הדוס הראשון שאני פוגש, אני כ"כ מתבייש בסטיקר הזה, אני רוצה שתראה איך אני מוריד אותו."
"אה, זה בסדר, אנחנו רגילים לזה" ענה לו יהודה. "מאיפה אתם?", בעל הרכב ענה: "אנחנו גרים בקיבוץ בארי. זה בדרום, ליד רצועת עזה".
"אה, מעניין, מעודי לא שמעתי על המקום הזה. בכל מקרה, שתהיה לכם נסיעה טובה ושלא תתקעו עוד אף פעם" אמר להם יהודה והמשפחה נסעה חזרה לביתם בבארי.
למחרת: "הלו? "שלום וברכה, זה יהודה, עזרתי לכם אתמול עם הדלק בכביש 1". "אה! שלום שלום! אתה הצלת אותנו!" ענו לו מהצד השני.
"רק רציתי לדעת שהגעתם לבית ושהכל בסדר" אמר יהודה, "כן כן, בזכותך נסענו לתחנת דלק, מילאנו מיכל מלא והגענו לבית, ממש תודה רבה!", "בשמחה גדולה, עכשיו אני רגוע.. כל טוב".
לפני שבת התקשר אליהם יהודה שוב "הלו? שלום וברכה, זה יהודה, רציתי לספר לכם סיפור קצרצר לשבת, שתוכלו לספר לבן שלכם החמוד, אפשר?" "סיפור? כן, למה לא, בשמחה. מה הסיפור"? ענו לו.
וכך, מידי שבוע, כל בערב שבת, יהודה היה מתקשר אליהם ומספר להם סיפור קליל באורך 2 דקות, אחרי כחצי שנה: אב המשפחה מבארי, הרגיש שהוא חייב לשאול את יהודה שאלה. "תגיד, לא משעמם לכם בשבת? אתם מתפללים ואוכלים וזהו, אין לכם פלאפון או טלוויזיה או רכב לטייל- אתם לא משתעממים"?. "משתעממים? ממש לא, דווקא זה יום עמוס אצלנו, אם אתה רוצה – אני מזמין אותך אלינו לשבת, תבוא ותראה בעצמך", "אתה לא רציני", ענה לו אב המשפחה מבאר, "שבת בבני ברק? אל תשכח אני חילוני".
"מה הבעיה, אתה אורח שלי והכל בסדר, נארגן לכם דירה ואוכל ברמה הכי טובה, באמת מוזמן בשמחה" אמר לו יהודה. "טוב.. נראה לי הזוי אבל אשאל את אשתי ואחזור אליך", אמר לו אב מהשפחה.
למחרת הלך יהודה להתייעץ עם הרב שלו. "הרב, יש אני בקשר עם משפחה חילונית שרוצה להתארח אצלי בשבת, ואני קצת מסתבך עם זה. אוטוטו ראש השנה וזה יומיים רצוף עם תפילות ומתח רוחני גבוה, לא שייך. אח"כ יום כיפור – גם כן לא שייך, הם רוצים לחוות שבת – לא צום ו'בומבה' של תפילות ארוכות. אח"כ סוכות, – גם כן לא שייך, אנחנו אוכלים וישנים בסוכה."
"מה עם שמחת תורה?" שאל הרב, "זה יכול להיות טוב, יזרקו עליהם סוכריות, ירקדו וישמחו עם התורה".
"הרב… בשמחת תורה אני לא יכול" ענה יהודה וסיפר כי יש לו תוכניות, "אבא שלי גר בשדרות ואנחנו עושים תורנות בין האחים כדי להיות איתו. בשמחת תורה זה התור שלי להיות אצלו ואנחנו מתכננים להגיע אליו כל המשפחה".
הרב העלה רעיון מעניין ושיתף את יהודה: "מה אתה אומר – אולי תזמין את אביך שיגיע אליכם לבני ברק לחג וככה המשפחה מהדרום תוכל להראות מה זה כיבוד הורים?".
אחרי כמה דקות מתקשר יהודה למשפחה מבארי כולו נבוך "לא נעים לי אבל רק אם אפשר שתגיעו לחג בלי הכלב" ,את מה שקרה באותו יום מר, כולם יודעים.. אך גם קרו ניסים אינספור: הסבא, שגר מול תחנת המשטרה בשדרות, ניצל, יחד עם בנו ונכדיו שהיו אמורים להיות איתו בחג, גם המשפחה שהגיעה מבארי – ביתם עלה באש, וכך גם רכושם. עד היום נמצאים בבני ברק. את הילד הם שלחו ללמוד בבית ספר דתי של רשת שובו. כך בזכות האחדות ואהבת חינם ניצלו חייהם של כמה אנשים מטבח נורא.
