ריטה לוקין מאשדוד, נערת ישראל לשעבר ואקטיביסטית טבעונית בהווה, נחשבת לאחת ממובילות המאבק בארץ נגד הפגיעה בבעלי חיים

"הקבוצה הטבעונית זה לא טרנד, זה דרך חיים", כך אומרת ריטה לוקין מאשדוד, נערת ישראל לשעבר, הנחשבת לאחת ממובילות המאבק נגד הפגיעה בבעלי חיים * "אנחנו נלחמים על חופש טוטאלי, כי זה מה שמגיע לכל יצור חי. המילה חופש היא המילה שהכי יקרה לליבי, ולכן שילבתי אותה בתוך קעקוע על גופי" * ריטה לוקין מוסיפה ואומרת בראיון מיוחד לעיתון "המגזין": "מי שירצה להיות פעיל מוזמן לפנות אליי, אנחנו הפעילים בדרום רק התחלנו את דרכינו כאן" * ריטה מוסיפה ואומרת: "אני לא מוכנה להוציא שקל עבור תעשייה שרומסת בעלי חיים ומתעללת בהם. מי ששמע אותם זועקים לעזרה, מי שראה הפרדת עגל מאימא שלו, מי שראה איך גודמים להם איברים בלי אלחוש, מי שראה קטיעת מקור לתרנגולת בתעשיית הביצים, מי שראה חשמול תרנגולות, מי שראה מה עושים בתעשיית הלבוש והבידור לבעלי החיים… לא יכול להמשיך לשלם לתעשייה כזאת"

לפני כשבועיים הגיעו כמה עשרות פעילים טבעונים לצומת התחנה המרכזית באשדוד, והפגינו על מנת לעורר מודעות לסבלם של בעלי החים. "השתתפתי בכל כך הרבה הפגנות מחאה במרכז, ודווקא כשהמחאה הגיעה לאשדוד הייתי בחו"ל", אומרת ריטה לוקין, נערת ישראל לשעבר ופעילה נמרצת למען זכויות בעלי החיים בהווה. באותה ההפגנה השמיעו הפעילים צרחות שהוקלטו בבית מטבחיים. אנשים לא נשארו אדישים, היו כאלה שבכו, היו כאלה שהתרעמו. בכלל, הרבה פעמים מועלים טענות נגד הדרך "הלוחמנית" של אקטיביסטים טבעונים, כמו למשל, לשים ראש כרות של פרה בתוך מזרקה. "אנחנו לא אלימים אלא חדורי מוטיבציה", מסבירה ריטה. " אני מסכימה עם הדרך הזו כי רק ככה זה עובד. המודעות גדולה כשצועקים חזק. הפעילים החליטו לא לשתוק. לעולם לא נעמוד מהצד יותר אחרי כל מה שאנחנו יודעים. הנורמה שכולנו חיים בה היא קיצונית ומעוותת. אנחנו הפעילים כאן כדי להראות איך אפשר לחיות אחרת, איך לא לחיות על חשבון סבל של מישהו אחר. בעלי חיים סובלים לחינם רק עבור הגרגרנות וחוסר המודעות שלנו, 200 מיליארד בעלי חיים הולכים בכל שנה לצלחות שלנו, שלא לדבר על תעשיית הלבוש. קשה להתחבר לסבל. רק כשקורה מעשה קיצוני זה גורם לאנשים לראות את האמת, אחרת זה לא עובד. כשמקימים דוכני הסברה שקטים, אנשים לא רוצים להקשיב. אחרי שפיזרו ראשי פרה כרותים במזרקות בתל אביב, כולם דיברו על המעשה, זה הפך לשיח ציבורי. זה לא נעים, אבל משהו רע קורה, ואני בעד כל פרובוקציה כל עוד זה לא אלימות נגד אחר. זה לא שהרגנו פרות, זה הגיע מבית מטבחיים, ואם תיסעי לשם תראי מאות ראשים".

