כבר עבר חודש. ככה כל כך מהר, מבלי ש-שוש חובלאשוילי, 27 תספיק עדיין לעכל את האסון הגדול שנפל עליה ועל ביתה הקטנה בת שבעת החודשים, רומי אור. לא פעם שוש מוצאת עצמה עוד מחפשת לשלוח הודעה לבעלה, אבי, אבל פתאום היא נזכרת שאין למי. שהוא נפל באותה שבת ארורה ב-7.10, חיסל שני מחבלים והספיק להזהיר אחרים, שידעו בדיוק היכן המחבלים אורבים, ובכך גם מנע פגיעה וודאית של אזרחים. גיבור. אבל כבר לא גיבור רק שלה. גיבור של כולנו. דבר ממנו שוש כל כך חששה.
אבי חובלאשוילי מאשדוד היה בקבע בדרגת רס"ן, סמג"ד קרקל. הגדוד שלו היה באזור הגבול עם מצרים. בשבת ה-7.10 הוא היה בבית עם שוש ורומי. האזעקה בשש וחצי בבוקר תפסה אותם, כמו את כולם בהפתעה. גמורה. הם צפו בטלוויזיה, אבל לא היו יותר מידי עדכונים. זמן קצר אח"כ אבי התחיל לקבל הודעות בוואטסאפ ,אבל גם הן היו בצורה מעורפלת. אבי החליט לא לחכות. הוא מיד עלה על מדים עוד לפני שהתקשרו. הוא קיבל הודעה שהגדוד שלו התמקם בקיבוץ סופה שם הייתה חדירת מחבלים והוא היה צריך להגיע לשם.
שוש מתארת שלב אחרי שלב מה שהיה. מאותו הרגע: "הוא התלבש, עלה על מדים ויצא בסביבות השעה 7 וחצי בבוקר. הוא התקשר אליי ברבע לתשע בבוקר ועדכן שהוא בדרך. הוא סיפר שהוא נתקל בחוליית מחבלים. הוא הוסיף שמדובר משהו חריג, אבל יהיה בסדר" שוש ידעה שבעבר נתקל במחבלים ויכול היה להם, לכן האמינה שהכל יהיה בסדר .היא אמרה לו: "תשמור על עצמך אני אוהבת אותך". זה היה, כך הסתבר אח"כ, המשפט האחרון שלה אליו.
שוש, עבר חודש בדיוק איך ההרגשה, איך מתנחמים?
"האמת הנשמה די מרוסקת. אני משתדלת להראות שאני חזקה ויש לי כוחות אבל זו נטו לילדה שלי. לפעמים מראה לה תמונות שלו, והיא מיד רוצה לקחת אותו בידיים".
שוש ספדה לבעלה על קברו. בין היתר כתבה לאבי: "בעלי, אהבת נעוריי עטרת ראשי , כל עולמי. העוגן הפרטי שלי הנשמה שלי מרוסקת , אני לא מעכלת שאנחנו פה. תמיד היית הגיבור שלי ועכשיו אתה הגיבור של כל העם. אני לא מאמינה שאני לא אראה אותך יותר. אני אוהבת אותך".
את מבינה שזו פרדה לנצח מאהבה גדולה?
"האמת שלא. עדיין יש דברים אני עושה באוטומט. כמו לעדכן בדברים שרומי עושה. לפעמים יש לי את הקטע לשלוח לו תמונה של רומי, ופתאום אני נזכרת שהוא איננו. בא לי להתייעץ איתו בדברים הקטנים שביום יום, ואני עדיין מחפשת לעדכן אותו. לוקחת את הנייד לשלוח לו הודעה בוואטסאפ. ופתאום מבינה שאין למי" .
בהמשך ההספד בהלוויה אמרה שוש:
רק לפני שבוע וחצי גילינו שאני בהריון. לפני שבוע שמענו את הדופק של האפרוח הקטן. כל כך שמחת. באחת השבתות האחרונות שהיית בבית שאלתי אותך איפה אתה רואה אותנו עוד 7 שנים. אני מבטיחה לך שאני אשמור על רומי, אני מבטיחה לך שהיא תדע מי היה אבא שלה ומה הוא היה. אני מבטיחה לך שהיא תהיה גאה בך והיא תספר בגאווה לכולם שאבא שלה גיבור. גיבור ששומר עלייה עכשיו בשמיים אני מבטיחה לך להיות לה גם אמא וגם אבא, שום דבר לא יהיה חסר לה".
את מתכוונת להנציח אות אבי?
"בוודאי. פתחתי קבוצה בפייסבוק ובאינסטגרם לזכרו, וכל מי שרוצה להעלות סרטון או לכתוב, או כל דבר אחר, יכול לעשות זאת. בפייסבוק – לזכרו של אבי חובלאשוילי ובאינסטגרם: avi remember.
"אהוב שלי אני מתגעגעת תשמור עלינו מלמעלה עכשיו אנחנו נפרדים אבל אתה תמיד בלב שלי לכל החיים ויום אחד עוד ניפגש שוב אוהבת אותך, תודה לך גיבור שלי". כך הוסיפה שוש בהספד.
ככה תזכרי אותו? גיבור?
"כן. אני תמיד בקשתי ממנו שלא יהיה גיבור. אמרתי לו תהיה גיבור שלי, לא של כולם. גם לפני שיצא מהבית בשבת,, אמרתי לו, אל תהיה גיבור, וגם שלחתי לו הודעה שבה כתבתי את זה. אבל זה חזק ממנו להציל את כולם, ולהיות בשביל כולם. הבנתי מהמג"דית שלו שהוא שלח הודעה לכל המ"פים שלו לנסוע דרך כביש 6 ולא בכביש העוטף בגלל המחבלים, וכך הציל את חייהם וחיי רבים אחרים, אבל לא את חיי עצמו".
שוש כאמור גילתה שהיא בהריון, ממש שבוע וחצי לפני שאבי שנהרג. היא כבר יודעת איך יקראו למה שיוולד בריא בעזרת השם.
שוש: "זו צוואה שהוא השאיר לי. כשנכנסתי להריון אבי שלח לי הודעה, מה דעתך על השם לבן. אני לא יכולה לגלות, אבל זה מתחיל באלף. אם זו תהיה בת. יש שם שדיי קשור אליו".
אם היית יכול להגיד לו משהו אחרון מה היית אומרת?
"הייתי אומרת לו תודה. תודה על הזכות שניתנה לי לחיות לצידו עשר שנים, כי אנחנו יחד מגיל 17. תודה שהשאיר לי את שני האוצרות, את רומי אור והאפרוח שבדרך. תודה על אהבת אמת ותודה עליו, על מי שהוא היה ועל מה שהיה בשבילי".
