כשאומרים לכם את המילה צ'יף, מה הדבר הראשון שקופץ לכם לראש? נכון. משהו שקשור לסרט מערבון ואינדיאנים. אז תשכחו מזה. מעתה תתרגלו לצ'יף חדש. ציף' בספינה, שהוא אשדודי משלנו, והוא רק בן 20..
תכירו את הצ'יף סמל אריאל הרשקוביץ לוחם ימי בפלגה 916 של בסיס חיל הים באשדוד. אריאל הוא הצ'יף, בספינת דבורה, שזה בעצם מפקד המכונה בספינה. הוא אחראי על כל מערכת הספינה. החשמל, המנועים התמרון, שלה. בעצם על כל ההפלגה שלה והחיים בה". חתיכת צ'יף עם הרבה מאוד אחריות, על הספינה ובעיקר על הלוחמים שעליה. אז תעשו כבוד לצי'ף שלנו.
אריאל התגייס לפני שנה ותשעה חודשים ואמון ביחד עם הצוות בדבורה על הגנת הגבול הימי הדרומי של מדינת ישראל, שזה כולל את אשדוד. כל חייו גר אריאל באשדוד, באזור ט"ו. המשמעות מאוד פשוטה, הוא מגן על הבית, ועוד נרחיב על זה.
רגע יש עוד. מסתבר שחיל הים הוא ממש משפחה עבור אריאל ומשפחתו… אביו רפאל, בן ה-78 כיום, שירת אף הוא בבסיס אשדוד בשנות השמונים בתפקיד של מכונאי רכב. האבא עלה לארץ בשנת 74 מרוסיה יחד עם הוריו, עם חלום ציוני ויהודי ורצון להתעסק במכונאות. אבל לא רק האב שירת בבסיס באשדוד. גם האח שמואל שירת בבסיס, בפלגה הטכנית בזרוע.. משפחה ימית..
האב רפאל החליט להתנדב למילואים בזירת אשדוד ולתרום מהידע שלו על מכונאות רכב על מנת לעזור לשמור על תקינות ואיכות הרכבים. הוא התייצב למילואים, כל פעם למשך כמה שבועות. אגב האב הקים את מוזיאון רלקס -קאר, ביציאה הצפונית של אשדוד. למשפחה יש גם מרכז מכונאות רכב שמשרת את התושבים כבר 50 שנה, כך שבהחלט ניתן לומר שהחלק הטכני שהדבר עובר בדי.אנ.איי המשפחתי. האב רפאל: ״אנחנו משפחה של אנשים שתורמים, אנשים שעוזרים ומקדמים את הנושאים שאנחנו מאמינים בהם בכל הרצינות. לאריאל יש ידיים של זהב, הוא תורם מהידע שלו לזירה, אוהב את המקצוע ומשקיע הרבה".
אחרי שהכרנו את המשפחה, את הקשר שלה לחיל הים, האהבה לבסיס אשדוד ולכל העניין הטכני/מכונאי על הספינות, ולא רק עליהן, הגיע הזמן לדבר עם "הציף" בעצמו.
צ'יף אריאל, התגייסת והיה ברור שזה לחיל הים
"נכון. קודם כל בגלל המשפחה. לפני הגיוס היה אירוע שמבחינתי הבהיר לי שזה המקום סופית. ישבתי עם חברים בחוף, שיחקנו קצת מטקות וראינו ספינת בט"ש (ביטחון שוטף) צבאית מסוג דבורה, מפליגה ממש מהר. אמרתי להם, תשמעו זה מטורף, מעניין אם אפשר להתגייס לזה. הגעתי לבית ושאלתי את אחי מה זו הספינה הזו, הוא אמר לי שקוראים לתפקיד הזה "דבורנים". התחלתי לחקור באתר צה"ל וראיתי שזה קשור ללוחם ימי. החלטתי שאני רוצה להתגייס לזה".
המשפחה השפיעה אני מניח.