ריטה, בת 32, הגיעה לפני 15 שנה אל אשדוד. מאז ומתמיד אהבה בעלי חיים. היא התחילה לדגמן בגיל 14, נבחרה לנערת ישראל בתחרות מלכת היופי לשנת 2004, וייצגה את ישראל בתחרות מיס עולם בסין. "שם הכרתי 120 בנות מדהימות שעד היום אנחנו בקשר", היא מספרת. "הן המתנות שקיבלתי, יש מביניהן רופאה, יש מגישות טלוויזיה, חלקן התחתנו. לא מזמן הגענו עשרים בנות לחתונה של הנציגה מאיטליה. יש לנו קבוצה פעילה בפייסבוק, אנחנו נפגשות בחו"ל, בונות פרויקטים למען הקהילה ברמה הבינלאומית, עושות כל מיני דברים יפים יחד. לאחרונה גייסנו כספים למען ארגון שמטפל בנשים מוכות".

"אני מדגמנת. מזמינים אותי לתצוגות אופנה בארץ, יש מישהו שאני עובדת איתו באופן קבוע בבתי מלון, ואני לא מוכנה לפרוש. זה כמו משפחה. יש לי סוכנות שדואגת לי לעבודות יותר גדולות כמו קמפיינים ופרסומות. עיקר העבודה היא בארץ. חוץ מזה אני אוהבת לצלם, ויש לי חיידק טיולים. אני אוהבת לראות עולם, לראות תרבויות, אני נוסעת לפגוש פעילים בחו"ל והולכת איתם להפגנות. התחום האקדמי לא עניין אותי, אני לומדת צילום ואהבות הגדולות שלי זה בעלי חיים, לטייל בעולם ובארץ ולצלם. החלום שלי זה להיות צלמת טבע, כמו למשל של 'נשיונל ג'אוגרפיק".

לאחרונה, מסתבר, האהבות של ריטה חברו להן יחדיו כאשר השתתפה בצילומי קמפיין לחוות החופש. "לי בתור דוגמנית זה היה הרגע הכי מרגש ונוגע לכל אורך השנים", היא אומרת. "ללבוש חולצה עם כתוביות 'חוות החופש', לעמוד ליד גברים דוגמנים יפי תואר טבעונים, להיות בחדר עם צוות שכולו טבעוני. אין יותר מספק מזה".

"מגיל אפס אני אוהבת בעלי חיים וגרה עם בעלי חיים. עלינו לארץ עם שני החתולים שלנו, ולא הסכמנו שישהו בתא המטוס למטה. הם ישבו איתנו בכיסאות, הם משפחה, חלק מאיתנו. היום בתוך הבית יש לי ארבעה חתולים, ועוד שלושים חתולי רחוב שיש לי עבורם פינת האכלה. בילדותי גדלתי בכפר לצד המון בעלי חיים. בתור ילדה לא ידעתי שאני אוכלת אותם, לא קישרתי. רוב הילדים אוהבים בעלי חיים ורוצים לשחק איתם, אין להם אינסטינקט לאכול אותם, אם יספרו להם מה יש בצלחת, אני מאמינה שהילד יבחר לא לפגוע בבעל החיים".

