שמעון (אחיה של אימה של עמית) משמש לה כאב מאז גירושי הוריה, כשהייתה בת שנתיים ואביה ניתק את הקשר עם בתו. שמעון מתאר את עמית הסטייליסטית, כאישה אנרגטית, מקרינה אור ושמחה. "זה היה בשעה 7 וחצי בבוקר. אנחנו היינו כבר ערים בגלל האזעקות שנשמעו שעה קודם. עמית פתאום מתקשרת, אומרת לי שהיא מתחבאת מתחת למשאית, לוחשת לי, אומרת שיש יריות". מספר שמעון וממשיך: "הבנתי רק באותו רגע שהיא במסיבה – שבכלל לא ידענו שהיא הלכה אליה, והייתי בטוח שהיא בסאטלה, שהיא שתתה, שהיא הוזה, ואמרתי לה תעזבי אותי מהשטויות האלה, כעסתי. אני מתפקד כאבא שלה כל השנים אז עניתי לה כאבא, התרגזתי".
אבל מהר מאוד שמעון קלט שעמית דוברת אמת, שהיא בצרה. "שמעתי דיבורים בערבית, שמעתי יריות, שמעתי היסטריה, התחלתי לצעוק בבית ואז נרגעתי לרגע, נכנסתי לחדר והתיישבתי בשקט, אמרתי לה שתנשום ביחד איתי, באותו קצב. וזה מה שהיא עשתה. כך במשך זמן מה, עד ששמעתי את האוטו נוסע, והיא אומרת לי 'ירו עליי, אני מתה, אני אוהבת אתכם'. באותו רגע איבדתי שליטה על עצמי, התחלתי לצרוח ולבכות. לקחתי את החבר של הבת שלי ונסענו יחד לתחנת המשטרה בקרית גת".
אלא שבתחנת המשטרה בקריית גת הייתה אנדרלמוסיה לאחר שהשוטרים גילו שהמחבלים השתלטו על תחנת משטרה בשדרות, והחלו להבין את גודל הטרגדיה. "נכנסתי לתחנה, ביקשתי שיעשו איכון למכשיר של עמית, אמרתי שהשיחה מוקלטת, שישמעו את מה שאמרה, אבל אף אחד שם לא היה בשלב של להקשיב, כולם היו בהיסטריה, אמרו לי שקרתה טרגדיה ואני בפחד אימים. התחלתי להרביץ לעצמי מרוב חוסר האונים שהייתי בו. אני לא יודע מה קורה עם עמית שלי, ואי הוודאות זה דבר נורא. זו התחושה הכי קשה. שאין תשובות. כאילו לא מספיקה הדאגה שלך, ואין אף אחד שאומר לך שהעניינים בשליטה. זו הרגשה של פחד. פחד אמיתי".
מאז אותה שבת, ובמשך יותר משבועיים, מספר שמעון שהחיים שלהם נעצרו. "אנחנו חיים בחוסר וודאות מוחלט. אומרים לנו שיש סבירות גבוהה שעמית חטופה, זה אומר שאין הודעה רשמית על השם של עמית בין החטופים. זו רק סבירות. זה יותר גרוע מחוסר וודאות".
שמעון מתגורר בקרית גת עם המשפחה שלו. מאז ומתמיד אחותו אילנה, וילדיה – עמית וסיאל הם חלק בלתי נפרד מהבית שלו. "לפני שנים הם עברו לאשדוד להתחיל בדרך חדשה, אבל הבית שלי זה הבית שלהם".
גם היום, מאז אותה שבת, כולם אצלו בבית. הוא אב לחמישה ילדים, ויחד עם משפחתה של עמית, הם פתחו חמ"ל אצלו בבית, כדי שכולם יהיו מעודכנים ברגע אמת מה קורה עם עמית.
האמא אלין סיפרה: "אני עוברת ימים קשים מאוד, לא קל ופשוט בתור אמא שיש לי בסך הכל רק שני ילדים, רק אותה ואחיה הגדול, אני בהלם, בשוק, אני לא מתפקדת. אני פשוט לא מבינה איך מדינת ישראל עדיין לא מצאה את הנעדרים, את השבויים, אני מגנה את מערכת הביטחון, מערכת המשטרה. איך יכול להיות שבמדינה שלנו מקיימים מסיבה קילומטר וחצי מעזה, אתה רואה את עזה מהמסיבה. לא יכול להיות שנתנו לדבר כזה אישור במדינת ישראל, שאנחנו תחת מתקפה של האויבים שלנו. איך יכול להיות שבאו ונכנסו כוחות הביטחון והמשטרה אחרי 7-8 שעות? הם נכנסו רק ב-14:00. קרה שם טבח נוראי, אני לא יודעת מה עלה בגורלה של הבת שלי, כמו כל ההורים".
האם והדוד תיארו גם את הרשלנות שמלווה את הטיפול במקרה. "התקשרו אלינו אחרי ארבעה ימים מלהב 433, 'שלום אני החוקרת שמלווה אתכם בתיק', אמרתי לה שמסרתי הקלטה ופרטי זיהוי של עמית, היא אמרה לי שזה לא מופיע בתיק", סיפר שמעון, "כולי נסער ובהלם מוחלט, מה הולך פה? הקלטה של שעה ו-20, שיכולה לשרת את השב"כ, את כל מערכת הביטחון, מי שישמע אותה יבין את גודל הטבח שהיה שם, טבח של שואה. פרטי הזיהוי שלה אבדו, באותו יום לקחנו את אח שלה שיעשה בדיקת דנ"א חדשה, העבירו את זה למטה בירושלים. זאת התנהלות כושלת".
גל הירש, הממונה על השבויים והנעדרים, אמר: "אנחנו עושים מאמץ ענק כדי להגיע לכולם". זה קרה?
"הכל חארטה, כל המינויים, כל התפקידים שכולם קיבלו. אף אחד עוד לא פנה אלינו, ואמר לנו מה עלה בגורלה של עמית, האחיינית שלי. זה לא ייתכן, איך יכול להיות דבר כזה? הכל פה פאשלה אחת גדולה, מחדל אחרי מחדל. אנחנו לא מצליחים להבין איך מדינה טכנולוגית כמו שלנו לא מצליחה להביא לזיהוי מהיר את הנעדרים, את כל מי שנהרג, כמה זמן לוקח לזהות גופות? זו בושה וחרפה למדינה".
אמה אלין אמרה כי "אני מאוד מקווה ומאמינה שהבת שלי בחיים. עמית אם את שומעת אותי, בבקשה עמית, בתור אמא, לעולם לא אכזבת אותי ואת המשפחה, אל תאכזבי אותי. תהיי חזקה, תהיי מי שאת, תנסי להגן על עצמך ולהאמין בסבתא וסבא שגידלו אותך והיו כאמא ואבא עבורך, סבתא כל כך דאגה לך ושמרה עלייך כל החיים. את פייטרית, אני מרגישה אותך בעצמות, אם את שומעת את אמא שלך – תיישמי את הסרט שדיברנו עליו שעתיים לפני שיצאת מהבית. אני מאמינה בך עמית, תיישמי את הסרט 'משום מקום', הלוואי ותפעלי כמו השחקנית הראשית מהסרט ותחזרי אלי בשלום, לידיים שלי, למשפחה שלך, תחזרי אלינו".