"המשפחה מאוד רצתה שאתעסק גם במקצוע שאני אוהב מכונאות, כי זה בא מהבית, וגם להיות לוחם בחיל הים באשדוד. הם מאוד דחפו שאשרת בבסיס פה, בבסיס שכל המשפחה שירתה".
מה המשמעות של תפקיד הצ'יף?
"צ'יף בספינה, הוא גם לוחם, וגם אחראי שהכל יעבוד והכל יהיה תקין מהבחינה הטכנית/מכנית. מה שנקרא לדאוג שנחזור בשלום הביתה. כשהתגייסתי הייתי בתחילה לוחם ובמהלך הזמן לומדים ומכירים את הספינה יותר ויותר טוב, ואז יש את האפשרות להתקדם לתפקיד הזה. לי היה ברור שאלך על זה".
כאשדודי, איך ההרגשה להגן ממש תרתי משמע על הבית?
"קודם כל זו תחושה שאי אפשר להסביר אותה. ברגע שאתה מתנתק מהנמל ואתה מתחיל לראות את הבניינים והבתים מאשדוד, אתה מקשר את הבתים לאנשים, תוך כדי שאתה על ספינה מאוד גדולה, נשקים, ערכות מיגון, ואתה מוכן לבצע את המשימה שלך. אתה מבין שיש לזה קשר ישיר לביטחון האישי של העיר. לראות יום שישי אנשים בחוף משחקים מטקות, אתה מבין מי שומר עליהם מהים באותם רגעים. זו תחושת גאווה".
אולי יושבים צעירים ורואים אותך, וחושבים מה שאתה חשבת שהיית לפני הגיוס. אולי עכשיו אתה זה משפיע עליהם להצטרף לחייל ולבסיס באשדוד
"זה מאוד הגיוני שזה יקרה. לפני כמה חודשים ביקרתי בתיכון שלמדתי בו, מקיף י"א, והסברתי על התפקיד, ספרתי על החייל, וממש במחזור אחרי זה התגייסו 3 חיילים חדשים מהתיכון ליחידה". ה-24 באוגוסט, יום חמישי, הוא יום הגיוסים לתפקיד הלוחם הימי בזרוע הים. אז אנחנו מניחים שיהיו עוד כמה שיושפעו.
הסיפור הבא של צ'יף אריאל, מלמד אולי על הקשר הזה של לוחם מאשדוד שמגן על הבית. יש מה ללמוד מהסיפור הבא: "יום אחד שחזרנו מאזור עזה, חזרנו לכיוון אשדוד, וזה היה בדיוק ערב יום העצמאות. בדיוק שאנחנו עוברים ליד החוף, החלו הזיקוקים של יום העצמאות. שמענו את הבמות ואת הקולות. שם קורה החיבור הזה שאתה אומר, אני נמצא ברצועת עזה לדאוג לזה שאנשים יחגגו בשקט את יום העצמאות, בדיוק כפי שהיה כשאני הייתי ילד. זו תחושה של שליחות. אני אדע שעכשיו כל יום עצמאות שאלך לבמות ולחגיגות, שיש עוד כמה עשרות אנשים בים ששומרים עלינו". חשוב שכולם ידעו את זה".
אתה בא ממשפחה ימית, האבא, האח, אבל להיות על ספינה בים כל כך הרבה זמן יחד עם הלוחמים האחרים, יוצר עוד משפחה של הלוחמים על הספינה
"אני תמיד אומר שיש לי שתי משפחות, המשפחה שבבית והמשפחה בספינה. אלה אנשים שעברתי איתם לילות של ים מאוד גבוה, ותוך כדי ידענו להחזיק את המורל. בשביל זה צריך משפחתיות. אנחנו נמצאים ימים יחד בים, אז הקשר חייב להיות הדוק ומשפחתי. אנחנו מכינים אוכל יחד בים, ישנים יחד, הכל יחד. בגלל מסורות הים הכל קורה במשפחתיות ולכל ספינה יש את המסורת שלה".
