המתנדב האשדודי חוזר לרגעי האימה מהזוועות שהותירו מחבלי "חמאס – דעאש"

כמעט ואין אשדודי שלא מכיר את דודו חנונה, שמתנדב בשלושה ארגונים שונים, במד"א, זק"א וחברה קדישא * כשהוא נמצא באשדוד אפשר לפגוש אותו בכל זירה, תאונה או אירוע שמצריך את כוחות ההצלה * בשביעי באוקטובר היום השחור בו נטבחו כ- 1400 תושבי מדינת ישראל, רק בשל היותם יהודים או ישראלים, המתין דודו להיכנס לאזורי התופת יחד עם מתנדבי זק"א שחיכו לאישור כוחות הביטחון, בכדי לעשות את מלאכת הקודש * בראיון לעיתון 'המגזין' הוא חוזר לרגעים בהם נחשף למראות הקשים, לקושי העצום, לדמעות של המתנדבים ולאמונה הגדולה שעוד יבואו ימים טובים * ראיון מיוחד

עוד מספר ימים תציין מדינת ישראל חודש ימים לטבח הנורא ביותר שהתרחש מאז הקמתה, תאריך ה-7 באוקטובר ייזכר לעד כיום שחור למדינת ישראל, שהביא למלחמת חרבות ברזל – מלחמה בה אנו ממשיכים לספור את מתינו, לאחר זיהוי מאות גופות בעורף והבאתם לקבורה, החלו להתקבל החדשות הקשות על הנופלים בקרב, חיילי גבעתי, שריון ומגלן שנפלו בזמן קרבות עזים כשהגנו על המולדת. במלחמה שהיא מלחמת קיום – של עם ישראל לחיות בארץ ישראל.

עוד רבות ייכתב על כל חייל וחייל שנהרג בקרבות המדממים של רצועת עזה, מצפונה ומדרומה. אך עד שנדע את שארע שם, אנו עדיין עוסקים בסיפורי הזוועות מעוטף עזה. המראות הקשים, הטבח הנורא והאסון האדיר שפקד את עם ישראל – מדמם בתוכנו לעוד זמן רב. הסיפורים הקשים של מאות המשפחות שניצלו ושל אלה שחייהם נגדעו, מגיעים אט אט לערוצי התקשורת בישראל.

העיר אשדוד ספגה גם היא אבדות רבות ביום השביעי באוקטובר, חיילים שנפלו, צעירים שנטבחו במסיבה, וכאלה שהיו ביישובי העוטף בזמן הפשיטה של מחבלי חמאס – דעאש. סך הכל 25 מבניה ובנותיה של העיר נפלו ביום שמחת תורה – השבת השחורה שחוו תושבי מדינת ישראל.

ביום שאחרי, כשצה"ל טיהר את השטחים ממחבלים, מאות המתנדבים של אירגוני ההצלה נכנסו לקיבוצים ולבסיסים של צה"ל על מנת לאסוף את הגופות ולנסות להביא לקבורה את היהודים שנטבחו באסון המחריד. בעיתון 'המגזין' אנו מנסים להביא לפניכם את העדויות הקשות של המתנדבים האשדודים שלקחו חלק בעבודת הקודש באזורי התופת הקשים.

בשבוע שעבר הבאנו לכם את סיפורו של האשדודי הצדיק יוסי לנדאו מפקד ז"קא ממרחב לכיש, שראה מאות רבות של גופות, והיה עד לסיפורי הזוועה במהלך טיהור השטח ביישובי העוטף במשך שלושה שבועות.

השבוע אנו מביאים את עדותו של אחד מהמתנדבים היותר מוכרים בעיר אשדוד, דודו חנונה – חרדי בן 40 תושב רובע ח' בעיר, שמתנדב במשך שנים ארוכות בארגון מד"א, וכן בארגונים זק"א וחברה קדישא. דודו הוא דמות מוכרת בעיר, במגזר החרדי והכללי, הוא ידוע בתור איש חסד שמתנדב כל העת ובכל אירוע בו נמצאים כוחות ההצלה, ניתן לראות אותו מהראשונים בזירה, מסייע ככל הניתן.