"לפני מספר שנים הכרתי את טל גלבוע זוכת 'האח הגדול', כשעוד לא ידעו מי זו. שתינו התנדבנו בכלבייה בהרצליה, עשינו לכלבים יום כיף, והכנו אותם לבתים מאמצים. נוצר בינינו קליק, ומאחר שאני חובבת צילום וצילמתי את הפעילות, ביקשתי את הפייסבוק שלה כדי שאוכל לתייג אותה. היא העלתה לי את המודעות, ומה שהתחיל כצמחונות, הפך עם הזמן לטבעונות. אחרי שלמדתי, ראיתי והפנמתי הפסקתי לאכול חלבון מן החי. אני לא מוכנה להוציא שקל עבור תעשייה שרומסת בעלי חיים ומתעללת בהם. מי ששמע אותם זועקים לעזרה, מי שראה הפרדת עגל מאימא שלו, מי שראה איך גודמים להם איברים בלי אלחוש, מי שראה קטיעת מקור לתרנגולת בתעשיית הביצים, מי שראה חשמול תרנגולות, מי שראה מה עושים בתעשיית הלבוש והבידור לבעלי החיים… לא יכול להמשיך לשלם לתעשייה כזאת. בעלי חיים הם הכי מדוכאים וחסרי קול, אין מי שעוזר להם. האדם משום מה חושב שהם נועדו לו. האדם משום מה חושב שהוא עגל ויונק את החלב של הפרה מעבר לגיל הינקות, בזמן שאת העגל לוקחים מהפרה באכזריות בשנייה שהוא נולד ומשאירים אותה עם עטינים מלאי חלב עבורנו. היא צועקת זעקות שבר, היא בוכה שבועות, היא רוצה לממש את האינסטינקט האימהי שלה, אבל זה לא קורה אף פעם. החלב הולך לאדם ולא למי שהוא נועד, עבור העגל. אבסורד. אם זו לא נורמה מעוותת אז אני לא יודעת מה כן. כלאנו אותם, ניצלנו אותם, צרבנו להם מספרים על הגוף, הכנסנו אותם למשאיות, רכבות וספינות גדמנו להם איברים, תלשנו מהם את הפרווה, הכנסנו אותם לתעשיות הבידור. איזה מין בני אדם אנחנו? העם היהודי חייב להיות הדוגמה לכל העולם שזוועות כאלה לא יקרו, וכן דווקא אנחנו שהתנהגו אלינו בדיוק כמו לאותן החיות חייבים למהר לפני שרמת המוסר שלנו תלך לאיבוד לגמרי. זו תעשייה שגומרת את העולם היפה שלנו. ברוב הקרקעות מגדלים מזון עבור בעלי חיים במשקים במקום לגדל מזון עבור אנשים רעבים. אנחנו אוכלים דרך בעלי חיים, הם מהווים מסננת. הרי הפרה אוכלת קטניות, סויה, דגנים. למה לאכול דרך מסננת ולא לאכול בצורה ישירה? אני לא אוכלת שום חלבון מן החי, רק קטניות, דגנים, אגוזים, טופו והמון פירות וירקות. בנוסף, תעשיית המזון מן החי היא הגורם מספר אחת להתחממות גלובלית. אם לא יכרתו יערות גשם לגידול קטניות עבור פרות, הכול יחזור למקום ויחזור לפרוח".

"עשיתי המון בדיקות. סבלתי מעייפות כרונית, הייתי כבדה, מאז הטבעונות הכול עבר. פה ושם אני מצטננת בגלל שינויי טמפרטורה כשאני מטיילת בעולם, וזהו. אני רצה, עושה יוגה, מרימה משקולות, וההשתקמות הפיזית שלי יותר מהירה אחרי הרמת משקולות. מספרים להורים שחייבים להאכיל את הילד בשלושה מוצרי חלב ביום. איזו קטסטרופה. מי צורך בטבע חלב אחרי גיל ינקות ועוד של מין ביולוגי אחר? אנחנו נותנים להם משקה רווי הורמונים של זן ביולוגי אחר. משקה שמיועד לעגל האמור להגיע למשקל של 100 קילו, ואז מתפלאים מאיפה מגיע הסרטן לגופינו. מה הפלא? אחרי כוס אחת לא יקרה כלום אבל אחרי אלף כוסות לאורך השנים, אנחנו מקבלים את המכה הכואבת. תסתכלו סביב, כולם חולים היום במשהו. קשה מאד למצוא אנשים מעל גיל 40 בלי בעיות בריאותיות כרוניות. אפילו הלכתי רחוק עם הגיל. נשים בגילי היום רובן סובלות מחוסרי ויטמינים, עייפות, אנמיה, נשירת שיער, כאבי מחזור ומה לא. ילדות צעירות מקבלות מחזור מגיל 10. זה מגוחך. אבל ברור לי למה, אי אפשר לשתות חלב הורמונאלי של עגל ולצפות לגוף חזק ובריא. לנו יש את החלב שלנו, להם את שלהם ורק עד סוף גיל ינקות. ככה פשוט".

