ורמוז כאן לימוד נוסף והוא השפיטה והביקורת שיש על האדם לבקר ולשפוט את עצמו, אין דמיון כלל בין אחד לזולתו, כל אחד נמדד בעיני הבורא יתברך לפי הכלים שלו, ועל פי הנתונים שנתנו לו משמים, ואפשר שדבר מסוים אצל אחד הוא עוון, ואצל זולתו לא נחשב לעוון, וענין מסוים אצל אחד הוא מצוה ואצל זולתו לא, לכן נאמר שופטים ושוטרים תתן לך, דווקא לך. כל אחד ואחד לעצמו כעין מה שאמרו במדרש שאחרי פטירתו של האדם בבית דין של מעלה יבואו ויוכיחו את כל אחד לפי מה שהוא. בגמרא במסכת חולין מסופר שמר עוקבא אמר "אני חומץ בן יין" שאביו היה נשגב בצדקותו שבאותו יום שאכל בשר לא היה אוכל חלב עד למחר בזמן זה, ואילו הוא נוהג שאם אכל בשר בסעודה זו אינו אוכל חלב באותה סעודה, רק לסעודה אחרת והצטער על זה שהוא לא במדרגה של אביו.
לכאורה למה לו להצטער? יעשה גם כן כמו אביו – אלא נלמד מכאן יסוד נפלא, חומרא ניתן לעשות רק אם הוא במדרגה המתאימה, לולא כן אין ביכולתו לחקות את אביו.
אמר רבי חיים זיצייק: כל אחד צריך לעבוד את ה' לפי תכונותיו שלו, ולא להביט על מעשי חברו ולחקותו, והמשיל דבר זה במשל נאה: סוס אחד ראה איך בעל הבית משחק עם כלבו, והכלב מתפנק, מתרפס וקופץ על אדונו ומלקקו בידיו בפניו וברגליו כדרך הכלבים הששים לקראת אדונם, והאדון משיב לו חיוכים ופינוקים. כראות זאת הסוס התעצב עד מאד ואמר, הנה אני מושך בעול ודירתי באורווה בין זבל ואשפה ומעולם אין בעל הבית מתייחס אלי ומסביר לי פנים, והכלב העצל מתרוצץ כל היום ללא עבודה ומלאכה מזלו כ"כ טוב, אולי חשב הסוס הסיבה היא שהכלב מחניף לבעליו על כן אעשה גם כמעשהו ואתרצה לאדוני, למחרת בשעת צהרים כשבעל הבית שכב לנוח קם הסוס מאורוותו ונכנס לחדר והחל ללטפו בטלפיו, כמובן שעוד רגע קט היה מפוצץ את מוחו והורגו, אנשי הבית המבוהלים נזעקו מי בגרזן מי במטה ויעשו כלה בסוס המחניף. הנמשל ברור הוא, הרוצה לחקות ולהדמות למעלת חברו ולהיות דווקא כמוהו, בניגוד לכל צביונו אופיו וטיבו שלא נברא לכך, ואינו מתאמץ להשתלם בהתאם לתכונתו וצביונו המיוחד לו דומה לסוס המטופש.