כך היה גם בשבת השחורה, כשהתגלו ממדי הזוועה עמד דודו יחד עם המתנדבים הראשונים, והמתין לאישור כוחות הביטחון על מנת להיכנס לאזורים הקשים ולטפל בקורבנות הרים. אך למרות כל ההכנות והשמועות הוא לא ציפה לראות את גודל האסון בזמן שנכנס לישובים והחל בעבודת הקודש, פגשנו אותו שלושה שבעות אחרי היום הארור וניסינו להבין ממנו את שענייו ראו.

blank

איפה תפסה אותך מלחמת חרבות ברזל?

"האירוע המזעזע וההיסטורי הזה שעוד ידובר עליו שנים רבות, תופס אותי כמו כל עם ישראל בשעות הבוקר המוקדמות, מתי שהתחילו האזעקות בעיר אשדוד. בזמן שמתחולל הטבח הרצחני ביישובי העוטף, וכמובן שלא יכולנו להיכנס ולפעול כדרכנו להיות ראשונים באותם רגעים ושעות, משום שעדיין יישובי העוטף היו בבחינת זירה פעילה שטרם טוהרה ממחבלים".

הזוועות שנחשפות בימים אלה לכל העולם, נראו בענייך. תספר לנו על התחושות…

"ביום ראשון מוקדם בבוקר הגעתי למקום המזבח וראיתי את המקום בו נלקחו נשמות קדושות וטהורות, מתינוקות וטף ועד ניצולי שואה שעלו בסערה השמימה. מיותר לומר שבשני העשורים בהם אני מתנדב בז"קא ועוזר במלאכת הקודש הזו נתקלתי בדברים קשים מאוד, אך כאן גודל הזוועות המחרידות שראו עיניי גרמו להם לא להישאר יבשות במשך כל זמן הפעולה ביישובי העוטף. אין לתאר את גודל הכאב והתחושות הקשות".

מה הרגע שהכי קשה לך לשכוח?

"הדבר באמת הכי מצמרר ומזוויע שראיתי באותם ימים בהם טיהרנו בית בית ביישוב בארי וכפר עזה, באחד הבתים הייתה משפחה שלמה מחובקת שמצאה את מותה בדרך קשה מאוד, שגם במותם לא נפרדו שזו נחמה פורתא המעלה חיוך של כאב פנימי טהור. שכשם שהאהבה והחיבור מילאו את חייהם, כך גם במותם עלו לגנזי מרומים ליד כיסא הכבוד מחוברים באהבה, ורק האהבה והחיבור הם הסוד של עמנו ועצם קיומנו".

blank

מה זה ארגון זק"א בשבילך ?

"זק"א זה השם של הארגון הקדוש שכולם מכירים את הראשי תיבות שלו – שזה בעצם זיהוי קורבנות אסון, אך באירוע הזה הוא מקבל עוד פירוש לראשי התיבות הללו, זה קשה אבל… הכוונה היא שהמלאכה הזו שעשינו הייתה קשה מאוד, ולבד אף אחד מהמתנדבים לא היה יכול לגשת למלאכה הזו, כי זה קשה מאוד, אבל ביחד כן… ביחד שבכינו ושרנו שירי נשמה לבורא עולם על מנת לא לפצוע את הנפש שלנו, הצלחנו לעשות את עבודת הקודש הזו, בבארי, בכפר עזה, בנחל עוז, ובכל יישובי העוטף ובסיסי צה"ל – בהם טבחו בנו רק בשל היותנו יהודים".

מה נקודת האור בתוך כל הצער הזה, הזוועות שנחשפתם אליהם ?

"שזכינו והצלחנו, להתגבר על מה שראינו בעיניים שלנו, ולא סיפרו לנו. על מנת שנוכל להיכנס אל הקודש פנימה ולהביא את הנשמות הקדושות האלה לקבורה, זה נקודת האור שלנו – ועל זה אנו מודים להשם שזיכה אותנו".

מה תאחל לעם ישראל בימים קשים אלה?

"וכולי תפילה שלא ישמע עוד שוד ושבר בגבולנו, ומשיח צדקנו יבוא במהרה ויגאלנו אמן כן יהי רצון".

12121231231234234

אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל: ashdodonline1@gmail.com

blank

אולי יעניין אותך