"יש לי חברה מאשקלון שבהתחלה כעסה על הפוסטים הקשים שהעליתי או כתבתי, שוחחנו הרבה, ויום אחד ראיתי אותה בהפגנה בתל אביב. היא הפכה טבעונית, ויש לי עוד כמה חברות שהפכו טבעוניות. מבחינה מוסרית אי אפשר להישאר אדיש. מי שרואה סרטונים של שחיטה, את החיים בקור, בכלובים, בלי טיפול. הם סובלים. רובנו טובים, רגישים לסבל ולא רוצים לשמוע, כי כואב לנו לדעת שאנחנו פוגעים במישהו אחר. אנשים בישראל מזדעזעים כשהם שומעים שבסין אכלים כלבים וחתולים, אבל אין הבדל בין כלב לעגל. למה לא מזדעזעים מבעל חיים אחר? פשוט כי ככה הרגילו אותנו".

"אימא אומרת שהילדה לא תלמד אותה מה לעשות. אני מקווה שזה יחלחל גם בה. האוכלוסייה הרוסית אוהבת בעלי חיים, אבל התרבות של אכילת בשר חלחלה הרבה שנים. אבל יש לי חברה שמשכה את ההורים שלה, וזו משפחה של חצי רוסים וחצי גרוזינים".

"יש בתל אביב את 'ננוצ'קה', מסעדה גרוזינית שטבענה את עצמה, וזה מדהים כמה שזה טעים. יש היום הכול, וזה טעים ובריא. פעם לא היה מה לאכול בחוץ, והיום יש תפריט טבעוני בהרבה מסעדות. להפתעתי, פנה אלי בחור, בעל מסעדה ידועה בעיר, ושאל אותי איך הוא הופך לטבעוני, וביקש הכוונה מה לקנות. חשבתי שהוא צוחק עלי, ואמרתי לו שעד שלא אראה מנות טבעוניות במסעדה שלו אני לא אאמין לו. הוא אמר שעוד אופתע. אני מחכה…".

ריטה אמנם מוותרת על חלבון מן החי, אבל לשמחתנו על אשדוד היא לא מוותרת. "אני מושבניקית לשעבר, מבית חשמונאי. בשנת 2000 אחרי הגיוס, אמי ואני קנינו דירה באשדוד. היו לי המון הזדמנויות לעזוב גם את הארץ וגם את אשדוד. אחרי הזכייה בתחרות מלכות היופי היו הזדמנויות לעבור לתל אביב, ואמרתי לא. אני ציונית ואוהבת את הארץ ואת אשדוד. ברגע שאני משרישה, קשה לי לעשות שינוי. גם ככה עזבתי ארץ אחת ועליתי לישראל, ואז נדדנו ממקום למקום עד שהגענו למושב, גם מהמושב העזיבה הייתה לי קשה, ואז התמקמנו כאן באשדוד. שואלים אותי המון איפה אני רואה את עצמי בעוד חמש שנים, בעוד עשר שנים, והתשובה שלי היא שאין לי מושג. אני כל הזמן משתנה, החיים שלי דינאמיים. לא חשבתי על טבעונות, לא חשבתי שאהיה אקטיביסטית, שאעמוד עם מגפון ואצעק, היו לי תכניות אחרות לגמרי. אני מפתיעה את עצמי. לגבי העתיד, אני חולמת להתעורר יום אחד, לצאת החוצה להסתכל על הוויטרינות ולא לראות פרוות ועורות, להיכנס לסופר ולא לראות את כל המוצרים האלה הרוויים בסבל. בשורה תחתונה, תתחברו להגיון המוסרי שלכם. אל תעשו למישהו את מה שלא הייתם רוצים לחוות על עצמכם. הם מאוד-מאוד סובלים, ובסבל כולנו פוחדים וכולנו סובלים אותו הדבר. זה לא מגיע להם, זה לא מגיע לעולם שלנו וזה לא מגיע לנו. מי שירצה להיות פעיל כמובן מוזמן לפנות אליי דרך הפייסבוק. אנחנו הפעילים בדרום רק התחלנו את דרכינו כאן וכולם מוזמנים".